גן חיות בבית
New member
עצמאות בגיל 4
ענת צהרים טובים רציתי להתייעץ איתך בנוגע לבן שלי, בן 4 (בחודש הבא) אחרי שתי בנות גדולות (10,7). עדיין לא גמול, ומתוך האתר וגם משיחה של מיכל דליות בתוכנית שלה ביום שישי, הבנתי שצריך לרדת מזה וזה יגיע לבד. אבל בנושא העצמאות שלו זה כבר משהו אחר, הוא לא מוכן בידיעה להתפשט או להתלבש לבד אפילו לא קצת, הוא מתבכיין שהוא צריך לחלוץ סנדלים לבד, על נעליים אין מה לדבר. אני יודעת שזה מתוך ידיעה ועצלות (כי מישהו אחר עושה זאת עבורו) משום שהילד עצמאי בכל דבר אחר, אפילו בללכת לבד במכולת לבחור לעצמו מה שהוא רוצה ולשלם (אני נותנת לו כסף ביד) מה אני עושה עם זה? עוד משהו שמשגע אותי זה המוצץ הזה, כבר לא איכפת לי שיש לו, הבעיה היא שאיפה שהוא מוציא אותו על מנת לדבר/לאכול או כל דבר אחר שם זה נשאר, וכמובן שהוא לא נשאר באותו מקום אז אח"כ זה הולך לאיבוד ומתחילה מסכת החיפוש אחר המוצץ האבוד (למרות שיש כמה, הוא כל פעם לוקח אחר ומאבד) הוא לא מרגיש שהוא מאבד אלא יודע שכאשר הוא יתחיל לבכות ולצרוח מישהו ידאג לחפש את זה. אני משערת שהתשובה שלך לנושא המוצץ יהיה לקחת אותו לשיחה ולהסביר לו שאת המוצץ צריך לשמור ושפעם הבאה הוא יאבד אני לא אחפש לו, אז כשאני בבית לבד ואין לי בעיה לסבול את הבכי אני עושה את זה לפעמים, אבל כשבעלי נמצא הוא לשניה לא מוכן לשמוע אותו בוכה ולכן הוא דואג לחפש או שהוא שולח משלחת חיפושים.... די, לא רוצה ככה, מה את מציעה? אמא שלי אומרת שאני מפנקת אותו יותר מדי, הוא אוהב לנשק ולחבק אותי, הוא כל הזמן אומר לי כמה הוא אוהב אותי, כל היום מתחבקים ומתנשקים אצלנו. אני לא חושבת שזה דבר רע. אני שואלת אותו אפילו איך הוא מרגיש כשאני מחבקת ומנשקת אותו כדי שיידע שאפשר לאהוב ולהיות נאהב ולדעת לבטא את הרגשות. אבל היא מפרשת וגם בעלי שמתוך הפינוק הזה גם מגיע חוסר הגבול ועמידה בעצמאות. מה את חושבת?
ענת צהרים טובים רציתי להתייעץ איתך בנוגע לבן שלי, בן 4 (בחודש הבא) אחרי שתי בנות גדולות (10,7). עדיין לא גמול, ומתוך האתר וגם משיחה של מיכל דליות בתוכנית שלה ביום שישי, הבנתי שצריך לרדת מזה וזה יגיע לבד. אבל בנושא העצמאות שלו זה כבר משהו אחר, הוא לא מוכן בידיעה להתפשט או להתלבש לבד אפילו לא קצת, הוא מתבכיין שהוא צריך לחלוץ סנדלים לבד, על נעליים אין מה לדבר. אני יודעת שזה מתוך ידיעה ועצלות (כי מישהו אחר עושה זאת עבורו) משום שהילד עצמאי בכל דבר אחר, אפילו בללכת לבד במכולת לבחור לעצמו מה שהוא רוצה ולשלם (אני נותנת לו כסף ביד) מה אני עושה עם זה? עוד משהו שמשגע אותי זה המוצץ הזה, כבר לא איכפת לי שיש לו, הבעיה היא שאיפה שהוא מוציא אותו על מנת לדבר/לאכול או כל דבר אחר שם זה נשאר, וכמובן שהוא לא נשאר באותו מקום אז אח"כ זה הולך לאיבוד ומתחילה מסכת החיפוש אחר המוצץ האבוד (למרות שיש כמה, הוא כל פעם לוקח אחר ומאבד) הוא לא מרגיש שהוא מאבד אלא יודע שכאשר הוא יתחיל לבכות ולצרוח מישהו ידאג לחפש את זה. אני משערת שהתשובה שלך לנושא המוצץ יהיה לקחת אותו לשיחה ולהסביר לו שאת המוצץ צריך לשמור ושפעם הבאה הוא יאבד אני לא אחפש לו, אז כשאני בבית לבד ואין לי בעיה לסבול את הבכי אני עושה את זה לפעמים, אבל כשבעלי נמצא הוא לשניה לא מוכן לשמוע אותו בוכה ולכן הוא דואג לחפש או שהוא שולח משלחת חיפושים.... די, לא רוצה ככה, מה את מציעה? אמא שלי אומרת שאני מפנקת אותו יותר מדי, הוא אוהב לנשק ולחבק אותי, הוא כל הזמן אומר לי כמה הוא אוהב אותי, כל היום מתחבקים ומתנשקים אצלנו. אני לא חושבת שזה דבר רע. אני שואלת אותו אפילו איך הוא מרגיש כשאני מחבקת ומנשקת אותו כדי שיידע שאפשר לאהוב ולהיות נאהב ולדעת לבטא את הרגשות. אבל היא מפרשת וגם בעלי שמתוך הפינוק הזה גם מגיע חוסר הגבול ועמידה בעצמאות. מה את חושבת?