אורחת קבועה6
New member
עצות פרקטיןת ,
האבל הפרטי שלי.
זה בלתי נסבל!! אני הפעם, מוכנה לעשות הכל!!! כדי לשכוח את האקס.
גם אם זה אומר להתאפק, ולא להיכנס לו לפייסבוק. דברים שמעכבים את ההחלמה.
זה ממש כמו לחטט בפצע.
יש לכם עצות שימושיות חוץ מלא להיכנס לפייס?
מתכון שיעזור לי? אעשה רשימת משימות
, אנסה הכל!להיזכר בחסרונות לא כל כך עוזר לי..
זה כבר בלתי נסבל!
אני מוכנה לנסות הכל! אבל מבחינת לצאת לדייטים, זה בעייתי בשבילי. אני חסומה ברמה של יותר מה״סטנדרט״
,ברמה שזה הורס לי כל הזמן
רואים שאני לא אמיתית וזה משהו שזה לא בשליטתי.
גם עם האקס כמעט נפרדנו בחודשיים הראשונים בגלל זה, לא יודעת איך הוא גרם לי להיפתח.
אולי זה יקרה שוב, אבל זה פשוט הורס לי את המצב רוח, שאני יודעת שלא יכולה לצאת לדייטים. לא רוצה להעמיד את עצמי במצב כזה, זה גורם לי מועקות ולהרגיש רע, פשוט לא מצליחה לחשוף את עצמי, גם לא לאט לאט... אפילו ברמה שאומרים לי שאני חברותית ואיך זה יתכן?
אבל בברים יותר משיחת חולין שנתקעת לא מסוגלת.
הצורך לשלוח לן הןדעה
, לשתף אותו בדברים שיודעת שהיה גאה בי.
לחזור מיום עבודה ארוך, ושמישהו מצפה לראותך, ואתה אותו
זה נדיר , אהבה הדדית.
הייתה אהבה עוצמתית ולא בטוחה שיקרה שוב. מעריכה שניתנה לי ההזדמנות הזאת.
כל פעם צריכה לבחור מחדש, לא לעבור ליד ביתו כשהולכת
לחברה לידו, כל פעם צריכה להתאפק לא לשלוח לו הודעה. הצורך תמיד קיים. אני יודעת שה יחזק אותי להתאפק, זאת הדרך היחידה שזה יפחת. אבל זה קשה כל כך....
אני מתה למצוא יום אחד הודעה ממנו.מתה שיתאפק גם מלשלוח לי. מתה שיקנא
מתה שיהיה לי טוב - ושלא יהיה לי אכפת ממנו.
עבר זמן, יותר מדיי...
למה מוצפת רגשית עדיין? פעם היה ידיד שמילא קצת אז נותן תקווה שזה יכול לקרות שוב, שאז פחות חושבת עליו כמו אז שאחרי הרבה זמן לתקופה נזכרתי בו פעם ב
ובגלל שלא יכןלה לכתוב לו מכתב אפרוק קצת פה-
אוהבת אותך כל כך. כמה אפשר לאהוב?
זקוקה לך כל כך. זוכר שאהבת אותי? שליווית, תמכת? מתה להיות שוב בחייך, ללוות אותך, לדאוג לך. לייעץ לך- אהבתי שאתה מתייעץ איתי- הרגשתי חשובה.מתגעגעת לתחושה של האהבה, אבל יודעת להפריד. מתגעגעת אלייך ספציפית.
למגע שלך, לזמני האיכות רק שלנו. ללישון כל הלילה מחובקים. לשפה השטותית שלנו.
אני אוהב אותך תמיד, אני יודעת שתמיד תעריך אותי ותזכור אותי. אבל כזיכרון קטן
, וזה לא מנחם.
נכון אתה האקס המיתולוגי. תמיד אזכור אותך.
תודה שנתת לי לאהוב אותך. תודה שהארת לי את החיים. תודה שהיית בטוב וברע, ושהוכחת שזה לא רק קלישאה.
לעולם לא אפסיק להתגעגע.
לעיתים חוזרת הביתה, ומתה שתחכה לי בספסל הקבוע שלנו.
ואני קוראת לך, בלבי, ולא זוכה למענה.
אתה בן אדם אחר ממה שהיית איתי, מתגעגעת למי שהיית אז,לחום שהצלחתי להוציא ממך . , לא מכירה אותך היום. אתה בן אדם מדהים, ומי שתהיה איתך - תזכה.
