עצוב לי...

[l i r o n R]

עצוב לי...

היום אחי ואישתו היו אצלינו בבית והתחילו לדבר על השירות הצבאי שלי (שאמור להתחיל ב14 לאפריל 2005)...והעובדה שאני מלאה חששות וחרדות מפניו...ועקב כך אני רוצה לשרת בבסיס פתוח ולחזור כל יום הביתה... אחי התחיל להטיף לי על כמה שאני חלשה מול החרדות שלי ושאני לא מוכנה לנסות אפילו להתגבר עליהן... התקף של בכי גרם לי לכאבים איומים של לחץ...ועכשיו אני ממש מתוסכלת ועצובה...

 

[בוזיקית]

לירוני חמודה...

אח שלך נהג בגסות ובחוסר התחשבות, למרות שבדרכו שלו אני מאמינה שניסה "לנער" אותך ולדחוף אותך קדימה. אל תצפי שכל העולם יבין אותך, יתמוך בך ויתן לך גב. זה לא עובד ככה. מה לעשות. זה מאוד טבעי לחשוש מתחילת השירות הצבאי וכל מה שכרוך בזה, וגם אנשים שאינם סובלים מחרדות לעתים חוששים מפניו. בזה את לא שונה מאחרים. וחוץ מזה ברוב המקרים בכל מקרה תשרתי קרוב לבית, ותמיד תהיה לך מש"קית ת"ש וקב"ן שתוכלי לבקש מהם לשרת קרוב. אני לא מאמינה שיעשו לך בעיות. אני בטוחה שאחיך התכוון לטובה רק יצא לו מסורבל. האם ישבת איתו פעם לשיחה פנים מול פנים, רק את והוא, וסיפרת לו כל מה שעובר עלייך וביקשת שלא יבקר / ישפוט אותך? אני חושבת שאת צריכה ליזום שיחה כזאת, ורוב הסיכויים שאחרי השיחה הוא יגיד לך משהו בנוסח: "מה את אומרת... לא ידעתי שזה חמור עד כדי כך" או אולי אפילו יתנצל. ויכול להיות שלא, ושהוא ימשיך לא להבין ולא לתמוך. כל עוד את שלמה עם עצמך ויודעת שאת עושה הכל כדי להתמודד עם הבעיה, אין לך שום סיבה להתרגז מזה. הבורות היא אצלו, וזו בעיה שלו, לא שלך...

 

[דולידול]

זה לא משנה צבא או משהו אחר

שינוי בחיים זה מצב מלחיץ, לא יודעים מה יהיה? אך יהיה? חברים חברות? לדעתי אחיך ניסה להסביר לך שאת יותר חזקה מהחרדות שלך ושלא תתני להם מקום גדול יותר מידי את זאת ששולטת בהם ולא הם בך. אני מבינה את חששותיך מהשינוי שעומד להיות לך זה מלחיץ, אני יכולה רק ליעץ לך מכיוון שיש לך עוד זמן עד אפריל על תחשבי יותר מידי על הצבא. לדעתי אחיך רק ניסה לעזור לך לא להיות חלשה מול החרדות שלך, לפעמיים נעור כזה יכול כן להוציא ממעגל החרדות שאנחנו נמצאים בוולצאת חזקים מהמצב.

 

[l i r o n R]

../images/Emo51.gifחבר'ה...

אני בטוחה שהכוונה שלו היא לא לרעה, אבל למדתי שהדרך הזאת של הזלזול זגורם בדיוק לפעולה ההפוכה. אני לא אומרת שצריך לתת יד לחדרה יד וללכת איתה לאן שהיא רוצה כי זה רק גורר את זה למקומות גרועים יותר... יש דרך להתמודד עם הכל, בין היתר לצחוק על זה עוזר מאוד...וכמובן להתגבר על זה בעזרת תמיכה. אני יודעת טוב מאוד שיש לי בעיות ואני יודעת שאני לא במצב הכי מזהיר שאפשר, ואני גם יודעת שאני צריכה לנצח את זה כל יום כל דקה כל שניה, אבל אני גם יודעת שאני צריכה הרבה תמיכה מהסביבה שלי בשביל זה כי לא תמיד יש לי מספק כוחות להתמודד עם זה לבד... ומשפחה זה הכי חשוב, הם אמורים לדעת הכל, לקבל אותי כמו שאני ולתמוך בי ברגעים הקשים...וזה משהו שהוא לא עושה. להיפך, הוא מדכא אותי ומעליב אותי ומכאיב לי. באשר לשיחה שכזאת, לא ממש יזמתי אחת אבל יצא לנו לא פעם ולא פעמיים לדבר על זה...הוא יודע שזה חמור עד כדי כך...הוא יודע על הטיפול שלי ועל האבחנה שלי, על הסבל והייסורים שההורים שלי עברו ועוברים איתי עד היום עם החרדות והריצות למיון... הוא יודע ועדיין נראה כאילו הוא מסרב להאמין שזה באמת קיים, כאילו שזה הכל בראש שלי ואני יכולה לשלוט בזה (אולי זה נכון, אבל לא בכל המקרים)... וזה כואב..

 

[דולידול]

זה לא משנה צבא או משהו אחר

שינוי בחיים זה מצב מלחיץ, לא יודעים מה יהיה? אך יהיה? חברים חברות? לדעתי אחיך ניסה להסביר לך שאת יותר חזקה מהחרדות שלך ושלא תתני להם מקום גדול יותר מידי את זאת ששולטת בהם ולא הם בך. אני מבינה את חששותיך מהשינוי שעומד להיות לך זה מלחיץ, אני יכולה רק ליעץ לך מכיוון שיש לך עוד זמן עד אפריל על תחשבי יותר מידי על הצבא. לדעתי אחיך רק ניסה לעזור לך לא להיות חלשה מול החרדות שלך, לפעמיים נעור כזה יכול כן להוציא ממעגל החרדות שאנחנו נמצאים בוולצאת חזקים מהמצב.

 

[בוזיקית]

חולה עלייך דולידול ../images/Emo24.gif

 

[גילה זילברמן]

מסכימה ../images/Emo142.gif

לגבי מה שנאמר על כך שטבעי לחשוש מפני הצבא, כמו מפני כל שנוי אחר בחיים ובמיוחד כשמדובר במסגרת שנחשבת לנוקשה ומידת היכולת שלך לקבוע דברים, מצומצמת יותר. יש אנשים שדווקא מסתדרים טוב יותר בתוך מסגרת נוקשה שמכתיבה להם דברים מצד אחד, וגם נותנת חסות ובטחון מצד שני, כמו הצבא. יש סכוי שתרגישי שם טוב, תכירי חברים חדשים, תכירי את יכולת ההתמודדות של עצמך מול מצב חדש ולא מוכר. אילו אחיך נתן מקום לחששות ויחד עם זאת הביע אמון ביכולתך להתמודד, זה היה עוזר לך יותר. אבל זו דרכו והוא ניסה לעזור, אני בטוחה. והנה- גם אנחנו מנסים!