עצוב לי כל כך

[זוהרה מצליחה החודש]

עצוב לי כל כך ../images/Emo14.gif

בימים האחרונים, למרות שאני מנסה כל כך, אני מוצאת את עצמי נופלת לתהומות של עצב. לא כזה שחוויתי קרוב לאובדן, אלא עצב של סיכומים וחשבונות נפש, עצב של בלוז כזה, מן תוגה כחולה כזו. אני יודעת שזה קשור גם לכך, שעוד מעט מתקרב תאריך השנה של אובדן ההריון, קשור לזה גם ציון של יום הנישואים שלנו, וגם יום הולדתי ה- 30 שמתקרב בצעדי ענק. יש ימים שאני מרגישה ממש מובסת ומותשת. אין לי כח להתחיל עוד טיפול, ואינטנסיביות חווית השליליים והכשלונות פשוט חזקה ממני. 8 טיפולים ב 10 חודשים, וכלום. אני לפני IVF רביעי ואני פשוט שואלת את עצמי, למה שהפעם זה יעבוד, אם זה לא הצליח קודם. למה לי בכלל להתחיל עם זה ולהתאכזב שוב ושוב ושוב. אני חושבת על זה שמעבר לשני האובדנים הקשים כל כך, קשה לי ההתמודדות עם בעיית הפריון ואם כך שאני לא יכולה לשקם את חיי בהריון חדש ועם תקווה רבה גם תקין. דיברתי עכשיו עם חברה שלי, שכל כך מנסה להיות אמפטית והיא כל כך לא. היא שוב השיאה לי את עצותיה, שאיני זקוקה להן כלל. לעשות הפסקה ולהרגע, כאילו שמשם תבוא לי הישועה. זה כמובן נאמר עם תינוק שלה על ידיה ועם תוכניות להביא לו עוד אח בקרוב. היא גם הוסיפה ואמרה לי שהגיע הזמן שאני אחליף רופא. תמיד אני מתגוננת כל כך ואומרת לה שהוא רופא מדהים ומקצועי ואין כמוהו בעולם, אבל הפעם הרגשתי כל כך חלשה שאפילו לא מצאתי כוחות להתגונן. פשוט אמרתי לה שהדברים שלה מכאיבים לי נורא, ושזה מכעיס אותי שזה מה שיש לה להגיד לי כשאני משתפת אותה בכאבי. אפילו בפורום פוריות אני מתקשה לכתוב, קשה לי כבר לשאוב עידוד גם משם. קשה לי לשאוב עידוד מהרבה דברים אחרים שמסבים לי אושר בחיי. אני מרגישה חלשה ועצובה וברגעים מסויימים ממש פסימית וצינית. תודה שאתם כאן להקשיב לי, תודה שיש אצל מי לפרוק את ה

.

 

[e k]

זוהרה היקרה../images/Emo7.gif

כל כך עצוב לי לשמוע ומצד שני אני כל כך מבינה וכל כך מזדהה. אני חגגתי יום נישואין לפני שבוע 4 שנים ובשבוע הבא יש לי יום הולדת. ואני מוצאת את עצמי שואלת אותן שאלות כמוך. הIUI האחרון נפל לי בדיוק שבועיים לפני יום הנישואין שלי וכל כך רציתי לתת לעצמי ולבעלי מתנה הריון(אחרי שההריון הקודם נגמר ביום ההולדת שלו אז אושפזתי). ושהתברר שאין הריון הנפילה הייתה קשה וכואבת הרגשתי כל כך רע השמיים הכל כך כחולים נראו לי כל כך שחורים אפילו לא טרחתי לקום לעבודה. ישבתי עם עצמי חשבתי והגעתי למסקנה שדי אני נותנת לטיפולים האלו להשתלט על חיי אני פשוט מסתובבת סביב הזנב של עצמי וזה חסר טעם. גם אני רוצה הריון ובריא בדיוק כמוך אבל הבנתי שבלי לתת לנפש שלי להשתקם זה לא יגיע ולכן לקחתי הפסקה. נראה לי שמתוך היאוש שלך את כועסת על הדברים של חברה שלך בלי לנסות לבחון אותם לעומקם. אני יודעת ששום הפסקה לא תרגיע אותך היום הראשון שאת אני ועוד כמה אחרים נרגע זה יהיה דקה אחרי שנלד ילד בריא אבל אולי כן תשקלי לקחת הפסקה על מנת לעשות דברים בשביל עצמך, לא הפסקה ארוכה אלא מעט זמן לעצמך בלי הורמונים מחטים ואחרים. אני מרשה לעצמי להציע הצעות משום שאני יודעת בדיוק באיזה מקום את נמצאת הייתי שם בדיוק כמוך ואצלי עוד החברות הטובות שלי טענו שאני לא צריכה הפסקה אני חייבת להתמיד. אין טעם להתחיל טיפול במצב כל כך ירוד ואת בעצמך יודעת את זה בדיוק כמוני. לגבי להחליף רופא אני לא מכירה את מערכת היחסים שלך עם הרופא שלך אבל פעם אמרה לי הרופאה שטיפלה בי בפעם שעברה משנה רופא משנה מזל והיא צדקה היא הייתה בחופשה טופלתי אצל קולגה שלה בלית ברירה והצלחתי. תאמיני בעצמך כי את חזקה ובסוף את תצליחי.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

