עצוב לי

[natalishkushit]

עצוב לי

הייתי פה פעם וכולם היו נורא נחמדים.. אבל מאז לא באתי..
והיום..נזכרתי בפורום ואם זה בסדר אז גם לכתוב...
אבא שלי חולה, ועצוב לי, דמנציה ארורה..והיום הוא גם חולה עם חולה, בטח זיהום או אלוהים יודע מה... הוא גם ככה חלש, אז כל שטות תוקפת אותו מן הסתם יותר מהר וחזק
ועצוב לי לראות ככה את אבא שלי, ועצוב לי על אמא שלי שצריכה להיות חזקה ולהחזיק מעמד, ועצוב שאין לאבא שלי תכלס אף אחד חוץ מאיתנו...לאף אחד לא באמת איכפת.
ועצוב שרק אני יכולה לעזור לאמא שלי, ואני מן הסתם לא עוזרת מספיק...
ופשוט עצוב על כל המצב המתסכל והחסר אונים הזה, פשוט עצוב.

 

[natalishkushit]

והיום גם חולה עם חום כמובן..

 

[ענתי44]

החום ירד ויעבור הדמנציה לא

יקירה, לטפל בבן משפחה יקר במחלה הארורה הזו זה דבר קשה. סזיפי ומטריף את הדעת. את לא יכולה לדעת מה יילד יום אפילו לא מה בעוד חמש דקות. אני תמיד אומרת שאני מתכננת תוכניות ומר אלצהיימר צוחק שם למעלה.
כאשר יש מחלה כל שהיא בטח מלווה בחום עם אשפוז כמובן שיש ירידה בתפקוד והדרדרות. לרוב זמנית.
אל תייסרי עצמך בקשר לאמא, אני בטוחה שהיא נוטלת על עצמה עיקר הטיפול כדי שלילדים יהיו החיים שלהם כמה שיותר.
האם לאבא יש עו"ז, או הולך למרכז יום או אפילו נמצא בבית אבות? כי אם הוא בבית ורק אמא נושאת בטיפול בלי סיוע אז צריך לדאוג לסיוע. סיוע מבחוץ. כדי שאמא תוכל גם להתפנות לעצמה קצת.
מחזיקה אצבעות שאבא יתאושש ויהיה קל יותר.

 

[natalishkushit]

תודה...

אבא בבית אבות... לא יודעת אם זה קל יותר אבל זו המציאות..

 

[ענתי44]

זה אף פעם לא קל

גם כשאני מטפלת באמא שלי בעצמי בבית זה לא קל לאחותי שמגיעה אלינו כל שבת שניה מהצפון ומוזעקת בכל פעם שקורה משהו. ואני בכלל מאמינה שהקושי הפיזי בטיפול בחולה דמנציה לא קשה כמו הלב שנקרע לראות את האדם היקר לנו הולך ונעלם ושוקע למחלה.
ממליצה לנסות לשכנע את אמא לקחת לעצמה מידי פעם ימים או חצאי ימים לעצמה. אבא במילא לא ידע אם היא הגיעה כל יום לכל היום או רק חמישה ימים בשבוע לשעתיםם או יותר.

 

[natalishkushit]

המצב קצת שונה..

אבא שלי בבית האבות שבו אמא שלי עובדת, כלומר הוא רואה אותה כל יום כמעט כל היום...
כמובן שיש חופש, אבל גם אז אמא שלי משתדלת להגיע..
היא לוקחת חופש מדי פעם ועושה דברים אחרים וכו', אבל האופי שלה הוא כזה של לעזור...אם זה לאבא, אם זה לסבתא וכו' וכו'..
וכמה שאני מנסה לשכנע אותה שתיקח יום או אפילו חצי יום ולא תעשה כלום או שבאופן כללי תעשה פחות, לא הכל היא חייבת לעשות...היא לא משתכנעת...אופי קשה לשנות, בטח אחרי 62 שנים...
אז אני משתדלת לעזור..כמה שאני יכולה..
ואני דווקא חושבת שאבא כן מבין מתי אמא שם...ראיתי אותו כשאמא נסעה ליומיים ואני באתי לבקר..הוא נראה יותר עצוב...

 

[ענתי44]

זו בחירה של אמא

ואת עושה ככל יכולתך למענה ולמען אבא. אמא שלך בעלת יכולת נתינה גדולה ולכן היא כולה עשייה. אישה בהחלט מדהימה.
אבא שלך אולי היה עצוב כי לא ראה את אמא אבל לא מודע למתי היא באה. המחלה מחבלת ביכולת שלהם להבין את זה. אצלנו, למרות שאמא יחסית במצב מנטלי טוב, היא יכולה לשמוח עם מישהו שלא ראתה חודשים כאילו רק אתמול היה, ולנזוף במי שמרבה להגיע על זה שהוא לא הגיע. אותי הוציאו פעם מחדרה באישפוז בשל ביקור רופאים, ירדתי לקפיטריה וכשחזרתי אני שומעת אותה צועקת כלפי מבקרים של חולות אחרות בחדר " 3 ילדים ומשאירים אמא זקנה לבד כמו כלב".
כשאני הייתי מאושפזת ואחותי היתה עם אמא היא חיפשה אותי במבטים כל הזמן, אבל כשחזרתי כעבור יומיים, היא שמחה והתנהגה כאילו חזרתי מהעבודה.

