inyourmind
New member
עצות לשבור לב שלום לכולם.
היום התגרשתי מאישתי.
אבל תנו לי לספר מההתחלה.
כדי לתת להסבר יותר דיוק, גם אני וגם אישתי סובלים מocd .
בעקבות המצב תמיד האוירה של שנינו הייתה מתוחה.
אפילו בהתחלה,חודשיים מאז שהתחלנו לצאת,היינו בברצלונה,ושם רבנו,עד לכדי מצב שאני אורז אז המזוודה וחוזר לארץ. רוב הזמן זה היה ככה.
תשעים אחוז מהזמן הייתי עסוק באיך לעודד אותה ואיך לתת לה פתרונות איך להתגבר.
אני הלכתי למספר פסיכולוגים שעזרו לי ונתנו לי עצות איך להתמודד עם החרדות והמחשבות הטורדניות. כלים שעד היום עוזרים לי ושיפרו את מצבי. הבעיה היא שאישתי שסובלת גם מחרדות מפחדת להתמודד מול הפחד כדי להפטר ממנו,והיא יודעת שזו הדרך הנכונה. לכן כל הזמן היא מתוסכלת ואני הכתובת הראשונה שסופג את כל העצבים והסטרס.
ככה זה היה במשך 9 חודשים..
במשך התשעה חודשים היא כל הזמן שאלה מה עם טבעת? לא חושב להתחתן? (שידרה לחץ, בת 30).
היא לחצה עלי במובן כלשהו,אבל בכל מקרה הצעתי לה נישואין כי מאחורי כל הרקע הלא טוב קיוויתי שהחתונה תעשה את שלה והיא תהיה שמחה.
התחתנו,
הריבים המשיכו,3 פעמים היא עזבה את הבית והלכה להורים שלה לשבוע. בפעם השלישית שהיא חזרה,הושבתי אותה ואמרתי לה שבפעם הרביעית שזה יקרה,אני מסיים את הכל. אישה לא עוזבת את הבית ומשאירה את בעלה לבד. לעולם.
היא הסכימה.
קרתה פעם רביעית , וקיימתי את ההבטחה שלי. כדי להעמיד אותה במקום ושתדע שאני רציני.
מה שהיה מכשול הוא הדפוס שהיא אימצה לעצמה לא במכוון,אתן לכם הסבר.
מה שקרה בעצם זה שאני תמיד שתקתי. אחרי הריב הראשון,השני,השלישי וגם ה20,שתקתי,סלחתי ולא עמדתי על שלי או בקיצור,לא הייתי נאמן לעצמי,שמתי אותה במרכז כדי שתהיה מרוצה.
אני יודע איך לנהל את עצמי כספית,והיא לא.
ניסיתי כמה שיותר ללמד אותה את הערך של הכסף.
עד למצב שבקופה הייתי מבקש ממנה חצי על מה שיצא בקניות. כדי שהיא תלמד את הערך של הכסף.
וכמובן היא ראתה את זה באור שונה,ראתה שאני לא מתבייש שאני לוקח לאשתי כסף. לא הבינה את הכוונה מאחור.
בקיצור,
הגענו למצב של גירושים. תהליך מכוער, הגיעה למצב של קללות, אפילו הרמות ידיים,שבירת חפצים משותפים שלנו. אני כמובן לא הגבתי. שמרתי על עצמי ועליה. אני יודע שזה קו אדום שהיא חצתה. אבל בגלל שאני אוהב אותה סלחתי לה. אבל היה אגו,המון המון אגו במיוחד מהצד שלה.
הגענו לרבנות לדיון הראשון. לפני כניסה שאלתי אותה, את סגורה על זה? היא אמרה לי אני לא יודעת בעצמי,אני מאוד מבולבלת.
כשנכנסו לאולם דיונים,היא הראתה לי בנאדם שממש לא מבולבל. חדור מטרה וזורם. אני לעומתה הייתי שבור,חשוף ופגיע. בקושי הצלחתי לענות לשאלות של הרבנים,פעם ראשונה שלי בסיטואציה כזו.
כשהגענו לסידור גט, אמרתי נעשה הפוך על הפוך. נשחק אותה cool.
הגעתי בסבר פנים מחוייכות,מה שלומך? איך את? הכל טוב? יופי! מעולה. (בנימה טובה ואמיתית,לא עוקצנית)
מפה לשם זה זרם לזה שאני,אחי (עד שלי) ,היא והעדה שלה,יושבים בחוץ,צוחקים,שותים קפה והכל טוב וסבבה.