ek יקרה

תודה על התגובה ועל המסר האישי המרגש. שלחתי לך תשובה.

 

[קטיה 007]

זוהרה יקרה

אני לא יודעת האם לי יש זכות להביע דעה ולומר לך מה לעשות אך חושבת אני שחשוב מאוד שתתחזקי ותחזרי לחשוב חיובי לגבי הטיפולים כי אחרת ההצלחה תאחר להגיע. אל תכעסי על חברתך היא בסך הכל מנסה לעזור לך בדרכה שלה. מאחלת לך שהשנה החדשה תטמון אצל הפתעות טובות שולחת חיבוק לעידוד וחיזוק קטיה

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תודה קטיה על העידוד והחיבוק

 

[יעל של עדי]

../images/Emo24.gif

זוהרה כל כך קשה לקרוא את מה שכתבת. הצלחת לכתוב דברים מרגשים וכל כך נוגעים ללב. כואב לי בשבילך. זה באמת קשה כל כך להמשיך הלאה ולקוות ואז להתאכזב. ועוד יותר קשה כשחברות בסביבה לא מבינות ומקשות. יחד עם זאת, אין ברירה, החיים ממשיכים ואת חייבת לנסות להאמין בעצמך ובעתיד. תחשבי עם עצמך מה מתאים לך. אני מסכימה שעם תחושת כשלון וחוסר כוחות לא כדאי להתחיל עוד טיפול שהסבירות שלו להצליח נמוכה מה שיביא לעוד אכזבה. אז תחשבי אם את יולה עכשיו להמשיך או באמת לקחת פסק זמן. לגבי הרופא, אם הוא טוב לך ואת בוטחת בו אז תשארי איתו ואם את חושבת שאולי עם אחר יש סיכוי (גם קרם לחות רצוי להחליף מדי פעם, גם כשהוא מוצלח...) אז אולי כדאי לנסות להחליף. אולי גם תתיעצי איתו לגבי זה. אבל את חייבת לעשות מה שאת רוצה ולא מה שחברה אמרה לך (או מה שאני אומרת

) בהצלחה - יעל

 

[זוהרה מצליחה החודש]

יעל יקרה, תודה על התגובה שלך

זה אכן קשה, מסתכל וכואב לשמוע בכל פעם את האחות אומרת "אני מצטערת, התשובה שלילית", אבל אני יודעת שאם לא אנסה לא אצליח, והריון חדש יהיה נחמה חדשה ותקווה חדשה. הטיפולים לא ממש קשים לי, אחרי מה שעברתי, זה ממש "פיס אוף קייק" קשה לי חוסר ההצלחה שבא בעקבותיהם... כאילו הנפש כל כך בשלה כבר להריון חדש (ואחרי העבודה הרצינית שעשיתי, אני יודעת בכל לבי שהנפש בשלה ואני מוכנה) והגוף כאילו אומר "לא". בקשר לרופא, אני נתקפת חרדה ממש, מהאפשרות שמישהו אחר ייגע בי ויטפל בי, כך שזה כרגע ממש לא בא בחשבון מבחינתי. אסור לשכוח שטיפולי פוריות זה קצת יותר מהחלפת קרם גוף, מדובר בחשיפת הדברים הכי אינטימיים, כרוך בזה גם קושי פיזי, ויש חשיבות רבה גם לקשר הרגשי שנוצר בין בני הזוג המטופלים לרופא המטפל. הכעס שלי על חברתי, נבע מכך שהיא חושבת שאצלה התשובה למה שטוב לי. כי "היא שמעה על X שהחליפה רופא, נרגעה ונכנסה להריון מייד". כאילו שזה איזה מפתח קסמים שאני מסרבת בנוקשות לנסות. על זה אמא שלי אומרת באידיש "נו, שויין"... וכוונות טובות? נו, אתם יודעים לאיפה בדיוק הן מובילות.

