עצובה בעבודה
טוב, החלטתי לנצל את המקום היחסית אינטימי הזה כדי לכתוב את המחשבות שלי עכשיו: אני נמצאת כרגע בעבודה, עבודה שהתחלתי לעבוד בה לפני חודשיים. סך הכל עבודה לא רעה, משמרות, משכורת גם כן לא רעה. רק מה? העבודה הזאת מאלצת אותי לוותר הרבה פעמים על דברים שאני אוהבת. אני מתרגלת יוגה וזה מרכז החיים שלי. במסגרת התרגול, במקום שבו אני מתרגלת יש מדי שבוע ביום ראשון דבר שנקרא סטסנג, שזה מפגש מדיטציה, שירה רוחנית ולימוד, דבר שנותן המון אנרגיות טובות והמון כח. אבל אני נאלצת לוותר על זה כי אני מחוייבת לעבוד בימי ראשון בערב, הזמן של הסטסנג. גם בשעה זו ממש יש אירוע חגיגי שמתקיים במרכז ליוגה (בגדול אכתוב שזה אחד החגים היוגיים) שמאוד הייתי רוצה להיות בו אבל אני כאן. לגבי ימי ראשון הסיבה שאני לא יכולה לעבוד משמרת בוקר, היא שאני יחסית חדשה כאן וצריכה ללמוד את העבודה של יום ראשון בבוקר. אז אני מנסה להגיע בימי ראשון בבוקר כמה שיותר מוקדם כדי ללמוד את העבודה כמה שיותר מהר וככה יוצא שאני עושה בערך משמרות כפולות באותו יום, אבל עדיין, כשמגיעה השעה 8:00 בערב באותו יום ואני חושבת על זה שאני כאן ולא איפה שאני רוצה להיות, אני עצובה. לפעמים אפילו עוברת לי בראש מחשבה להבריז מהעבודה בשעות האלה וללכת למרכז, אבל כמובן שאני לא עושה את זה. סתם רציתי לשתף...
טוב, החלטתי לנצל את המקום היחסית אינטימי הזה כדי לכתוב את המחשבות שלי עכשיו: אני נמצאת כרגע בעבודה, עבודה שהתחלתי לעבוד בה לפני חודשיים. סך הכל עבודה לא רעה, משמרות, משכורת גם כן לא רעה. רק מה? העבודה הזאת מאלצת אותי לוותר הרבה פעמים על דברים שאני אוהבת. אני מתרגלת יוגה וזה מרכז החיים שלי. במסגרת התרגול, במקום שבו אני מתרגלת יש מדי שבוע ביום ראשון דבר שנקרא סטסנג, שזה מפגש מדיטציה, שירה רוחנית ולימוד, דבר שנותן המון אנרגיות טובות והמון כח. אבל אני נאלצת לוותר על זה כי אני מחוייבת לעבוד בימי ראשון בערב, הזמן של הסטסנג. גם בשעה זו ממש יש אירוע חגיגי שמתקיים במרכז ליוגה (בגדול אכתוב שזה אחד החגים היוגיים) שמאוד הייתי רוצה להיות בו אבל אני כאן. לגבי ימי ראשון הסיבה שאני לא יכולה לעבוד משמרת בוקר, היא שאני יחסית חדשה כאן וצריכה ללמוד את העבודה של יום ראשון בבוקר. אז אני מנסה להגיע בימי ראשון בבוקר כמה שיותר מוקדם כדי ללמוד את העבודה כמה שיותר מהר וככה יוצא שאני עושה בערך משמרות כפולות באותו יום, אבל עדיין, כשמגיעה השעה 8:00 בערב באותו יום ואני חושבת על זה שאני כאן ולא איפה שאני רוצה להיות, אני עצובה. לפעמים אפילו עוברת לי בראש מחשבה להבריז מהעבודה בשעות האלה וללכת למרכז, אבל כמובן שאני לא עושה את זה. סתם רציתי לשתף...