עצוב

ענתי44

New member
עצוב

השבוע הזה של יום השואה מחד, ומהצד השני יום הזכרון. כמעט לכל אחד יש מישהו יקר שנפל.השנה נוסף לי סוג חדש של אבל- אבל על האישה החיה-מתה- אמא שלי. זה אותו גוף, מה יש לומר אבל זה מישהו אחר לגמרי! כאילו אדם שונה חי לו בגוף הזה הכל כך מוכר ואהוב. ואני מבכה את לכתה בטרם עת של האישיות הנפלאה שאבדה בתהום הנשיה, את ההומור והחום שזרם ממנה,את הדעתנות ואת העצמאות. אני מתגעגעת כל כך לאמא שלי שנמצאת מטר ממני יושבת על כסא הגלגלים, בוהה בטלויזיה ועיניה, שפעם זיוה של חמה שכן בהם, מנותקות. אני אפילו מתגעגעת לריבים ולדברים הקטנים והמעצבנים שלה!!!!!!!! אני בוכה ואין לי קבר לפרוק כאבי עליו קבר לפקוד- בקבר הזה של אישיות אמא שלי, אני מטפללת 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה, באהבה ובלי טרוניה אבל עם הרבה געגוע....
 

מני בר

New member
ענתי ליבי איתך

ענתי עם כל העצב את צריכה לשמור על עצמך ולחיות. את אישה צעירה וחובתך לחיות.אני בטוח שאמך לא היתה רוצה שתסבלי כך. את מטפלת בה לבד ללא כל עזרה?.
 

ענתי44

New member
מני תודה

מני שלום! תודה על העידוד זה חשוב וגם נכון שאמי לא היתה רוצה שאסבול. אני המטפלת העיקרית בה. גרה איתה. היא נמצאת במרכז יום 3 פעמים בשבוע (אני מתנדבת שם והמקום מדהים ועוזר לי ובעיקר לאמי מאוד) ובנוסף נשאר לי עוד כשעתיים שבועיות של מטבית. וכן במקרי צורך אחי אחותי וחברה טובה של אמא שלי שהיא המלאך הגואל שלי. אמא שלי בנוסף לאלצהיימר עברה אירוע מוחי לפני 3 חודשים ונשארה בכסא גלגלים- אנחנו לא יודעים אם זה ברכה או לא שכן מחד היא לא בורחת וזה הקלה אך מאידך היא סיעודית וכן שוכחת שלא יכולה ללכת ונופלת. ושוב תודה לך ולחברי הפורום אתם עוזרים לי וחג עצמאות שמח!
 

ענתי44

New member
חיה!

חיה בדרכי שלי. אמא נמצאת במחלקה מוגנת ואני עובדת פעם בשבוע במרכז עצמו עם קשישים בריאים- לפחות נפשית. אני עורכת להם עיתון של "בית אביב", המקום. אני מקבלת יותר משאני נותנת במפגש עם חברי מערכת העיתון, עוזרת דרך העיתון להוציא עוד קשישים בודדים הספונים בביתם למקום שהוא בית חם! וכך אני גם מפתחת קשרי עבודה, בנסיון לחזור לעבודתי כעיתונאית (העיתון שעבדתי בו נסגר, וכבר מתגבש רעיון לעיתון שכנראה אני אהיה העורכת שלו והפעם בתשלום ) כך שזה גם מחזק אותי וגם בבחינת שלח לחמך אני לא נמצאת עם אמי במרכז היום וכשאני מציצה, בלי שהיא מודעת ליבי מתרחב לראותה פורחת ומאושרת בדרכה, היא שם הכוכב של המחלקה וזה עושה לה רק טוב! אבל, אני מבינה את הנקודה שאתה מעלה. ובשאר המובנים אתה צודק אני דיי צמודה אליה במשך היום על חשבוני. למשל הפסקתי ללכת למשחקי כדורגל או לים, אם כי יש לי מספר דברים שאני הולכת אליהם ולא מוותרת. תודה! ענת
 

אנימו

New member
מבינה ללבך. הנתינה והקרבה

לאוכלוסיה הנזקקת , בכל רמה של השתתפות, מחזקת את הנותן והרווח כולו שלו.יחד עם זאת אלXאל תשכחו שגם את זקוקה להפוגות וחיים משלך. הגיחות יתנו לך אנרגיה להמשיך ולעזור לאמך. חזקי ואמצי.
 

ענתי44

New member
אנימו תודה

אכן אני מתמלאת מההתנדבות. יותר מאשר נתרמת. באתי לתת מהידע העיתונאי שלי ולמדתי המון מהאוצר הידע העצום של הקשישים. העשייה ממלאת אותי בשמחה ומשכיחה ממני את הצרות בבית. תודה וחג שמח! ענת
 

טיקו1

New member
התנדבות תורמת

לענת, מהקטע הראשון שלך ראיתי שאת מחוברת לכתיבה. אם נשאר לך זמן אולי תצליחי - תסכימי לתרום מכישוריך המקצועיים, שיחד עם הקשר האישי לאלצהיימר עשויים להועיל ולעזור בעלון העמותה?! אני במערכת ויודעת שזקוקים לכוחות.
 

ענתי44

New member
היי רותי

באופן עקרוני בשמחה. האמת אני גם כותבת למגירה ברגעים קשים, ואלוהים עדי שכאלו יש הרבה, כי זה עוזר. אם אצליח לעמוד בזמנים אז בהחלט חג שמח ענת
 
למעלה