 

[תמי ס]

יקירתי

כל כך קשה לי לכתוב בתקופה האחרונה, כמעט נעלמתי לחלוטין מהפורום הזה (אבל לרגע לא הפסקתי לקרוא...) כל כך הייתי רוצה לומר לך מילים חכמות ולשלוף לך פתרונות קסם מהשרוול, אבל אין לי, גם אני עוברת עכשיו תקופה מאד קשה, אין לי תשובות גם לעצמי (ובעיותי הן שונות). לגבי הרופא אני מאד מבינה אותך, לא קל למצוא רופא שיש איתו "קליק" ואת כנראה מצאת אחד כזה, אז איך אפשר להחליף? צר לי שאיני יכולה לייעץ, בעיקר בגלל שדווקא את נמצאת כאן תמיד בשבילי ובשביל כולן כמו צוק איתן. שולחת לך מכאן המון המון חיבוקים ומנסה גם לשלוח חיזוקים, אני באמת מאמינה שתצליחי - זה מגיע לך.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תמי יקרה

אני יודעת כמה לבך שבור, וכמה התקופה היא קשה. תודה על ההתייחסות והעידוד, תודה על שאת כאן. חיבוק גדול

 

[morinbar]

זוהרה היקרה כ"כ עצוב לי לקרוא

הדמעות שוטפות את העיניים, ואף תחושות של כעס עצום המצטברות בחזה, כעס על ה"סטטיסטיקה" הפוגעת בנו שוב ושוב ללא רחם, ולא פחות תגובות הסובבים אותנו היודעים "יותר טוב מאיתנו" מה טוב בשבילנו, שעוד רגע ואני

אני מקוה שלמרות הקושי העצום וסמיכות התאריכים (השנה יום פטירתה של מור "נופל" על יום הנישואין שלנו ( שהיה גם יום הצינטור האיום שממנו הכל התגלגל ככדור שלג עד ליום הפורענות) תנסי לראות את אותה נקודת אור (הרחוקה אמנם-מי כמוני יודעת) לשאוב כוחות (לא יודעת מאיפה) ולהסתכל לחיים ישר בעיניים ולקרוא תיגר והכי חשוב להאמין(קשה, קשה אני יודעת) כי את זכאית לכל הטוב שבעולם

בתקווה שה

עוד תזרח על כולנו- אמן ואמן

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תודה רבה על תגובתך

אני מנסה לשאוב כוחות, עוד לא ברור לי מהיכן. אני מנסה "לגרד את עצמי מהרצפה" ולהמשיך. נקווה לטוב.

 

[susan02]

זוהרה היקרה

אני חדשה בפורום הזה, וכל כך מזדהה עם הכאב שלך. רציתי להעיר בקשר ל"עידוד" מהחברה, היא אמנם מתכוונת לטוב, אבל מי שלא עברה את החוויות שאנחנו עברנו לא יכולה להבין ולעודד. לכן גם אני לא יכולה לשפוך את הלב בפני חברות (שמחזיקות כבר תינוקות ביידים, ועוד אחד בדרך...). הפורומים מסוג זה הדבר הכי תומך שיכול להיות, וחבל שלא הכרתי את זה לפני שנתיים כשעברתי את ההפלה הכי קשה בחיים שלי. ב-7 שנים שאני נשואה עברתי כבר 5 הפלות ועדיין אין לי ילדים. זה נכון שבימים מסויימים חושבים על זה יותר: ביום נישואים שלי - אחת ההפלות היתה בערך בתאריך הזה, כנ"ל לגבי יום הולדת, יום כיפור (ויתר חגי תשרי) - כבר היו כמה פעמים שהייתי בדיוק בהריון בחגים האלו. אבל בסך הכל הזמן כן עושה את שלו אם מתרכזים באיך אני יכולה לפנק ולשמח את עצמי. מה שעוזר לי להחזיק מעמד זה שאני מתרכזת בלחשוב על עצמי ועל איך לשמח את עצמי (וגם בעלי מפנק ומשמח אותי כל הזמן). וכמובן האמונה שבפעם הבאה זה כן יצליח (אשרי המאמין...). אז חייבים לשאוף עידוד אחת מהשניה ולהתגבר, והכי חשוב, למצוא את ההנאות בחיים ולא להתייאש ! באהבה, סוזי.

 

[תמיד איתנו]

|לזוהרה היקרה ../images/Emo140.gif

לזוהרה היקרה, קבלי חיבוק וירטואלי...

יש ימים ויש ימים... מצטרף לתמיכה שקיבלת ומוסיף קישור למאמר מעניין של אסא כשר. שימי לב לסופו האופטימי. לא אומרים שבחו של אדם דרך האינטרנט, אולם רבות ורבים שאבו ושואבים ממך עידוד רב ותומך...לכן אנו תמיד תמיד כאן עבורך. ממני, תמיד איתנו