עקרונות או פעולה מחרדה?

[Gali04]

למען הסר ספק, זו לא אני

לי אין בעיה להגיד מה שאני רוצה וחושבת בניק הרגיל שלי

 

[אופירA]

*****

 

[שחר חרישי]

ובעוד כמה שרשורים...

 

[אדם 08]

עקרונות או פעולה מחרדה?

אני נמצא בטיפול פסיכולוגי.
אני מנסה לנתח פרידה זוגית שאני מתחרט עליה מאוד.
אחד הנושאים שגרמו לפרידה הייתה רצון לרמת חיים שונה בין האקס לביני.
אני מאשים את עצמי בכל דבר אפשרי כעת.
הייתי עקשן,
הייתי קמצן,
הייתי הססן ועוד.
הפסיכולוג אמר שאין בעיה שאחשוב על לעגל תכונות שלי או לנסות לשנות את העוצמה שלהן. אבל בכל מקרה זה חלק מהדמות שלי. אלה עקרונות עליהן מושטתת הדמות שלי והן לאו דווקא רעים. יש הרבה שהיו רוצים לקנות לא אימפלוסיבית ולחיות בתקציב מאוזן.
אני יודע ממפגשים אחרים איתו שהרבה דברים צצים אצלי בגלל חרדה. לדגומא חרדה ממחסור בכסף.

השאלה שמבלבלת אותי - כי בסופו של דבר אני מלקה את עצמי בגלל הפרידה -
האם היו אלה עקרונות - ולכן טוב שנפרדתי כי לא רציתי למחוק את עצמי
או האם היו אלה פעולות לא רציונליות מתוך חרדות שלי. אותן אני רוצה לפעול להנמיך ולהיות מודע לכך שהן מתוך חרדה.
ברור לי שהתשובה לא יכולה להיות מלאה כי אין את כל הפרטים והסיפור.
ובכל זאת רציתי לנסות להעזר בחברי הפורום איך מבחנים בין עקרון/פעולה מתוך חרדה/גחמה גרידא.
כי לפי כך אוכל להבין עם עצמי אם יש מקום להלקאה או דווקא לשחרור והרגשה של השלמה.
תודה לעונים לשאלה הפילוסיפית

 

[סוף סוף רשום]

היי נראה לי שני דברים

1. אין מקום להלקאה עצמית גם אם זה מתוך חרדה כי זה לא באשמתך וזה לא הוגן להאשים את עצמך זה רק יעשה לך רע.
2. בהתחלה חשבתי לכתוב לך שאם פעלת מתוך עקרון סימן שהיה לך חשוב ואתה תהיה שלם עם ההחלטה שלך. אבל נראה לי שזה לא נכון עכשיו כשאני חושב על זה יותר. אם היית מאוהב אז יכול להיות שאתה עצוב ומתחרט גם אם זה מתוך עקרון. נראה לי אבל שאם אתה אוהב אותו עד כדי כך אז צריך לבדוק את עצמך ואת העקרון שלך ולחשוב האם זה כל כך נורא וחשוב לשמור על העקרון הזה. כי הכי חשוב בחיים זה שתהיה מאושר. כל השאר זה סתם שטויות תאמין לי.
ממה שכתבת זה נשמע כאילו אתה כן אוהב אותו מאוד ומצטער שנפרדתם אז אולי כדאי שתחזרו ותתן לזה עוד צ'אנס.

 

[סוף סוף רשום]

הבהרה

שכחתי לכתוב שאני לא פסיכולוג או משהו אז אולי התשובה שלי לא נכונה.
אבל אם אתה הולך לפסיכולוג אולי שווה שתשאל גם אותו את השאלה הזאת.

 

[לאורה101]

אתה מקסים , אתה יודע !!!

 

[לאורה101]

היי לך

שאלה קשה שאלת.
אני חושבת בעקרון שפעלת מתוך עצמך ומתוך התכונות שלך וזה טוב שלא ניסית או נתת למחוק את עצמך ואת רצונותיך.
מצד שני החרדות שלך הם גם חלק ממך וגם אם פעלת מתוך חרדה, בהנחה שהייתם מספיק זמן ביחד והאקס מכיר אותך טוב, בסופו של דבר זה אתה זה חלק ממך. מי שמכיר אותך אמור להבין גם את החרדות שלפעמים מנהלים ומשפיעים עליך.
אני מאמינה שאם האקס היה חושב שרק החרדות גרמו לך להתנהגות המסוימת הוא היה מנסה להתעמת איתך ולהרגיע את החרדות הללו.
בכל מקרה אני לא חושבת שיש לך על מה להתחרט, פעלת מתוך מה שהאמנת שהוא הדבר הנכון. תהיה שלם עם עצמך.
מקווה שהייתי ברורה.
יום טוב