 

[רגינה9]

כן זה עצוב אבל טוב שאת פורקת מהלב

המחלה הארורה הזאת היא אכן קשה ועצובה, גם לחולה ובעיקר למשפחה הקרובה-המטפלת.
אנחנו מלווים את יקירנו לאורך פרידה ארוכה מהחיים ומאיתנו.
אבל... אנחנו חייבים ליזכור גם את עצמנו ולהשתדל להמשיך במקביל
גם את חיי השיגרה שלנו ולהנות מהם. לפעמים זה מאוד קשה,
אבל זו גם הדרך לשאוב כוחות כדי להמשיך ולהתמודד,
לכן טוב שברגע קשה את פונה לפורום ופורקת את כאבך
ואני מאוד מקווה שאת ממשיכה במקביל גם את חייך.
מאחלת לך סוף שבוע נעים.

 

[ענתי44]

גם לי עצוב היום

ארבעה ימים בלי מרכז יום, ויציאה מהשיגרה ואמא הטריפה אותי היום. ואני ביום לא טוב מבחינת הבריאות. מקודם סירבה לאכול את הארוחה ורצתה פיתה עם חומוס ופסטרמה, ו... מערכה אותה והכל נמרח מחומוס ואני הרגשתי שאני תיכף מתפוצצת. שאין לי כוח.
אבל, אוספים את השברים המרוסקים על רצפת האלצהיימר לענתי חדשה ואחרי זה מנקים לה, ומחליפים את התחבושת באצבע שנמרחה כולה חומוס. ותיכף , ולמרות שאמרתי לה בכעס שאני לא אכין לה קפה אני אכין לה ואתן לה עוגה כדי שלא תלך לישון על בטן ריקה.

פשוט עצוב לי ומאוד מאוד בודד לי

 

[גבריאלה28]

בימים כאלה, חוץ מלנשום ולקחת פסק זמן לכמה דקות, אולי יש דרך להיעזר במטפלת.. או מישהו אחר?

 

[natalishkushit]

תודה רבה

 

[נוריתה בלה]

מסכימה עם כל מילה! פשוט להגיד הכל ....

 

[טילי66]

הי יקירה

אנחנחנו כאן כדי להיות אוזן קשבת ולב תומך.כולנו כאן באותה מערבולת כך שאת צריכה לשתף ולהציא מהלב הכל. זה מאוד מקל.

אני בפורום למעלה מ-3 שנים אני לא יודעת איך היתי מתמודדת ללא העזרה והתמיכה של חברי הפורום.אני מבינה ומזדהה עם אמא זו מעמסה כבדה גם אני

מטפלת בבעל שלצערי הוא נמצא במוסד אחרי קרוב ל-6 שנים שטיפלתי בו בבית.אמא זקוקה להמון עידוד ועזרה.חיבוק ענק תמי

 

[natalishkushit]

תודה רבה

 

[ליאורלילי]

בחורה יקרה, יש לך אמא נפלאה

אני חושבת שאני זוכרת שכתבת כאן פעם, כי זכור לי שמישהי סיפרה שאבא נמצא במוסד בו אמא עובדת.
אמא שלך מדהימה ומרגישה אחריות על אבא. את יכולה לנסות לשכנע אותה לעשות דברים אחרים למען עצמה, אך בסופו של דבר, רק היא תחליט מה מתאים לה.
מה שאת יכולה לתת לה זה הרבה אהבה, אהבה והרבה מילים של הערכה וכנ"ל לתת אהבה לאבא שלך.
אך אמך מבינה שאת צעירה וצריכה לחיות ולבנות את חייך ולכן לא רוצה שתטילי על עצמך יותר מדי.
העצב, אין לו סוף,
ביום שישי היתה אזכרה של שנה למות בעלי, הבת שלי אמרה כמה דברים של געגוע לאבא שלה ובכתה ואני, ליבי כאב מאד לשמוע, כי לי היא לא מספרת מה היא מרגישה,
כל אחד שומר את הכאב והגעגוע לעצמו, רק הבן הגדול מדבר על המחשבות על אבא שלו ועל הגעגוע.
אז, תשתדלי לשמוח במה שיש, שלצערנו לא יחזור, כל יום שאת באה לאבא שלך, חבקי ונשקי ותגידי לו שאת אוהבת אותו, לא משנה אם הוא מגיב או לא, הנשמה יודעת.
מאחלת לך שלמרות העצב ששוכן לו , תמצאי הרבה רגעים ושעות של אושר ושמחה ותקימי לך משפחה כי זה מה שגם הורייך רוצים עבורך
שבוע טוב, טובה