עצוב לי

[פנינה ושלושת הדובים]

עצוב לי../images/Emo7.gif

לילה טוב לכולם. אני כ"כ עצובה היום. אני רואה מה קורה לתומר שלי וממש נקרעת מבפנים. כמובן שאני לא מסםפרת לאבא שלה, כדי לא לשבור אותו. אתמול הלכנו לאמא שלי לארוחת ערב. יש לי אח קטן שהבנות מתות עליו. תמיד תומר קראה לו בשמו ואתמול פיתאום קראה לו אבא... חשבתי שזה שום דבר ורק אמרתי לו שיתקן אותה ויגיד שהוא לא אבא. היום היה אצלי גיסי ושוב, תומר קראה לו אבא... בערב הגיע אחי הגדול וישבנו יחד לאכול ארוחת ערב. תומר ישבה בכיסא שלה, וכל פעם שרצתה משהו נוסף לצלחת שלה הסתכלה על אחי ואמרה לו אבא בי לי... (אבא תביא לי), בסוף נשברתי, הלכתי למטבח והדמעות לא הפסיקו לרדת... מעבר לזה שכל היום היא מביאה לי את הטלפון ואומרת לי אבא...פון אני ממש נקרעת מבפנים וחסרת אונים מולה. מה עושים? אני מיואשת. איך אני אצליח לעבור את השבועיים הקרובים???????

 

[_גלית_]

פנינה, כל כך עצוב.... ../images/Emo7.gif

תחזיקו מעמד...

 

[zimes]

../images/Emo7.gif תהיי חזקה ../images/Emo24.gif

ותפרקי, כמו תמיד, פה

אולי את יכולה לתת לה מתנות קטנות שאבא "שלח" לה? אולי לספר סיפור על אבא? אני חושבת שאת בהחלט יכולה להגיד שגם את מתגעגעת, ושזה באמת עצוב שאבא לא יכול לבוא עכשיו, אבל נחכה לו, נכין לו משהו אולי. שבועיים הם ארבעה עשר יום. כל יום שעובר, אתם קרובים יותר לסוף. תחשבי כל יום רק איך את מעבירה את אותו יום, וזה יגמר.

 

[אמא של דפנה]

פנינה עלה לי רעיון.......

כשעמית נסע לחו"ל אומנם (רק ל-10 ימים אבל זה היה המון בשבילי שמעולם לא נפרדנו). מעבר לזה שהוא היה יכול להתקשר זה היה רק פעם ב-3 ימים, הכנתי טבלת ייאוש וכל יום שעבר מחקנו עוד יום. הכנו המון ציורים, הראיתי להן תמונות, סיפרנו סיפורים, שברתי את השגרה וישנו כולם במיטה אחת (בזוגית שלנו). היינו אוכלים כל יום ארוחת ערב אצל אמא שלי ועם אחי כדי שיעזור אח"כ להביא לי אותם הביתה. וכן גם אצלי רותם קראה לאח שלי "אבא" וזה שבר אותי. אבל ידעתי שיחזור בקרוב ושהוא מתגעגע לא פחות. אז אלף חיבוקים ואם את רק צריכה משהו תגידי. איריס והנסיכות.

 

[jole]

../images/Emo24.gifפנינה יקירה

מה עם ביקורים?? אם תראי אותו לפני החג אולי תקחי איתך טייפ ותבקשי מבעלך להקריא סיפור ותקליטי, כך תוכלי להשמיע לה סיפור לפני השינה מאבא?? תחזיקי מעמד

 

[חגית של אורן]

פנינה, לבי איתך

זה נשמע לי ממש קשה, בעיקר האטימות והבירוקרטיה מסביב. אולי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולחשבו שבימים אלו שיש אנשים שלא יחזרו לעולמים, לפחות לכם יש תאריך יעד שאפשר לעשות טבלת ייאוש ואולי גם לשתף את הבנות ולמחוק כל יום עוד קו ביחד. מקווה שתחזיקי מעמד

 

[רותי ע]

באמת כל כך עצוב ../images/Emo10.gif

היא מכירה את המושג "מילואים"? אם לא אולי תגידי לה שהוא נסע לעבודה?