 

[שחר חרישי]

זאת שאלה מעניינת, שקשה לענות עליה תשובה כוללנית

זה באמת אתגר, להבין מה מהותי לי ומה פחות מהותי, איזה מהדפוסים המאפיינים אותי הוא "אני" - ואיזה סתם הרגת שנדבק אלי ואינו מהותי לזהות שלי. אני חושבת שלאמיתו של דבר אי אפשר לדבר על ה"אני" של כל אחד מאיתנו כאילו הוא משהו יציב וקבוע. אנחנו כל הזמן משתנים, והמהות שלנו היא הישות הדינמית הזאת שנמצאת כל הזמן במגמה כלשהי, בתנועה לאנשהו. והשאלה היא רק למי ולמה אתה נותן שישנה אותך - לאיזה כיוון אתה נותן לעצמך להשתנות. בני זוג שאוהבים ואכפת להם אחד מהשני - גם משתנים כאחד בשביל השני. זה חלק מהתהליך של התחברות עמוקה להם נזוג: אתה מוכן לוותר על קוים מסויימים בזהות העכשווית שלך, ולפתח אחרים בעזרת בן הזוג . כמובן, אם העניין מהותי ביותר שהיה לך איתו הוא הקליק בנייה - אני מניחה שזו לא מערכת יחסים שדה באמת רוצים להשתנות ולהקריב זה למען זה...

 

[שחר חרישי]

תיקון של המשפט האחרון שיצא משובש...

התכוונתי להגיד שבני זוג שבאמת אוהבים זה את זה - מוכנים גם להשתנות זה למען זה. לא מתוך מחיקה עצמית, אלא מתוך הנחה משותפת של משהו חדש, ה"אנחנו", משני "אני" נפרדים.
אבל אתה , כשדיברת פה על כן הזוג שלך, סיפרת בעיקר על ההנאה המינית שאתה מפיק. ואולי בזוגיות מהסוג הזה, של "איזו הנאה אתה יכול לגרום לי" ו"מה אני מרויח מהקשר איתך", באמת יש פחות מקום להתגמש ולהשתנות, ודאי שלא לבנות משהו חדש יחד. מה לבנות ? הרי הכל לכתחילה נועד לפולחן ה"אני"!

 

[מוכרחים להיות שמח4]

אני מבין מה שאתה אומר, אבל אני אוהב אותו בצורה בלתי רגילה

לכן הוא היה כל עולמי. סיפק את כל צרכי וגם צרך את כל המשאבים שלי.

רשמתי שהוא חסר לי ולכן רשמתי מה בדיוק חסר לי.

כנראה שכן הסתכלתי קודם על מה עושה לי טוב במערכת יחסים הזו
וגם על כמה הוא מיוחד בעיני.

זו ראיה לא ראויה?

 

[שחר חרישי]

אילו הוא אכן היה כל עולמך-

האם היית מכבד את כל עולמך במו ידיך בשביל משהו כמו חילוקי דעות כלכליים וכדו'?

 

[מוכרחים להיות שמח4]

מכבד - באיזה מובן?

כלומר למה אז לא וותרתי על החרדה שלי מכסף?

או שאלה כלפיו - אם הוא לא ויתר לי על ההתמודדות שלי עם כסף - סימן שאני לא הייתי כל עולמו?

מה כוונתך?

 

[שחר חרישי]

סליחה על הטעות - מאבד , לא מכבד

אילו הוא היה אכן "כל עולמך", לא היית נפרד ממנו בגלל חילוקי דעות מינוריים של היומיום. וכשאנשים מכירים לעומק ומתחברים לעומק, הם לא מסוגלים לתת רשימות-מלאי של התועלת שהם מפיקים מבני הזוג ולערוך אותה אל מול ה"עלות". כי זה כבר לא על אותה סקאלה, לא אותו רובד שיחה. כי זה נהיה עמוק בהרבה עד כדי כך שזה מבייש ובזוי ובכלל לא רלוונטי לדבר על "עלות-תועלת". לכן נראה לי שלא ממש אהבת *אותו*. אהבת את התועלת שיצאה לך מהקשר איתו.