כמה אפשר להתגעגע? כמה אפשר לכאוב? כמה אפשר- שכל דבר שקורה, הוא לא משמח עד הסוף?
איך יוצאים מהאובססיביות?
מתגעגעת לאהובי, שלא יחזור.
איך נפגשנו באחת,אז . במקרה. שיחת חולין ותו לא .
רציתי לעמוד שם לנצח, לא לתת לך ללכת...רוצה שוב שתתן לי מקום בחייך.
יש סיבה למה דברים קורים, רוצה חוויות שיצבעו את החוויות שלך.
עינייך זרות בתמונות. אתה לא הילדון שהיה איתי, עם הזיק בעיניים והשטותניק. התבגרת.
מתה מפחד לראות אותך בדייט עם מישהי, אותו אזור בכל זאת...
מנסה להכין עצמי לזה, אבל שום דבר לא באמת יכין אותי
או יקל על הכאב
אני ממש לא רוצה שזה יהרוס לי את תקופת המבחנים....
זה לא פייר, כמה אפשר לסבול? ברור שמרגישה קצת מפונקת, שיש הרבה צרות בעולם
אבל זה לא מפחית מהכאב.
למה יש כאלו שצריכים להתמודד כל החיים עם דיכאון? להתאמץ פי כמה?
להילחם כל הזמן בשיניים כדי לחיות - בלי קשר אליו... גם איתן , היה קל יותר
אבל עדיין זה לא ריפא לגמריי את הדיכאון לפעמים
אוהבת אותך יותר ממה שאפשר,
תמיד אחכה.
תשמור על עצמך, ומקווה שמי שתהיה איתך תשמור עלייך גם, לפחות כמו שאני שמרתי. שתאהב אותך, לפחות כמו שאני אהבתי, אוהבת- אם לא יותר.
תודה שהענקת לי כמה שנים לא מבוטלות מדהימות, זכיתי. זכיתי לחוות איתך. ועכשיו התפקיד שלי כנראה נגמר בחייך....
יהיו לך חוויות אחרות, אולי יותר טובות, אבל לא אשכח את של ו. ו אף אחד, לא יוכל לקחת את מה שהיה בנינו, ולנו.
עולם שאני ואתה ייצרנו.
לא אשכחך לעולם.
האבל הפרטי שלי.
זה בלתי נסבל!! אני הפעם, מוכנה לעשות הכל!!! כדי לשכוח את האקס.
גם אם זה אומר להתאפק, ולא להיכנס לו לפייסבוק. דברים שמעכבים את ההחלמה.
זה ממש כמו לחטט בפצע.
יש לכם עצות שימושיות חוץ מלא להיכנס לפייס?
מתכון שיעזור לי? אעשה רשימת משימות
, אנסה הכל!להיזכר בחסרונות לא כל כך עוזר לי..
זה כבר בלתי נסבל!
אני מוכנה לנסות הכל! אבל מבחינת לצאת לדייטים, זה בעייתי בשבילי. אני חסומה ברמה של יותר מה״סטנדרט״
,ברמה שזה הורס לי כל הזמן
רואים שאני לא אמיתית וזה משהו שזה לא בשליטתי.
גם עם האקס כמעט נפרדנו בחודשיים הראשונים בגלל זה, לא יודעת איך הוא גרם לי להיפתח.
אולי זה יקרה שוב, אבל זה פשוט הורס לי את המצב רוח, שאני יודעת שלא יכולה לצאת לדייטים. לא רוצה להעמיד את עצמי במצב כזה, זה גורם לי מועקות ולהרגיש רע, פשוט לא מצליחה לחשוף את עצמי, גם לא לאט לאט... אפילו ברמה שאומרים לי שאני חברותית ואיך זה יתכן?
אבל בברים יותר משיחת חולין שנתקעת לא מסוגלת.
הצורך לשלוח לן הןדעה
, לשתף אותו בדברים שיודעת שהיה גאה בי.
לחזור מיום עבודה ארוך, ושמישהו מצפה לראותך, ואתה אותו
זה נדיר , אהבה הדדית.
הייתה אהבה עוצמתית ולא בטוחה שיקרה שוב. מעריכה שניתנה לי ההזדמנות הזאת.
כל פעם צריכה לבחור מחדש, לא לעבור ליד ביתו כשהולכת
לחברה לידו, כל פעם צריכה להתאפק לא לשלוח לו הודעה. הצורך תמיד קיים. אני יודעת שה יחזק אותי להתאפק, זאת הדרך היחידה שזה יפחת. אבל זה קשה כל כך....
