עצוב שזה נגמר.
זהו זה, נגמר. אני לא ממש כותבת כאן, אם כי אני קוראת לעתים קרובות. קצת קשה לי להודות שיש לי הרבה רגש כלפי הסידרה הזו. יש לי גם הרבה מחשבות אחרי כל פרק, אבל את רובן ניף כותבת כאן בהתמדה. לפעמים אני מסכימה עם אנשים, לפעמים לא. לפעמים אני מזדהה עם שאלות "איזו דמות הכי שנאתם (וואלה אין לי מושג)" ולפעמים לא מבינה מאיפה הן הגיעו, אבל בעיקר אין לי למי להסביר כמה עכשיו, בשש בערב, חסר לי הפרק היומי. קראתי את הפורום הזה מאז תחילת שידורי העונה השישית בערוץ 10, וכל פעם שהיו לאנשים כאן טענות קצת צחקתי. הסידרה מודעת לעצמה, וזה נותן לה, בעיני, את הזכות להיות מפגרת בקנה מידה קיצוני, ועדיין מקסימה וכובשת. חוסר רצף, בעיות הגיון וגניבות חסרות בושה מעולם לא הפריעו לי. אני רואה את הסדרה כי היא רומנטית להחריד, כי יש בה אנשים מסותתים עם בגדים מינימליים וכי היא פנטסיה מטופשת, קלילה ונהדרת שבכל זאת פעם בכמה זמן מצליחה להגיע לעומק שתופס אותי לגמרי לא מוכנה. אני משחקת המון משחקי תפקידים - מבוכים ודרקונים וכל הסביבה - ו"זינה", תנו לי להודיע לכם, היא פשוט משחק-יחיד מושלם, דביק ("מוש", בעגה המקומית), הירואי, ומלא קסם והומור. אישית, אני רוצה עוד פעם. מהתחלה. אבל אין, כרגע, ואני נשארת עם העונה השישית המוקלטת במלואה שלי, ובלי "זינה". בלי קווין סמית המדהים, שכל פרק איתו היה פנינה, בלי אפרודיטה השינקינאית, ובלי המתח הבלתי אפשרי בין זינה לגבריאל. אגב המתח, אני לרוב נמנעת מתגובה אבל זו מין הודעה סופית, אז רק הפעם: לדעתי הן נאהבות. ולפני שקופצים, נאהבות לא חייב להיות דווקא באספקט הגופני. אני יודעת, כי אהובתי שלי (ואני סטרייטית, עם חבר והכל) היא דווקא בחורה. והיא, אין מה לעשות, הנפש התאומה שלי. היא מבינה הכי טוב. "שלושים שניות של להסתכל לך בעיניים" היה בהחלט רלוונטי בכמה תקופות, ובעצם "זינה" תמיד נורא מזכיר לי את שתינו. אני חושבת שזו בעקר הסידרה הכי רומנטית שראיתי בחיים שלי, ואני מכורה לרומנטיקה. אני רק מקווה שמתישהוא ישדרו אותה שוב - או את הרקולס, גם הוא היה נהדר - או, הכי טוב, שמישהו יקבל שכל ויתחיל להפיק דברים דומים. - נאוורעל, קצת מבולבלת
זהו זה, נגמר. אני לא ממש כותבת כאן, אם כי אני קוראת לעתים קרובות. קצת קשה לי להודות שיש לי הרבה רגש כלפי הסידרה הזו. יש לי גם הרבה מחשבות אחרי כל פרק, אבל את רובן ניף כותבת כאן בהתמדה. לפעמים אני מסכימה עם אנשים, לפעמים לא. לפעמים אני מזדהה עם שאלות "איזו דמות הכי שנאתם (וואלה אין לי מושג)" ולפעמים לא מבינה מאיפה הן הגיעו, אבל בעיקר אין לי למי להסביר כמה עכשיו, בשש בערב, חסר לי הפרק היומי. קראתי את הפורום הזה מאז תחילת שידורי העונה השישית בערוץ 10, וכל פעם שהיו לאנשים כאן טענות קצת צחקתי. הסידרה מודעת לעצמה, וזה נותן לה, בעיני, את הזכות להיות מפגרת בקנה מידה קיצוני, ועדיין מקסימה וכובשת. חוסר רצף, בעיות הגיון וגניבות חסרות בושה מעולם לא הפריעו לי. אני רואה את הסדרה כי היא רומנטית להחריד, כי יש בה אנשים מסותתים עם בגדים מינימליים וכי היא פנטסיה מטופשת, קלילה ונהדרת שבכל זאת פעם בכמה זמן מצליחה להגיע לעומק שתופס אותי לגמרי לא מוכנה. אני משחקת המון משחקי תפקידים - מבוכים ודרקונים וכל הסביבה - ו"זינה", תנו לי להודיע לכם, היא פשוט משחק-יחיד מושלם, דביק ("מוש", בעגה המקומית), הירואי, ומלא קסם והומור. אישית, אני רוצה עוד פעם. מהתחלה. אבל אין, כרגע, ואני נשארת עם העונה השישית המוקלטת במלואה שלי, ובלי "זינה". בלי קווין סמית המדהים, שכל פרק איתו היה פנינה, בלי אפרודיטה השינקינאית, ובלי המתח הבלתי אפשרי בין זינה לגבריאל. אגב המתח, אני לרוב נמנעת מתגובה אבל זו מין הודעה סופית, אז רק הפעם: לדעתי הן נאהבות. ולפני שקופצים, נאהבות לא חייב להיות דווקא באספקט הגופני. אני יודעת, כי אהובתי שלי (ואני סטרייטית, עם חבר והכל) היא דווקא בחורה. והיא, אין מה לעשות, הנפש התאומה שלי. היא מבינה הכי טוב. "שלושים שניות של להסתכל לך בעיניים" היה בהחלט רלוונטי בכמה תקופות, ובעצם "זינה" תמיד נורא מזכיר לי את שתינו. אני חושבת שזו בעקר הסידרה הכי רומנטית שראיתי בחיים שלי, ואני מכורה לרומנטיקה. אני רק מקווה שמתישהוא ישדרו אותה שוב - או את הרקולס, גם הוא היה נהדר - או, הכי טוב, שמישהו יקבל שכל ויתחיל להפיק דברים דומים. - נאוורעל, קצת מבולבלת