עצוב לי נורא!

[froggo]

עצוב לי נורא!

שלום לכולם אני הובחנתי ב2010 בהפרעת אישיות גבולית ועד היום מנסה להבין מה יש לי...אבל זה כבר נושא מפני עצמו ובהזדמנות אחרת אשמח להרחיב בנושא הזה.
אני כותב לכם כי מרגיש לי עצוב .אני במצוקה בגלל שאני חי עם בת הזוג שלי כבר 4 חודשים שהיא אובחנה כסובלת מאספרגר לפני חודשיים ומאז החיים בבית גהינום!
היגענו למצב של קללות ואלימות מילולית אחד לשניה עד של מצב שהיא מכה אותי אני לא מחזיר לה לא בגלל שמפחד ממנה אלא מפחד מעצמי כי אני יודע למה שאני מסוגל לעשות לה ומרגיש לי שכל הזמן היא דוחפת אותי לפינה הזאת לגבול הזה שבאמת כבר אני אכה אותה ואז יהיה בילתי הפיך לחזור אחורה . אין לי כוח כבר לכלום וכל הסיטואציה מגבירה אצלי את הדחף לפגיע עצמית ולאובדנות . זה יום הולדת שלי היום ומרגיש לי היום הכי עצוב בחיים שלי אין לי כוח לחיות ככה יותר

.

 

[אסף1122]

אין ספק

שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. אתם או צריכים להיפרד או ללכת לטיפול זוגי או כל אחד לעצמו אבל כמו שזה אסור שזה יימשך נשמע שזה רק הולך ומתדרדר... אמנם חמים ונעים להישאר במצב הקיים והמוכר, אבל צריך לשנות משהו

 

[על שביל ארוך]

גולן, צריכים אותך פה

 

[על שביל ארוך]

היי פרוגו, ברוך הבא לפורום

נשמע שאתה מתמודד עם מצב לא פשוט בכלל...

רציתי לשאול - כמה זמן אתם ביחד? ואיך היה איתה לפני שהיא קיבלה את האבחנה? מה במתן האבחנה גרם להכל להתפוצץ?

תקשיב - לדעתי אתם חייבים לפנות לייעוץ מקצועי... טיפול זוגי אבל עם מטפל שמבין באספרגר בין אם אתה רוצה להמשיך בקשר, ובין אם אתה רוצה לסיים את הקשר - כדאי שתעזרו באיש מקצוע שיעזור לכם לעשות את זה יפה ובלי שתתפרקו לחתיכות...

מצד שני - אל תמשיך לחיות תחת אלימות!! לאף אחד אין זכות לפגוע בך פיזית או נפשית... משום מה אנשים הרבה יותר מתרגשים מאלימות של גבר כלפי אישה, אבל אלימות של אישה כלפי גבר זה גרוע לא פחות ולגבר אין הגנה כמו שנשים מקבלות...

הייתי מציעה לך לעזוב את הדירה עד שתגיעו לאיש מקצוע ותטפלו בעניין, יש לך מקום לחזור אליו? להיות בו לטווח הקצר?

אל תשאר במקום שפוגעים בך, במקום שמגביר אצלך רצון לפגוע בעצמך... במקום שמדרדר את מצבך הנפשי וגורם לך לכזו מצוקה...

זה באמת סיטואציה מחורבנת עכשיו כשיש לך יום הולדת... אבל תנסה לעשות משהו נחמד בשבילך בלי בת הזוג... יש לך חברים?

יש לנו חבר בפורום בשם גולן (golan2072) שיש לו גם בת זוג עם אספרגר, אולי הוא יוכל לעזור יותר, אני מקווה שהוא יכנס ויגיב לך בקרוב.

תחזיק מעמד

 

[על שביל ארוך]

אני מאחלת לך שתצליח לשפר קצת את היום הזה

ולחגוג בו קצת...

אני מאחלת לך שיום ההולדת שלך יהפוך ליום שמח... שתמצא חבר'ה לעשות איתם משהו נחמד או עם המשפחה...

אני מאחלת לך שתהיה לך שנה קלה יותר מהשנים הקודמות, שתתמודד עם החיים ולא תוותר, שתשמור על עצמך מאחרים ומעצמך...
שתמיד תזכור שלאף אחד אין זכות לפגוע בך ושתפסיק לסבול מאלימות...

אני מאחלת לך בריאות נפשית ופיזית, שמחה והצלחה בכל מה שאתה עושה... מאחלת לך חברים נאמנים, מאחלת לך שלווה ורוגע... מאחלת לך למצוא מקום בטוח לגור בו, מקום שיעלה אותך למעלה ולא להיפך...

