עקביות נחישות ובהירות
הורים יקרים, ברוכים המצטרפים. אכן, זה כמעט בלתי נסבל לתפקד תחת חוסר שינה כרוני מהסוג שתארתם. אנו חווים עצבנות, חוסר סבלנות, חוסר שקט ובעיקר- מאד מתוסכלים. לדעתי, התאומים שלכם, אינם צרכים לאכול בגיל זה במהלך הלילה. אני חושבת שהם הפכו זאת להרגל, לא בהכרח על מנת למשוך תשומת לב כמו חוסר היכולת שלהם להרדים את עצמם כאשר הם מתעוררים. אין ספק ששינה שאינה רציפה מפריעה לתפקוד שלהם ושלכם במהלך היום, ועל כן עלינו ההורים לגייס את עצמנו לתהליך של גמילה מהתעורות מתישה זו. איך עושים זאת, אנחנו לקראת חופשת הפסח, ועל כן זו הזדמנות נפלאה לטעמי, להתחיל את השינוי דווקא בתקופה זו, שאנו יכולים להתגייס לעקביות בתגובות שלנו במהלך הלילה ולא מחוייבים לתפקד בבוקר שלמחרת גם בעבודה. אז בראש ובראשונה, לספר לילדים החמודים שלנו, שמעתה אנו מפסיקים לתת שרותים מיוחדים בשעות הלילה, המשמעות היא שאנו לא מקבלים בקבוק חלב אלא רק מים במידת הצורך (אכילה בלילה לא נותנת מנוחה לבטן הקטנה שלהם וגורמת לבטן לעבוד כל שעות היום, דבר העלול להוביל לכאבי בטן ושינה שאינה שלווה, כי כפי שציינתי בראשית תשובתי -הם לא באמת רעבים כמו שהם אינם יודעים להרדם בכוחות עצמם)נספר להם שאנו סומכים עליהם שהם יכולים להרדם בכוחות עצמם ונשאל אותם מה יכול לעזור להם להרדם כאשר הם מתעוררים ( אולי דובי, שמיכי וכו') וכאשר הם מתעוררים אנו נשוב ונחזיר אותם למיטתם, נמעט במילים, בהתייחסות , בכעס ואף נשתדל לא לרטון בקול רם בפניהם, אלא נחזירם למיטה, ניתן נשיקה ונאמר להם שאנו סומכים עליהם שהם יצליחו להרדם. הסיבה שציינתי את העקביות כי עקביות בהירות( מעט מילים משפטים קצרים וברורים) ונחישות הם המפתח לדעתי לעזור להם להרדים את עצמם. אנו ההורים צרכים לקחת החלטה שזהו, אנו לא מופעלים יותר בלילה. כאשר הילדים יבכו, נביע אמפתיה לצד האמונה כי הם יצליחו.לא נרים ידיים אחרי יום או יומיים אלא ניתן להם את הזמן כיוון שאל לנו לשכוח שבמשך חודשים רבים הם התרגלו להתנהלות מסויימת ואין לצפות כי תוך יום או יומיים הם ייפתרו מהרגל זה. אני צופה הרבה עירות ביים הראשונים אך כך או כך אתם לא ממש ישנים. יחד עם זאת, אני מאמינה שאם אתם תחליטו שאתם לא שותפים יותר להפעלה הזו בלילה הילדים יבינו שאין בה טעם. אני מזכירה כי כמו בכל גמילה מהתנהגות שאנו לא מעוניינים בה, עלינו לגלות סבלנות ולהבין כי אנחנו משנים לילדים שלנו ברגע אחד את החוזה עם החיים , חוזה שאומר- אני אוכל בלילה, אני מפעיל את אמא/אבא , אני לא רגיל להרדם לבד או לא יודע איך.. אני מניחה שעינת עוד תוסיף על דבריי ומאחלת בהצלחה כמו גם שינה רציפה ובקרוב רוית
