עצות בתמיכה

[אלון12317]

עצות בתמיכה

שלום, אתחיל ואגיד שאני משתתף בכאבה של כל אחת שעברה אובדן, ואני מקווה שההודעה הזו נכתבת בפורום הנכון. אחות שלי מנסה מזה מספר שנים להביא ילדים, אך לצערה חוותה קשיים - שתי לידות שקטות לצד מספר הפלות חוזרות. היא נמצאת בדיכאון קשה, התרחקה והתנתקה מהמשפחה, לא מצליחה להמשיך בחיים ובעיקר מסתגרת בתוך עצמה. בתחילה המחשבה הייתה לתמוך בה מרחוק (בגלל הסירוב להיפגש), לתת לה מרחק, לא להציק ולתת לה זמן להתאבל. כעת מסתבר שההתנהלות שלנו הובילה לסוג של כעס כלפי המשפחה, שפשוט לא יודעת איך לעזור לה. תהייתי, איך לדעתכן, כמי שחוו את זה, כיצד יש להתנהג מולה? כיצד לתמוך בה? המון תודה,

 

[שירהד1]

ריגשת אותי מאוד-

הגעת לפורום הנכון...
לפני שאני מתייחסת, חשוב לי להבין את כל הסיטואציה. אודה לך אם תוכל לענות על השאלות שאשאל, ואז אהיה קצת יותר חכמה-
1. האם מדובר באחות גדולה ממך או צעירה?
2. האם אתה והאחים/ות שלך בעלי משפחות? האם יש אמא ואבא בתמונה? (אני מתכוונת להורים שלכם).
3. האם אחותך נמצאת בזוגיות, או מנסה להביא ילד לבד? במידה והיא בזוגיות- האם ישנו קשר בינכם לבין בן זוגה?
4. בת כמה אחותך?
5. האם אתה יודע יותר פרטים על הלידות השקטות ועל ההפלות? באילו נסיבות הן היו? האם ידועה הסיבה למשהו ממה שעברה?
6. האם יש לה תמיכה ממקור אחר, כמו חברה, טיפול כלשהו...?
7. האם יש נתק מוחלט ביניכם או שיש קשר כלשהו? כתבת שכעת מסתבר שההתנהלות שלכם הובילה לסוג של כעס כלפי המשפחה. האם אתה יודע זאת ממנה? האם דרך גורם אחר?
8. האם אחותך מטופלת בטיפול תרופתי או שיחות או כל צורה אחרת של טיפול?

אני מקווה שתבחר לענות, ואז אוכל להמשיך ולהתייחס.
בכל מקרה, אני מאוד מעריכה את הפנייה שלך ואת הרצון שלך לסייע לאחותך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[אלון12317]

מעט יותר פירוט..

אני אפרט קצת יותר.. מדובר באחות תאומה, נשואה, בתחילת שנות ה-30 לחייה. ישנם גם הורים, ואחות גדולה נוספת שילדה לפני כחצי שנה ילד. מעבר לכך, ככל הידוע לי שתי הלידות השקטות היו קשורות לירידת מים מוקדמת והשניה למיעוט מי שפיר, שני המקרים בחודש רביעי. לגבי שאר ההפלות (אולי 4), אני פחות בקיא בפרטים (אי התפתחות העובר). עיקר הקשר איתה מתבצע בהודעות בוואטסאפ, על רובן היא נוטה שלא להגיב, ואם כן אז במילה אחת, שגורמות לצד השני שלא לשתף עם זה פעולה (זה עלול ליצור מרמור או אדישות). היא שיתפה אותי לאחרונה בתחושת הכעס שהיא מרגישה כלפי המשפחה, לתחושתה, אנחנו לא נמצאים שם בשבילה בתקופת משבר כפי שהיא ציפתה. קשה להתווכח עם התחושות שלה, וזה קשה לשמוע את זה, בשעה שכל מה שאנחנו רוצים זה להיות שם בשבילה. דבר אחרון, אני יודע שלכל אורך התהליך היא נפגשת עם פסיכולוגית, שאיתה ככל הנראה היא מדברת ומתקשרת באופן שוטף וכמובן עם בעלה המקסים שתומך בה.

 

[שירהד1]

ועוד שאלה אחת- לך יש משפחה משל עצמך?

 

[אלון12317]

אני עדיין רווק

 

[שירהד1]

טוב, ראשית אפתח מזה שגם לי יש אח תאום...

