ערביי ישראל – במלכודת ההונאה העצמית
בן דרור ימיני.....אהבתי את המאמר,הבאתי את הסוף שלו לעצלנים ביננו.... "מדינת ישראל רחוקה משלמות. נעשו טעויות קשות, מרגיזות ומכאיבות מצד הרוב היהודי, שרק הגדילו את הנזק ואת הסבל לשני העמים. הביקורת, פעמים רבות, מוצדקת. אלא שכאשר הביקורת איננה לשם מניעת אפליה ועיוותים, אלא למען פגיעה באתוס הלאומי של הרוב - גם הדרישה המוצדקת לשוויון נפגעת. במסורת האשליות של "כוחות הקדמה" אינכם עוסקים בביקורת בונה אלא בדמוניזציה ובדה-לגיטימציה של ישראל. חבל. שוויון הוא מטרה ראויה. אלא שכדי להיאבק בחוסר שוויון יש להתבונן במציאות. אין צורך לשגות באשליות. שהרי אם הדרישות שלכם היו מתקבלות, היה מצב כל אזרחי ישראל, ערבים ויהודים, מתחיל להידרדר. היינו משתלבים באזור במובנים הכי שליליים של ההשתלבות. מה הפתרון? יש במסמכים השונים שפרסמתם גם רעיונות שראויים לא רק לדיון, אלא גם לאימוץ. אלא שהיסודות המתריסים, כמו אי הכרה בזכות היהודים להגדרה עצמית, כמו הדרישה לזכות וטו, כמו התנערות מכל אחריות עצמית והאשמה מוחלטת של ישראל - מקשים על ההתקדמות. הם יוצרים את הרושם שיותר משמדובר במאבק למען זכויות (הערבים), מדובר במאבק למען שלילת זכויות (היהודים). הניסוח ליברלי, אך המנגינה שייכת לחסידי חיסול הישות הציונית. אז אל תתפלאו אם רוב יהודי מוחלט כלל לא ירצה לקיים דיון. מה שעצוב הוא שמכיוון שהמסמכים הללו הם המשך לקו של אי הכרה, הם רק יגדילו את הסבל הפלשתיני. זה לא משמח. שגשוג הערבים הפלשתינים, בשני צדי הקו הירוק, הוא לא רק עניין אנושי. הוא גם אינטרס לאומי. אנחנו רוצים שכנים פלשתינים שמשקיעים בפיתוח וברווחה, ולא בהסתה ובאמצעי לחימה. לכן ההסדר הראוי, לטובת ערבים ויהודים, הוא פשוט: שתי מדינות לשני עמים. עם פלשתיני ועם יהודי. לכל עם זכות לנקוט אמצעים סבירים כדי לקיים את האתוס הלאומי שלו. יש לכך גם היבטים דמוגרפיים: שיבה פלשתינית לפלשתין ושיבה יהודית לישראל. אזרחי המיעוט הערבי בישראל יהיו זכאים לזכויות אזרחיות, קהילתיות ותרבותיות, חלקן לפי ההצעות שהעליתם. לשם כך יש צורך לצאת מהביצה של הונאה עצמית. בעולם הערבי והמוסלמי יש יותר מניצנים להתפכחות הזאת. כאשר היא זו שתנצח, גם בקרב ערביי ישראל, והלוואי שזה יקרה במהרה בימינו, זו תהיה התחלה של שותפות חדשה. אינשאללה."
בן דרור ימיני.....אהבתי את המאמר,הבאתי את הסוף שלו לעצלנים ביננו.... "מדינת ישראל רחוקה משלמות. נעשו טעויות קשות, מרגיזות ומכאיבות מצד הרוב היהודי, שרק הגדילו את הנזק ואת הסבל לשני העמים. הביקורת, פעמים רבות, מוצדקת. אלא שכאשר הביקורת איננה לשם מניעת אפליה ועיוותים, אלא למען פגיעה באתוס הלאומי של הרוב - גם הדרישה המוצדקת לשוויון נפגעת. במסורת האשליות של "כוחות הקדמה" אינכם עוסקים בביקורת בונה אלא בדמוניזציה ובדה-לגיטימציה של ישראל. חבל. שוויון הוא מטרה ראויה. אלא שכדי להיאבק בחוסר שוויון יש להתבונן במציאות. אין צורך לשגות באשליות. שהרי אם הדרישות שלכם היו מתקבלות, היה מצב כל אזרחי ישראל, ערבים ויהודים, מתחיל להידרדר. היינו משתלבים באזור במובנים הכי שליליים של ההשתלבות. מה הפתרון? יש במסמכים השונים שפרסמתם גם רעיונות שראויים לא רק לדיון, אלא גם לאימוץ. אלא שהיסודות המתריסים, כמו אי הכרה בזכות היהודים להגדרה עצמית, כמו הדרישה לזכות וטו, כמו התנערות מכל אחריות עצמית והאשמה מוחלטת של ישראל - מקשים על ההתקדמות. הם יוצרים את הרושם שיותר משמדובר במאבק למען זכויות (הערבים), מדובר במאבק למען שלילת זכויות (היהודים). הניסוח ליברלי, אך המנגינה שייכת לחסידי חיסול הישות הציונית. אז אל תתפלאו אם רוב יהודי מוחלט כלל לא ירצה לקיים דיון. מה שעצוב הוא שמכיוון שהמסמכים הללו הם המשך לקו של אי הכרה, הם רק יגדילו את הסבל הפלשתיני. זה לא משמח. שגשוג הערבים הפלשתינים, בשני צדי הקו הירוק, הוא לא רק עניין אנושי. הוא גם אינטרס לאומי. אנחנו רוצים שכנים פלשתינים שמשקיעים בפיתוח וברווחה, ולא בהסתה ובאמצעי לחימה. לכן ההסדר הראוי, לטובת ערבים ויהודים, הוא פשוט: שתי מדינות לשני עמים. עם פלשתיני ועם יהודי. לכל עם זכות לנקוט אמצעים סבירים כדי לקיים את האתוס הלאומי שלו. יש לכך גם היבטים דמוגרפיים: שיבה פלשתינית לפלשתין ושיבה יהודית לישראל. אזרחי המיעוט הערבי בישראל יהיו זכאים לזכויות אזרחיות, קהילתיות ותרבותיות, חלקן לפי ההצעות שהעליתם. לשם כך יש צורך לצאת מהביצה של הונאה עצמית. בעולם הערבי והמוסלמי יש יותר מניצנים להתפכחות הזאת. כאשר היא זו שתנצח, גם בקרב ערביי ישראל, והלוואי שזה יקרה במהרה בימינו, זו תהיה התחלה של שותפות חדשה. אינשאללה."
