עצוב, ריקני
שלום לכולם אני בן 20 משרת בחה"א, יוצא יומיות הביתה אני כבר כמה חודשים מרגיש ריקנות בעבודה - התפקיד שלי הוא מזכיר והעבודה לא מטורפת או מציפה, יש הרבה רגעים פנויים יחסית... אני גם בתסכול לגבי המפקד שלי, לא אוהב אותו, הוא מקשה לפעמים ולא רגיש באמת לדברים.... לא אוהב אותו בכלל בנוסף אני מרגיש ריקנות מבחינה רומנטית, אני מאוד רוצה חבר, ופשוט לא מעז להתחיל עם אנשים וכל הזמן מקווה שיקרה משהו, אבל מצד שני פוחד להתייאש ופוחד שלא יהיה כלום גם יש לי חלום, כבר כמה שנים, על מגורים בארה"ב וחיים שם אחרי הצבא, אני מפנטז על זה וחושב על זה המון, וגם פוחד שזה לא יקרה... מה עושים? איך גורמים לדברים להשתנות? איך עושים את החיים יותר מעניינים?
שלום לכולם אני בן 20 משרת בחה"א, יוצא יומיות הביתה אני כבר כמה חודשים מרגיש ריקנות בעבודה - התפקיד שלי הוא מזכיר והעבודה לא מטורפת או מציפה, יש הרבה רגעים פנויים יחסית... אני גם בתסכול לגבי המפקד שלי, לא אוהב אותו, הוא מקשה לפעמים ולא רגיש באמת לדברים.... לא אוהב אותו בכלל בנוסף אני מרגיש ריקנות מבחינה רומנטית, אני מאוד רוצה חבר, ופשוט לא מעז להתחיל עם אנשים וכל הזמן מקווה שיקרה משהו, אבל מצד שני פוחד להתייאש ופוחד שלא יהיה כלום גם יש לי חלום, כבר כמה שנים, על מגורים בארה"ב וחיים שם אחרי הצבא, אני מפנטז על זה וחושב על זה המון, וגם פוחד שזה לא יקרה... מה עושים? איך גורמים לדברים להשתנות? איך עושים את החיים יותר מעניינים?