ועצוב לי עוד.
ועוד ועוד ועוד, וזה לא מגיע לי להיות ככה עצובה. ממש לא. וזה לא פייר, שככה עצוב לי. יופי, יש לי פורום לבד, אוזן ענקית שמקשיבה רק לי. מגניב. עכשיו אני אוכל לשעשע את עצמי בבדיחות, ולהעניק לעצמי חיבוקים ונתובנות, ולבכות לעצמי, ולדמיין אותי מנחמת את עצמי ולחבק את עצמי, כי רק אני יודעת לעשות את זה לעצמי, כי ככה היה תמיד, אז הנה אני בשבילי לי לתמממיידד. יופי טופי. מגניב לי. הגעתי לפורום הזה מסיבה פשוטה, רציתי שלא ישפטו אותי ושלא ישימו לי מעצורים במה מותר לי לומר ומה לא. אז הנה עכשיו אף אחד לא יעצור אותי, ולא ידחה אותי. ואם אני אשפט, זה כ אני שפטתי את עצמי, ואם אני אקבל מילה רעה או גערה, זה כי גערתי בעצמי, ואם אני אבטח במישו, זה כי בטחתי בעצמי דיו, כדי להאמין לאנסטינקטים שלי, ואיזה קטע, באתי לעולם לבד, חרא של חיים... והנה אני שוב לבד. כמובן שיש לי נחמה פיצית, כמו חנל´ה ושמלת השבת, גם אות מלווה ירח זורח..ירח| טוב, זהו. עוד שתי דקות אחזור כדי לחבק אותי. תיכף. שם ים יקרה, את לא לבד. לא מתוקה. את לעולם לא לבד. אוהבת אותי, שם ים. הנה חיבוק: ((((((((((((שם ים)))))))))))).