ראינו זוגות אחרים עם עורכי דין ובלגאנים,והיא אמרה לי שאפילו כל מה שאנחנו עוברים,אני שמחה שזה לא כמוהם,ברע.
הסכמתי איתה מאוד,ואפילו הייתי שמח שאמרה את זה.
הגענו לשלב הגט.
היה לי קשה להחזיק קלף שרשום עליו "אני מגרש את אישתי". התחלתי להחנק והתחלתי לבכות. היא גם פרצה בבכי קשה מאוד.
אחרי שהכל נגמר,היא המשיכה לבכות במסדרון ובאתי וחיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל יהיה בסדר.
היא אמרה לי שאני שקרן,שאני לא אוהב אותה.
אני מאוד אוהב אותה ואמרתי לה את זה שבוע לפני הגט,ובכיתי,ואמרתי לה שאני רוצה לתקן.
היא אמרה לי שהיא כבר לא אוהבת אותי כמו פעם,שהיא התגברה עלי וכו וכו.
לאחר מכן,הגיע לאוזניי שהיא אמרה שהיא לא יכולה לדמיין אותי עם מישהי אחרת. ושהיא רוצה שאהיה האבא לילדים שלה. והגרוע מכל שהכל היה משחק!!
עכשיו לשאלה המרכזית:
מה אפשר לעשות במצב כזה?
אני מאוד אוהב אותה למרות מה שהיא עשתה ולמרות שהיום,יום אחרי הגירושין היא מעלה תמונה לפייס מחוייכת כדי לשדר כאילו לא קרה כלום.
אישתי הגיע איתי לקצה,בגלל אגו,לקצה!!
היא הגיעה איתי לגירושין,לגרוע מכל!
היא הייתה יכולה להגיד לא!! אני לא רוצה להתגרש!!
אבל לא עשתה את זה. ורק אחרי זה,התחרטה והאשימה אותי בכל הסיפור בטענה שאני לא אוהב אותה כבר.
האם אני יכול להמשיך לחיות עם מישהי שלוקחת אותי לקצה בגלל האגו שלה?
אני בחור רגיש,וכמה פעמים היא אמרה תהיה כבר גבר! תהיה גבר! (או שבמילים אחרות, אתה לא מספיק גבר בשבילי) וזה מאוד פגע בי,ואמרתי לה את זה.
אשמח לדעה שלכם.
יום מקסים.
היום התגרשתי מאישתי.
אבל תנו לי לספר מההתחלה.
כדי לתת להסבר יותר דיוק, גם אני וגם אישתי סובלים מocd .
בעקבות המצב תמיד האוירה של שנינו הייתה מתוחה.
אפילו בהתחלה,חודשיים מאז שהתחלנו לצאת,היינו בברצלונה,ושם רבנו,עד לכדי מצב שאני אורז אז המזוודה וחוזר לארץ. רוב הזמן זה היה ככה.
תשעים אחוז מהזמן הייתי עסוק באיך לעודד אותה ואיך לתת לה פתרונות איך להתגבר.
אני הלכתי למספר פסיכולוגים שעזרו לי ונתנו לי עצות איך להתמודד עם החרדות והמחשבות הטורדניות. כלים שעד היום עוזרים לי ושיפרו את מצבי. הבעיה היא שאישתי שסובלת גם מחרדות מפחדת להתמודד מול הפחד כדי להפטר ממנו,והיא יודעת שזו הדרך הנכונה. לכן כל הזמן היא מתוסכלת ואני הכתובת הראשונה שסופג את כל העצבים והסטרס.
ככה זה היה במשך 9 חודשים..
במשך התשעה חודשים היא כל הזמן שאלה מה עם טבעת? לא חושב להתחתן? (שידרה לחץ, בת 30).
היא לחצה עלי במובן כלשהו,אבל בכל מקרה הצעתי לה נישואין כי מאחורי כל הרקע הלא טוב קיוויתי שהחתונה תעשה את שלה והיא תהיה שמחה.
התחתנו,
הריבים המשיכו,3 פעמים היא עזבה את הבית והלכה להורים שלה לשבוע. בפעם השלישית שהיא חזרה,הושבתי אותה ואמרתי לה שבפעם הרביעית שזה יקרה,אני מסיים את הכל. אישה לא עוזבת את הבית ומשאירה את בעלה לבד. לעולם.
היא הסכימה.
קרתה פעם רביעית , וקיימתי את ההבטחה שלי. כדי להעמיד אותה במקום ושתדע שאני רציני.
מה שהיה מכשול הוא הדפוס שהיא אימצה לעצמה לא במכוון,אתן לכם הסבר.