הורים יקרים, ברוכים המצטרפים. אכן, זה כמעט בלתי נסבל לתפקד תחת חוסר שינה כרוני מהסוג שתארתם. אנו חווים עצבנות, חוסר סבלנות, חוסר שקט ובעיקר- מאד מתוסכלים. לדעתי, התאומים שלכם, אינם צרכים לאכול בגיל זה במהלך הלילה. אני חושבת שהם הפכו זאת להרגל, לא בהכרח על מנת למשוך תשומת לב כמו חוסר היכולת שלהם להרדים את עצמם כאשר הם מתעוררים. אין ספק ששינה שאינה רציפה מפריעה לתפקוד שלהם ושלכם במהלך היום, ועל כן עלינו ההורים לגייס את עצמנו לתהליך של גמילה מהתעורות מתישה זו. איך עושים זאת, אנחנו לקראת חופשת הפסח, ועל כן זו הזדמנות נפלאה לטעמי, להתחיל את השינוי דווקא בתקופה זו, שאנו יכולים להתגייס לעקביות בתגובות שלנו במהלך הלילה ולא מחוייבים לתפקד בבוקר שלמחרת גם בעבודה. אז בראש ובראשונה, לספר לילדים החמודים שלנו, שמעתה אנו מפסיקים לתת שרותים מיוחדים בשעות הלילה, המשמעות היא שאנו לא מקבלים בקבוק חלב אלא רק מים במידת הצורך (אכילה בלילה לא נותנת מנוחה לבטן הקטנה שלהם וגורמת לבטן לעבוד כל שעות היום, דבר העלול להוביל לכאבי בטן ושינה שאינה שלווה, כי כפי שציינתי בראשית תשובתי -הם לא באמת רעבים כמו שהם אינם יודעים להרדם בכוחות עצמם)נספר להם שאנו סומכים עליהם שהם יכולים להרדם בכוחות עצמם ונשאל אותם מה יכול לעזור להם להרדם כאשר הם מתעוררים ( אולי דובי, שמיכי וכו') וכאשר הם מתעוררים אנו נשוב ונחזיר אותם למיטתם, נמעט במילים, בהתייחסות , בכעס ואף נשתדל לא לרטון בקול רם בפניהם, אלא נחזירם למיטה, ניתן נשיקה ונאמר להם שאנו סומכים עליהם שהם יצליחו להרדם. הסיבה שציינתי את העקביות כי עקביות בהירות( מעט מילים משפטים קצרים וברורים) ונחישות הם המפתח לדעתי לעזור להם להרדים את עצמם. אנו ההורים צרכים לקחת החלטה שזהו, אנו לא מופעלים יותר בלילה. כאשר הילדים יבכו, נביע אמפתיה לצד האמונה כי הם יצליחו.לא נרים ידיים אחרי יום או יומיים אלא ניתן להם את הזמן כיוון שאל לנו לשכוח שבמשך חודשים רבים הם התרגלו להתנהלות מסויימת ואין לצפות כי תוך יום או יומיים הם ייפתרו מהרגל זה. אני צופה הרבה עירות ביים הראשונים אך כך או כך אתם לא ממש ישנים. יחד עם זאת, אני מאמינה שאם אתם תחליטו שאתם לא שותפים יותר להפעלה הזו בלילה הילדים יבינו שאין בה טעם. אני מזכירה כי כמו בכל גמילה מהתנהגות שאנו לא מעוניינים בה, עלינו לגלות סבלנות ולהבין כי אנחנו משנים לילדים שלנו ברגע אחד את החוזה עם החיים , חוזה שאומר- אני אוכל בלילה, אני מפעיל את אמא/אבא , אני לא רגיל להרדם לבד או לא יודע איך.. אני מניחה שעינת עוד תוסיף על דבריי ומאחלת בהצלחה כמו גם שינה רציפה ובקרוב רוית