עצוב

סלינוש

New member
עצוב

אני גרה בישוב קטן. ככה שכולם מכירים את כולם. בחודשים האחרונים פוקדת את היישוב שלנו מחלת הסרטן שוב ושוב, זה מפחיד נורא. 3 מקרים של אנשים, 2 מהם במצב קשה ככל שאני יודעת, אחת,תודה לאל, משתפרת. בשבוע האחרון שמענו על מישהי מהישוב, אשה בשנות הארבעים לחיים שלה, היו לה כאבי ראש שבועיים, הרופא אמר לה לקחת אופטלגין... לפני שבועיים היא נהגה בכביש בזיג זג ונעצרה בפתאומיות. הנהג שמאחוריה עצר לראות מה קרה ומצא אותה ללא הכרה. היא הובהלה לבית חולים, שם גילו לה גוש ממאיר בראש. עברה ניתוח של כמה שעות, וככל שאני יודעת לא הייתה אפילו אפשרות להוציא את הכל. היום אמא אחותי ואני נסענו לבקר אותה. היא חבושה בראש, הזיכרון שלה פגוע, היא לא יודעת שיש לה סרטן. התפתח לה זיהום שם. היא לא זוכרת שמות, היא חלשה, היא נראת כל כך מותשת. איך כאב לי הלב לראות אותה. אתם יודעים, הלב נמחץ ככה? זה מכאיב. היא כל כך סובלת ואין לה מושג מה עובר עליה. והמשפחה שלה, מסכנים. מקרים כאלה אני לא מסוגלת לקבל. לראות בן אדם חזק, עם אשיות חזקה, וגוף בריא, הופך להיות חסר אונים ומותש כל כך. זה מחריד. תודה על ההקשבה.
 

zoro3

New member
מאוד עצוב

לפחות מהמקום שלי אבא שלי נפטר מסרטן ועוד כמה חברים שלי אבל מה אנחנו יכולים לעשות? מהמקרים האלו התחזקה אצלי ההערכה לחיים חשוב לנצל כל יום ולהנות מהחיים האלו כי מי יודע מה יהיה איתנו מחר אני נהנה לחיות ואחר כך נהנה מהחיים
 
../images/Emo7.gif כל כך עצוב..

כאב לב הוא הכאב הכי מוחשי שיש.. הוא רוצה להתפרץ ולצרוח... הוא חונק מכל הכיוונים.. ומה שהכי כואב - הוא שלא ניתן לעצור, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה... אי אפשר לקבל תשובות לשאלות ... פשוט לחכות ולקוות... לחכות ולקוות... עצוב.
 
למעלה