אני מתה למצוא יום אחד הודעה ממנו.מתה שיתאפק גם מלשלוח לי. מתה שיקנא
מתה שיהיה לי טוב - ושלא יהיה לי אכפת ממנו.
עבר זמן, יותר מדיי...
למה מוצפת רגשית עדיין? פעם היה ידיד שמילא קצת אז נותן תקווה שזה יכול לקרות שוב, שאז פחות חושבת עליו כמו אז שאחרי הרבה זמן לתקופה נזכרתי בו פעם ב
ובגלל שלא יכןלה לכתוב לו מכתב אפרוק קצת פה-
אוהבת אותך כל כך. כמה אפשר לאהוב?
זקוקה לך כל כך. זוכר שאהבת אותי? שליווית, תמכת? מתה להיות שוב בחייך, ללוות אותך, לדאוג לך. לייעץ לך- אהבתי שאתה מתייעץ איתי- הרגשתי חשובה.מתגעגעת לתחושה של האהבה, אבל יודעת להפריד. מתגעגעת אלייך ספציפית.
למגע שלך, לזמני האיכות רק שלנו. ללישון כל הלילה מחובקים. לשפה השטותית שלנו.
אני אוהב אותך תמיד, אני יודעת שתמיד תעריך אותי ותזכור אותי. אבל כזיכרון קטן
, וזה לא מנחם.
נכון אתה האקס המיתולוגי. תמיד אזכור אותך.
תודה שנתת לי לאהוב אותך. תודה שהארת לי את החיים. תודה שהיית בטוב וברע, ושהוכחת שזה לא רק קלישאה.
לעולם לא אפסיק להתגעגע.
לעיתים חוזרת הביתה, ומתה שתחכה לי בספסל הקבוע שלנו.
ואני קוראת לך, בלבי, ולא זוכה למענה.
אתה בן אדם אחר ממה שהיית איתי, מתגעגעת למי שהיית אז,לחום שהצלחתי להוציא ממך . , לא מכירה אותך היום. אתה בן אדם מדהים, ומי שתהיה איתך - תזכה.
כמה אפשר להתגעגע? כמה אפשר לכאוב? כמה אפשר- שכל דבר שקורה, הוא לא משמח עד הסוף?
איך יוצאים מהאובססיביות?
מתגעגעת לאהובי, שלא יחזור.
איך נפגשנו באחת,אז . במקרה. שיחת חולין ותו לא .
רציתי לעמוד שם לנצח, לא לתת לך ללכת...רוצה שוב שתתן לי מקום בחייך.
יש סיבה למה דברים קורים, רוצה חוויות שיצבעו את החוויות שלך.
עינייך זרות בתמונות. אתה לא הילדון שהיה איתי, עם הזיק בעיניים והשטותניק. התבגרת.
מתה מפחד לראות אותך בדייט עם מישהי, אותו אזור בכל זאת...
מנסה להכין עצמי לזה, אבל שום דבר לא באמת יכין אותי
או יקל על הכאב
אני ממש לא רוצה שזה יהרוס לי את תקופת המבחנים....
זה לא פייר, כמה אפשר לסבול? ברור שמרגישה קצת מפונקת, שיש הרבה צרות בעולם
אבל זה לא מפחית מהכאב.
למה יש כאלו שצריכים להתמודד כל החיים עם דיכאון? להתאמץ פי כמה?
להילחם כל הזמן בשיניים כדי לחיות - בלי קשר אליו... גם איתן , היה קל יותר
אבל עדיין זה לא ריפא לגמריי את הדיכאון לפעמים
אוהבת אותך יותר ממה שאפשר,
תמיד אחכה.
תשמור על עצמך, ומקווה שמי שתהיה איתך תשמור עלייך גם, לפחות כמו שאני שמרתי. שתאהב אותך, לפחות כמו שאני אהבתי, אוהבת- אם לא יותר.
תודה שהענקת לי כמה שנים לא מבוטלות מדהימות, זכיתי. זכיתי לחוות איתך. ועכשיו התפקיד שלי כנראה נגמר בחייך....
יהיו לך חוויות אחרות, אולי יותר טובות, אבל לא אשכח את של ו. ו אף אחד, לא יוכל לקחת את מה שהיה בנינו, ולנו.
עולם שאני ואתה ייצרנו.
לא אשכחך לעולם.