 

[מוכרחים להיות שמח4]

אני מבין מה שאתה אומר, אני פשוט חושב שאהבה ראשונה משמעותית

ולכן הרגשתי שאני עף. קודם כל אני. ממנה.

אבל מסכים שלא ידעתי איך להיות שם עד הסוף. כנראה.

וגם על זה אני מבכה.
רציתי לרצות אותו.
רציתי לגונן עליו.

אלה לא סימנים שהוא היה לפני טובתי?

עם הפסיכולוג הגעתי למסקנה שזה לא בטוח המערכת שלי.
אבל עכשיו כשאיבדתי ואני מבין כמה המצב בחוץ רע. אני מבין שהייתי צריך לנסות יותר

 

[מוכרחים להיות שמח4]

וזה אגב לא מקור נוסף להלקאה עצמית?

שלא התמסרתי מספיק או לא נתתי לעצמי לאהוב אותו לפני שאני אוהב את עצמי?

אגב, אלה לא תסמינים טבעיים למערכת יחסים של שנתיים וחצי עם חצי שנה הפסקה באמצע?

 

[שחר חרישי]

למה יש צורך בהלכאה עצמית?

להיפך, ההכרה בכך שאולי מה שאתה אוהב זה לא *אותו* אלא את ההרגשה שהיתה לך איתו וכדו' - בהחלט יכולה לשחרר אותך. כי אם העניין זה האדם הספציפי הזה עם כל האיכויות שלו כאדם - לזה אין שום תחליף. אבל אם זה הרצון להרגיש כך וכך - מאוד ייתכן שתוכל להרגיש זאת עם אדם אחר שתפגוש. לא ככה?

 

[מוכרחים להיות שמח4]

איך מבחינים? הוא הכי מושך אותי גופנית. בכל מובן.

והאשיות שלו ממסיה אותי. הרגש שלו מהפנט אותי.


זה נשמע לי כאילו זה קשור בדמות שלו ולא ברגש שלי שקבלתי.

בכל מקרה זה נשמע לי מאוד תלוי וקשור אחד בשני

 

[שחר חרישי]

לאהוב את האחר = לרצות שיהיה לו טוב.

מה שאנחנו קוראים בטעות "אהבה" זו הרבה פעמים אהבת עצמינו ולא אהבה לאחר. תחשוב על אדם שדג דגים כדי לאכול אותם, ואומר לך שהוא "אוהב דגים". הוא באמת אוהב דגים? לא. אם הוא היה אוהב את הדגים - הוא היה נותן להם לחיות. הוא אוהב להנות את עצמו באמצעות הדגים. לכן הרבה פעמים כשאתה שומע את המשפט הנורא רומנטי "אני אוהב אותך" המשמעות שלו היא למעשה "את גורמת לי להרגיש טוב, ואני רוצה אותך לידי כי אני אוהב להרגיש טוב".

ואני לא כותבת את זה כי אני רוצה לספק לך סיבות להלקאה עצמית. אלא כי אני אוהבת אמת. ואני חושבת שהכרה בנקודה הזאת ובאמת שבה, יכולה מאוד לשחרר אותך מאשליות. כי מוכרים לנו בכל אמצעי התקשורת את ה"אהבה" הזאת כאילו שזה הערך האחד והיחיד שעליו יקומו ויפלו עולמות - כשלמעשה האהבה שהם מדברים עליה ומהללים אותה כל כך היא בסך בכל עוד ביטוי לאגוצנטריות שלנו.

 

[מוכרחים להיות שמח4]

מנסה להבין

את אומרת שלדעתך יש אהבה מסוג אחר? כזו שאני אומר לאחר ״אני אוהב אותך״ ואני באמת מתכוון שלא רק אני מבטא את הרגש הטוב שלי לידך. אלא יש שם משהו אחר?

אני חושב שההבחנה בין אגוצנטרי לבין אוהב במשמעות אחרת היא סמנטית בלבד.
זה כמו לשאול אם יש פילנטרופיה טהורה. תמיד אנחנו עושים משהו לאחר כי זה גם גורם לנו להרגיש טוב ואצילים.

אז האבחנה הזו לא ככ משמעותית עבורי.

אני רוצה להיות ליד מישהו כי הוא גורם לי להרגיש עילוי. זה בסדר עבורי. ואני חי עם זה בשלום.