 

[שירי ל]

איתך -חיבוק-

 

[קוטפת פרחים]

טיפ וחיבוק../images/Emo24.gif

זה באמת קורע את הלב לשמוע את הקטנים האלה שמתגעגעים ולא מבינים אבל השינוי צריך לבוא ממך את צריכה לשדר ש"הכל בסדר" ובעוד שבועיים אבא יחזור את צריכה להאמין שתחזיקו מעמד וזה לא נורא מסובך (למרות שאני בטוחה שזה לא קל בכלל) כי אני בטוחה שהלחץ וחוסר הוודאות שאת מרגישה עובר גם לתומר, והיא נורא חמודה! אפשר גם לחבק אותה ולבכות איתה ביחד ולומר שגם אמא מתגעגעת.... עברתי פעם משהו דומה... אני לא מדברת באוויר... בכל אופן חיבוקים וחיזוקים ובהצלחה! ואם את רוצה לשוחח - אל תתביישי תמר

 

[rachell]

אוי פנינה הרבה כוחות

וחיזוקים תהיי חזקה וחזרי אלינו ראיתי

 

[אילנה של יובל ומיכל]

פנינה, כל כך קשה.. ויש לי כמה טיפים

גם אבא של הבנות שלי לא בבית, אמנם בנסיבות "משמחות" יותר, אבל בכל זאת. ויובל נורא מתגעגעת וזה באמת היה קשה יותר בהתחלה. מה שאני אומרת לך עכשיו זה גם מנסיון וגם מהתייעצות עם איש מקצוע. חשוב, חשוב, חשוב, לדבר איתה גם על אבא וגם על הרגשות שלך , כל הזמן. חשוב לתמלל לה מה היא מרגישה. כשהיא קוראת לאבא תגידי לה משהו בסגנון של "את מתגעגעת לאבא? כן, גם אמא מתגעגעת, וגם אבא מתגעגע אלינו". תנסי לשדר לה שלמרות הגעגועים את שלמה עם חוסר ההמצאות שלו, שהיא לא תרגיש שהיא צריכה להיות בסדר יתר על המידה כדי לפצות גם אותך. אין ספק שהיא מרגישה את התגובות שלך לאמירות שלה וזה בטח מקשה עליה יותר. אני לא יודעת עד כמה יש לך קשר טלפוני איתו, אבל תנסי שהיא תדבר איתו כמה שיותר, גם אם זה על חשבון שעות שינה שלה (למשל, הייתה תקופה שבעלי יכול היה להתקשר רק מאוחר בערב, אז אחת ליומיים שלושה חיכינו לטלפון כדי שהוא יגיד לה לילה טוב). זה קשה, אבל תנסי לא להתפרק בפניה (ללכת למטבח זה לא בדיוק לא בפניה. היא אומרת משהו, את נעלמת לה וחוזרת עם עינים אדומות. נראה לך שהיא לא מבינה?). בקיצור, לדבר על אבא כל הזמן, לתמלל בשבילה את מה שהיא מרגישה ("קשה לך בלי אבא? את מתגעגעת?) ולא, זה לא יעשה פעולה הפוכה. זה יקל עליה לדעת שאת מבינה איך היא מרגישה גם אם היא לא מבטאת זאת במפורש, ולדבר גם על הרגשות שלך ואפילו של שחר וניתאי (גם הם מתגעגעים וכו´). ויש לך את הטלפון שלי. את מוזמנת להרים טלפון בכל עת, אשמח לנסות לעזור גם טלפונית וגם פיזית (להגיע אליך).

 

[ליאת של בר]

אין לי מה לומר רק לשלוח ../images/Emo24.gif

ושוב להציע עזרה אם את צריכה. מה בדבר הכוונה שלך לפנות לרשויות?

 

[לימור של עמית]

../images/Emo24.gif שולחת חיבוק גדול

 

[מיכל של הדר]

אוי פנינה, קיוויתי שמשהו זז, אבל

מהודעותיך אני מבינה שצה"ל בשלו, מקווה נוראנורא שאולי הם יתעשתו וישחררו אותו לחג הפסח!!!! מחזיקה לך אצבעות!!!!!

 

[יונית ש]

../images/Emo24.gif גדול ועוד אחד ../images/Emo24.gif

תהיי חזקה חמודה זה לא קל והדמעות זולגות אבל את חייבת להראות לפחות שמחה בשביל הילדים אנחנו מחבקים אותך ומאמצים אותך ל

יונית

 

[גלית&שחר]

פנינה, הסיפור שלך ../images/Emo14.gif

תנסי אולי לפנות בוואינט דרך פורום צו קריאה, בניהולו של ד"ר דניאל לובין. האיש מתעסק רבות בבעיות של מילואימניקים, הוא מצוי ומקושר היטב ואולי הוא יוכל לעזור לכם להביא את אבא הביתה לחג. http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-870-5418,FF.html