מאחלת לך שבשנה הבאה יום ההולדת שלך יראה לגמרי אחרת לטובה...

 

[golan2072]

תזכור שאתה לא המטפל של בת זוגך.

דבר ראשון מזל טוב ליום הולדתך!

&nbsp
דבר שני, היתי בסיטואציה מאוד דומה עם האקסית. גם האקסית וגם בת זוגי הנוכחית הן אספרגריות, אבל הנוכחית בקושי מראה סימנים לזה (חוץ מבמקרים נדירים שבהם היא מעליבה אותי בטעות כי לא שמה לב לקוד חברתי זה או אחר, לרוב זה נגמר בהתנצלות מהירה; בזוגיות הנוכחית זה כמעט לא מפריע).
&nbsp
האקסית שלי, שהיא אישה מדהימה, אינטליגנטית על סף הגאונות ובעלת תחומי ענין מאוד מגוונים ומענינים, כמו גם כישורים רבים (בישול, ציור, מוזיקה, סריגה\תפירה, זיכרון כמעט אבסולוטי), סבלה משילוב של אספרגר עם הפרעת אישיות גבולית. עד לאחרונה אובחנה רק הפרעת האישיות הגבולית, כי היא היתה בארץ, והאבחון בארץ לאספרגר הוא פרטי לגמריי; כשעברה לפני כשנה לבריטניה היא זכתה לאבחון במימון ממשלתי שם וגילו לה גם אספרגר. הבעיה שלה היתה שהיא, במשך שנים, נפלה בין הכיסאות, כי גם ככה מאוד קשה להשיג עזרה במימון ציבורי בישראל, ומי שיש לו אספרגר ו\או הפרעת אישיות גבולית מתקשה עוד יותר להשיג את המגיע לו (מה שהוא והוריו שילמו עבורו מס וביטוח לאומי) מהמערכת. בתקופות מסוימות היא פשוט לא תיפקדה - סבלה ממחשבות אובססיביות והייתה מפנה המון אלימות כלפי עצמה (אלימות פיזית כלפי עצמה, לפעמים מילולית כלפיי, מה שלפעמים דירדר אותי לאכילה רגשית ו\או לפגיעה עצמית שטחית). בגלל האספרגר היא גם לא מצאה עבודה במשך שנים, וניסתה גם להתאבד עקב כך (למזלנו לא הצליחה, ולמזלנו אחרי זה הביטוח הלאומי התעורר והתחיל לשלם לה קיצבת נכות).
&nbsp
הטעות שלי הייתה שהפכתי יותר ויותר מבן הזוג שלה למטפל שלה, והיא פיתחה בי תלות. מאוד חששתי שמא תפגע בעצמה, וגם היה קשה מאוד להשיג לה עזרה (אין לנו כסף לטיפול פרטי). הצלחתי לסדר לה טיפול תרופתי, שמאוד עזר, אבל הטיפול השיחתי שקיבלה היה בידי מטפלות מאוד לא מנוסות שלא ידעו איך להתמודד איתה. אז אני למעשה תיווכתי בינה לבין העולם. וזה היה מאוד לא בריא לקשר. בסופו של דבר הפרידה שלנו - כידידים טובים מאוד - באה בעקבות ההחלטה שלה להתחיל את חייה מאפס בארץ מולדתה (בריטניה), ובדיעבד זה היה דבר טוב - כי התפתחה ביננו דינאמיקה מאוד לא בריאה, וכשנפרדה ממני, ונאלצה "לקפוץ למים העמוקים" ולשרוד לבד, היא התמודדה עם החיים הרבה יותר טוב.
&nbsp
מה שאני ממליץ לך זה להציב לזוגתך גבול: יש דברים שאינך יכול להתמודד איתם ואינך יכול לטפל בהם. נקודה. בדברים האלו עליה לפנות לעזרה מקצועית. בדברים אחרים, שאתה מרגיש שאתה יכול להתמודד איתם, תעזור לה, כמובן. אבל אל תיקח את תפקיד האבא או המטפל. תסביר לה שלגבי האספרגר (ומדבריך עולה ההרגשה שיש לה גם כן הפרעת אישיות גבולית) עליה לקבל עזרה מקצועית רצינית ושזה התנאי להמשך הקשר. תאמר לה שתשמח לעזור לה, ולתמוך בה, אבל שבבעיה העיקרית עליה לטפל בעצמה בעזרה מקצועית.
&nbsp
זה דיי דומה למה שאמרתי לבת זוגי הנוכחית בתחום החרדות שלה: אני יכול לתמוך, אבל אני לא יכול לטפל בהן, ועליה לפנות לעזרה מקצועית (בניגוד לאקסית, לנוכחית יש משפחה שיכולה לממן טיפול פרטי).