מה שקרה בעצם זה שאני תמיד שתקתי. אחרי הריב הראשון,השני,השלישי וגם ה20,שתקתי,סלחתי ולא עמדתי על שלי או בקיצור,לא הייתי נאמן לעצמי,שמתי אותה במרכז כדי שתהיה מרוצה.
אני יודע איך לנהל את עצמי כספית,והיא לא.
ניסיתי כמה שיותר ללמד אותה את הערך של הכסף.
עד למצב שבקופה הייתי מבקש ממנה חצי על מה שיצא בקניות. כדי שהיא תלמד את הערך של הכסף.
וכמובן היא ראתה את זה באור שונה,ראתה שאני לא מתבייש שאני לוקח לאשתי כסף. לא הבינה את הכוונה מאחור.
בקיצור,
הגענו למצב של גירושים. תהליך מכוער, הגיעה למצב של קללות, אפילו הרמות ידיים,שבירת חפצים משותפים שלנו. אני כמובן לא הגבתי. שמרתי על עצמי ועליה. אני יודע שזה קו אדום שהיא חצתה. אבל בגלל שאני אוהב אותה סלחתי לה. אבל היה אגו,המון המון אגו במיוחד מהצד שלה.
הגענו לרבנות לדיון הראשון. לפני כניסה שאלתי אותה, את סגורה על זה? היא אמרה לי אני לא יודעת בעצמי,אני מאוד מבולבלת.
כשנכנסו לאולם דיונים,היא הראתה לי בנאדם שממש לא מבולבל. חדור מטרה וזורם. אני לעומתה הייתי שבור,חשוף ופגיע. בקושי הצלחתי לענות לשאלות של הרבנים,פעם ראשונה שלי בסיטואציה כזו.
כשהגענו לסידור גט, אמרתי נעשה הפוך על הפוך. נשחק אותה cool.
הגעתי בסבר פנים מחוייכות,מה שלומך? איך את? הכל טוב? יופי! מעולה. (בנימה טובה ואמיתית,לא עוקצנית)
מפה לשם זה זרם לזה שאני,אחי (עד שלי) ,היא והעדה שלה,יושבים בחוץ,צוחקים,שותים קפה והכל טוב וסבבה.
ראינו זוגות אחרים עם עורכי דין ובלגאנים,והיא אמרה לי שאפילו כל מה שאנחנו עוברים,אני שמחה שזה לא כמוהם,ברע.
הסכמתי איתה מאוד,ואפילו הייתי שמח שאמרה את זה.
הגענו לשלב הגט.
היה לי קשה להחזיק קלף שרשום עליו "אני מגרש את אישתי". התחלתי להחנק והתחלתי לבכות. היא גם פרצה בבכי קשה מאוד.
אחרי שהכל נגמר,היא המשיכה לבכות במסדרון ובאתי וחיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל יהיה בסדר.
היא אמרה לי שאני שקרן,שאני לא אוהב אותה.
אני מאוד אוהב אותה ואמרתי לה את זה שבוע לפני הגט,ובכיתי,ואמרתי לה שאני רוצה לתקן.
היא אמרה לי שהיא כבר לא אוהבת אותי כמו פעם,שהיא התגברה עלי וכו וכו.
לאחר מכן,הגיע לאוזניי שהיא אמרה שהיא לא יכולה לדמיין אותי עם מישהי אחרת. ושהיא רוצה שאהיה האבא לילדים שלה. והגרוע מכל שהכל היה משחק!!
עכשיו לשאלה המרכזית:
מה אפשר לעשות במצב כזה?
אני מאוד אוהב אותה למרות מה שהיא עשתה ולמרות שהיום,יום אחרי הגירושין היא מעלה תמונה לפייס מחוייכת כדי לשדר כאילו לא קרה כלום.
אישתי הגיע איתי לקצה,בגלל אגו,לקצה!!
היא הגיעה איתי לגירושין,לגרוע מכל!
היא הייתה יכולה להגיד לא!! אני לא רוצה להתגרש!!
אבל לא עשתה את זה. ורק אחרי זה,התחרטה והאשימה אותי בכל הסיפור בטענה שאני לא אוהב אותה כבר.
האם אני יכול להמשיך לחיות עם מישהי שלוקחת אותי לקצה בגלל האגו שלה?
אני בחור רגיש,וכמה פעמים היא אמרה תהיה כבר גבר! תהיה גבר! (או שבמילים אחרות, אתה לא מספיק גבר בשבילי) וזה מאוד פגע בי,ואמרתי לה את זה.
אשמח לדעה שלכם.
יום מקסים.