ועוד אח שצעיר ממני ב-5 שנים. כך שנושא התאומות על כל יופיו ומורכבותו מוכרים לי היטב.
יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב, אבל אנסה להתמקד-
1. מסכימה עם כל מה ש"מרעישה בשקט" כתבה.
2. הלוואי ואחי התאום היה בא אליי ואומר לי את מה שאתה כותב פה. למרות היחסים הקרובים בינינו, נפגעתי ממנו עמוקות בזמנו. במהלך השנים שעברתי את ההפלות, נולדה לו בת שלישית. הוא הרבה לקטר עליה (למרות היותה מקסימה, כן?), בעיקר סביב למה הוא לא יכול לשבת בשקט לאכול, ולמה היא מנדנדת בדיוק כאשר הוא רוצה לנוח, וכו'...הוא קיטר עליה המון בנוכחותי, ואני חשקתי שפתיים.
באיזושהי פעם סוף סוף היה בינינו ריב גדול סביב משהו שקשור לאובדני ההריון שלי, שהראה לי עד כמה הוא בכלל בכלל לא מחובר ולא מבין, ואז הפתרון שלי היה לצרף אותו למפגש עם המטפלת הרגשית שלי.
אגב, אם היום אפתח זאת בפניו, סביר להניח שלמרות היותו מקסים בפני עצמו, אין לי ספק שהוא בכלל לא יבין על מה אני מדברת, ולא יבין למה אני לא מניחה את זה בצד...
3. "חפרתי" לך בנקודה 2, כדי להגיע לנקודה 3- עצם העובדה שאתה פה, ואתה רוצה לנסות, ואתה מראה רגישות גבוהה כלפי אחותך- זה כבר משהו מדהים בעיניי.
4. אין כלל למשהו שנכון עבור כולם- בשום נושא בעולם, וגם לא בנושא התמודדות עם אובדן/י הריון. לכן, מה שעזר לי, לאו דווקא יעזור לאחותך.
לכן, הייתי מציעה לך לשוחח איתה, ולומר לה את הדברים בריש גלי: "אני רואה אותך, אני רואה את המצב שלך, ואני לא יודע מה לעשות. איך עליי או עלינו כמשפחה שלך לנהוג? מה את מצפה מאיתנו? מה את חושבת שיעזור לך? האם להתעניין ולשאול? האם לדבר איתך על דברים אחרים? כאשר את מספרת לנו את סוגרות ליבך- האם רק להיות אמפטיים, להקשיב ולבכות יחד איתך או לומר מילות נחמה או לומר שיהיה בסדר או שזה יעשה לך לא טוב? האם להציע לך לבוא לארוחות משפחתיות או לעזוב אותך מזה?....
לפתוח את הדברים, לדבר על הדברים. ניתן גם לשאול האם אפשרי להצטרף פעם אחת למפגש עם הפסיכולוגית שלה (כפי שאני היצעתי לאח שלי לעשות).
5. שמחתי לקרוא שיש לאחותך תמיכה מצד בעלה ושהיא אכן מטופלת.
6. אתה יכול להציע לאחותך לפנות אלינו, לפורום אובדן הריון. שוב- זה לא מתאים לכולן, אלא לחלק. עבורי זה היה בזמנו קרש הצלה של ממש.

מקווה שסייעתי לך בחשיבה ואני מקווה שמה שכתבנו פה יביא לך, לאחותך ולמשפחה כולה תועלת.




שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

כנראה שהיא לא יכולה* להעריך או להבין את זה כרגע

אבל איזה כיף לה שיש לה אותך.
* לא יכולה - לא כביקורת אלא כמצב נתון.

למרות שכל מי שכותבת בפורום עברה אובדן (או אובדנים), כולנו מגיבות באופן שונה. מה שטוב לאחת, מכעיס את האחרת, מה שמציק לאחת, מרגיש לאחרת נעים ואמפתי.
לכן אני חושבת שגם אם תיתן מענה לכל השאלות של שירה (והלוואי שתוכל לענות עליהן), לא בהכרח נוכל לתת לך עצות מועילות.

