עקרונית ומעשית - נכון מאד
ועוד תוספת קטנה. גופינו מורכב בעיקר ממים ליתר דיוק קרוב ל 70% מים. הטכנולוגיה התקדמה הרבה יותר מהר מהפיזיולוגיה. במה דברים אמורים? לאדם הקדמון לא היו ברזים. כדי לשתות מים הוא היה נאלץ לנדוד מרחקים ארוכים. בתנאים האלה הגוף פיתח לעצמו כל מיני אמצעים להפחית עד כמה שניתן את איבוד הנוזלים. הגוף שלנו לא יודע כי אנחנו נמצאים במצב שכל פעם שאנו רוצים לשתות אנחנו פשוט הולכים לברז/קיוסק ושותים. אם גופינו מקבל מים בצמצום או לעיתים ארוכות, אז הוא פשוט ישמור אותם עד כמה שניתן כי מבחינתו אנחנו במסע מדברי ארוך ואנו לא יודעים מתי נוכל לשתות מים נקיים ולכן אנחנו מעיטים בשתיה. עכשיו, אחת הדרכים לאיבוד נוזלים היא ביציאות. לפני שהגוף מסלף את הפסולת החוצה (צואה) הוא ישתדל לסחוט אותו מכל טיפת המים שאפשר. תדמייני איך את סוחטת את שפופרת משחת השיניים עד הסוף לפני שאת זורקת אותה. אם ניתן לגוף שתיה מרובה בתדירויות גבוהות הוא יחשוב (ובצדק) שאנו נמצאים ליד מקור מים כך שאין צורך בסחיטת תוכן המעיים עד הסוף ולכן היציאות יהיו הרבה יותר רכות. כל זאת נכון למניעת עצירות או לטיפול ביציאות קצת קשות. עכשיו לטיפול , ישנן שלוש שיטות לטיפול בעצירות, הראשונה היא יצירת גושי מים או נפחי מים (BULK FORMING). ישנם חומרים שסופגים מים ובהתערבבותם עם תוכן המעיים הקשה/יבש הם מרככים אותו וכך יותר קל אח"כ להוציאו. בקבוצה זאת יש את הסיבים התזונתיים עליהם כולם מדברים, סיבי פסיליום, פירות יבשים (שזיפים תאנים) וגם התרופה "אבילק". יתרונות - אין התערבות בפעילות התקינה של הגוף, אין התמכרות. חסרונות - הדרך הכי איטית, נדרשת שתיה מרובה. (נטילת סיבים ללא שתיה תגרום בדיוק ההיפך! למעשה סיבים ללא שתיה זו דרך אחת לטפל בשלשול...) באופן כללי הדרך המומלצת. השניה מעודדת את פעולת המעיים. הסבר: תפקיד המעי הגס הוא ספיגת נוזלים. כל עוד יש חומר בתוך המעי, הנוזלים שבו ייספגו ע"י המעי. איך הגוף מפחית איבוד מים? פשוט ע"י הקטנת פעילות המעי הגס. פעילות מעיים נמוכה => הישארות החומר במעי למשך זמן ארוך => ספיגת נוזלים מקסימלית => תוכן המעיים מתקשה => עצירות. רוב התרופות ה"כימיות" (למשל "לקסעדין") פועלות בדרך זו. גם תה מעלי סנה פועל כך. היתרון - טיפול מהיר יותרמתאים למי שהמעיים שלו כבר לא יכולים לפעול לבד. חסרון - התערבות בפעילות התקינה של הגוף. הדרך הראשונה עדיפה בהרבה. הדרך השלישית היא סיכה (ובעברית - לובריקציה) של המעיים. כשדופן המעיים יותר חלק התוכן יוכל להחליק לכיוון היציאה ביתר קלות. פה יש את שמן הפארפין ואת החוקן הגדול ("פליט אנמה"). יתרונות - השפעה מהירה ביותר (המהירה מכל השיטות) ובחוקן כמעט מידית. חסרונות - טעם (פרפין מגעיל!) נוחות (חוקן) ובדרך הזו הגוף מאבד ויטמינים שומניים להם הוא זקוק (A,D,E,K). ישנם גם שילובים של השיטות, למשל: גליצרין נרות או שתיה והמיקרו/מיני חוקנים - לובריקציה+יצירת נפח. שמן קיק - לובריקציה + עידוד פעילות. לסיכום, שתיה שתיה ושוב שתיה (כוס מים כל שעה (עם החדשות), זה לא קשה) בחירת הטיפול המתאים ע"פ נוחות ומצב בריאותי. הכי מומלץ סיבים. הכי מהיר נרות/חוקנים. בהצלחה ויציאה נעימה.
עוד משהו שאני לא מבינה..היום היו לי בדיקות בבית חולים...והרופא בדק לי את הבטן ואמר לי...." ואוווווו כמה זמן את סובלת מעצירויות??"...והוא היה ממש בהלם...ואני הייתי יותר בהלם ממנו..איך הוא יודע!?!?! זה לא שהבטן שלי נפוחה...ההפך...אני ממש לא מבינה...חחח לביאה אה אה