עצוב, עצוב איך תפוז, שהיה הבית שלי, מת.

[אלומת האור]

 

[MaryJane89]

הוא לא מת. בואי נגדיר זאת במילים חיוביות!
התפוז השתנה!
הרבה עברו מדיות אחרות.

אני ואת עדיין פה, וגם אחרים.
יש פורום פעילים יותר ויש פחות זה הכל.
אני מאוד אוהבת את תפוז! ותמיד יהיה לו מקום חם בליבי

 

[אלומת האור]

הוא לא מת. בואי נגדיר זאת במילים חיוביות!
התפוז השתנה!
הרבה עברו מדיות אחרות.

אני ואת עדיין פה, וגם אחרים.
יש פורום פעילים יותר ויש פחות זה הכל.
אני מאוד אוהבת את תפוז! ותמיד יהיה לו מקום חם בליבי

זה לא שהוא סתם השתנה. הוא מת. פעם היו בו עולמות תוכן. בלוגים. קומונות. דף ראשי. פורומים שאנשים באמת השתתפו בהם. המון נושאים. פורטל של ממש. מה נשאר ממנו? כמה פורומים שרובם בחזקת ארכיונים... כאן, למשל, יש בערך 4 כותבים קבועים, עוד איזה 2 מזדמנים, זהו... פורום הפרעות אכילה סגור מזמן. פורום נפגעות תקיפה מינית סגור מזמן. פורום הפרעות אכילה היה מגובש כל כך לפני 15 שנה ואפילו פחות. נשארו לי קשרים מאז, אבל כולם שם כבר עברו הלאה בחיים ואני תקועה עדיין באותו מקום, כמעט. היינו נפגשות במפגשי פורומים, היו משחקים ופינות בפורום, שיתופים קשים, שיתופים אופטימיים, חיזקנו זו את זו המון. זה חסר לי. זה לא קיים יותר בתפוז ואני לא יודעת איפה כן קיים. פייסבוק הוא לא אופצייה כי הוא לא אנונימי. אהבתי מאוד את תפוז. כאמור, הוא היה הבית שלי. לגמרי. הבלוג שלי היה פה וצברתי לי אוהדים. אבל הוא מת. ואם לא מת, גוסס. אוהו כמה גוסס. אני חוששת שהוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה. ההידרדרות הופיעה הרבה לפני שסגרו את כל תפוז למעט הפורומים ושינו לגמרי את הפורמט ואת הנראות. פורומים נסגרו, אף אחד לא רצה לנהל, היו מלא טרולים... כולם עברו מכאן, אבל לאן??

 

[MaryJane89]

זה לא שהוא סתם השתנה. הוא מת. פעם היו בו עולמות תוכן. בלוגים. קומונות. דף ראשי. פורומים שאנשים באמת השתתפו בהם. המון נושאים. פורטל של ממש. מה נשאר ממנו? כמה פורומים שרובם בחזקת ארכיונים... כאן, למשל, יש בערך 4 כותבים קבועים, עוד איזה 2 מזדמנים, זהו... פורום הפרעות אכילה סגור מזמן. פורום נפגעות תקיפה מינית סגור מזמן. פורום הפרעות אכילה היה מגובש כל כך לפני 15 שנה ואפילו פחות. נשארו לי קשרים מאז, אבל כולם שם כבר עברו הלאה בחיים ואני תקועה עדיין באותו מקום, כמעט. היינו נפגשות במפגשי פורומים, היו משחקים ופינות בפורום, שיתופים קשים, שיתופים אופטימיים, חיזקנו זו את זו המון. זה חסר לי. זה לא קיים יותר בתפוז ואני לא יודעת איפה כן קיים. פייסבוק הוא לא אופצייה כי הוא לא אנונימי. אהבתי מאוד את תפוז. כאמור, הוא היה הבית שלי. לגמרי. הבלוג שלי היה פה וצברתי לי אוהדים. אבל הוא מת. ואם לא מת, גוסס. אוהו כמה גוסס. אני חוששת שהוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה. ההידרדרות הופיעה הרבה לפני שסגרו את כל תפוז למעט הפורומים ושינו לגמרי את הפורמט ואת הנראות. פורומים נסגרו, אף אחד לא רצה לנהל, היו מלא טרולים... כולם עברו מכאן, אבל לאן??

לפייסבוק עברו כנראה.
לי אין פייסבוק כי לא אוהבת את הפלטפורמה, אני תפוזניקית מאז ומתמיד.

שמעי אפשר לבכות על העבר, וזה מתבקש, אני גם הייתי במקום הזה בהקשר לתפוז,
אך אפשר לחשוב איך עושים שינוי!
למשל לפנות למנהלי תפוז, ולנסות להתנדב לניהול פורומים
לנסות להחיות את תפוז בכלל ואת הפורומים בפרטי.

לאו טזי אמר - הדבר היחידי שקבוע בעולם הזה-הוא השינוי.
ראי את הקורונה, הרבה מחברות שלי בעולם האמיתי חלו בדיכאון, אותן נשים חזקות שאני הכרתי,
בגלל הבידודים והסגרים והפאניקה הישראלית בהקשר לקורונה..

כך שמי שישרוד במאה ה21 הוא לא החזק,
אלא זה שידע להסתגל לשינויים, הן בעולם האמיתי והן בעולם הויראולי=תפוז למיניהם.

 

[אלומת האור]

מילים יפות. בהצלחה עם ההתנדבות!