תוהה האם לא כדאי לומר לה את כל מה שכתבת לנו. את הרצון שלך לכבד את המרחב שהיא זקוקה לו, ובו זמנית את הדאגה והאהבה שאתה מרגיש כלפיה.
בפורמט טקסטואלי מאבדים הרבה פעמים את הטון והרגש, אבל איכשהו למרות שכתבת מאוד קצר ותמציתי, כשאני קוראת את המילים שלך אני מרגישה את הכאב והעצב וממש רואה את הידיים שלוחות קדימה, מנסות לחבק ולא יכולות.
אם אחד האחים שלי היה אומר לי משהו כמו מה שאתה כתבת, הייתי מתרגשת עד אין קץ, אבל זו אני ואין בי את המשקעים שאתה מתאר שקיימים כרגע אצל אחותך.

הלוואי שתצליח לגשר על הנתק שנוצר, הלוואי שתוכל לתמוך באחותך כמו שאתה רוצה, הלוואי שהיא תסכים לקבל את החיבוק.
אם תצליח לדבר איתה, אולי תוכל לספר לה עלינו ולהזמין אותה לשתף אותנו, אפשר גם תוך הבטחה שאתה לא תיכנס לכאן לקרוא. אם תצליח לדבר איתה על כך ואם היא תירתע מהפורום, אפשר גם להציע לה לכתוב לאחת מאיתנו במסר פרטי (מנדבת את עצמי לצורך כך, אבל בטוחה שיש כאן רבות וטובות שישמחו לעזור).

מחכה לראות מה תענה לשירה, אולי יהיו לי תובנות נוספות.

 

[מרעישה בשקט]

לקח לי "קצת" זמן לכתוב את התגובה

ובינתיים כבר ענית לשירה.
אין לי תובנות נוספות, אבל אני רוצה לכתוב לך שוב כמה אני מעריכה את הרגישות שלך כלפי אחותך ושאני מאחלת לך שתצליח לחדור את השריון שהיא בנתה כדי להגן על עצמה מפני העולם.
אל תתייאש ואל תוותר עליה.

 

[קונטרפונקט]

אתה מקסים

שירה ומרעישה ענו לך תשובות נבונות.
אני חושבת שמעבר לכך, יכול להיות שבאמת איתך יהיה לה קל יותר לדבר מאשר עם שאר המשפחה. זה באמת מאד תלוי בדינמיקה המשפחתית, אבל אני מנחשת שעם האחות שילדה לא מזמן יהיה מטען שלא קיים מולך, בהיותך רווק.
עם הורים לפעמים קשה לדבר בגלל אלף סיבות שונות.
העובדה היא גם שאתה הוא זה שחיפשת את הפורום הזה וכתבת כאן, ולא שאר בני המשפחה.
אם באמת תצליח ליצור איתה שיחה פתוחה כמו שהציעו מעלי, אני חושבת שהיא תרגיש ממך את האכפתיות הזאת, ולמרות שכל אחת מגיבה אחרת לסיטואציה, נראה לי שאמפטיה ותחושת אכפתיות מהסביבה ישמחו רבות מאד.
&nbsp

 

[אלון12317]

תודה רבה לכולן

כמובן שאין פתרון קסם, אבל לקחתי הכל לתשומת לבי. כמובן, במידה שתהיה התפתחות חיובית אז אני אעדכן ואשתף. אני אישית, באופן קלישאתי, באמת מאמין שלמרות כל הקשיים שאתן חוות - בסוף הכל יהיה בסדר, צריך להאמין בזה ??

 

[כבשה0פועה]

הלוואי, אבל לא תמיד הסוף ורוד

 

[שירהד1]

אשרי המאמין. לו יהי

 

[קונטרפונקט]

הלוואי

נשמח אם תשתף

 

[NLevi10]

היי אלון

היי, קודם כל כל הכבוד שאתה שואל איך אתה יכול לעזור לה. כמי שעברה הפלה לפני כחודשיים ונמצאת במצב דומה ממש חשוב שתתן לה לדבר ולשתף מבלי לשפוט ובלי להגיד- "זה לא אשמך", "זה היה צריך לקרות", "העובר לא היה תקין" "הגוף יודע מה הוא עושה" "תנסי שוב אל תחכי". והכי חשוב שתתן לה לבכות ולפרוק. וכן תדבר איתה על הנושא, אל תתעלם ותדברו על נושאים אחרים.. מניסיון זה כל מה שעובר לה בראש במיוחד שהיא נפגשת עם משפחה. מקווה שזה יעזור!