אלישוע הומיאופת קלסי
New member
ערב אחד,
נער אחד שוחח עם סבתו על מאורעות עכשוויים. הנער שאל את סבתו מה דעתה על יריות בבית הספר, על נוער המחשבים, וסתם עניינים שיגרתיים. הסבתא ענתה: "ובכן, תן לי לחשוב שניה... אני נולדתי לפני הטלויזיה, הפניצילין, זריקות הפוליו, האוכל הקפוא, צילומי רנטגן, עדשות מגע והגלולה.. לא היו כרטיסי אשראי, פצצות לייזר או עטים נובעים. האדם עוד לא המציא את הגרביונים, מזגן אויר, מדיח כלים, מייבש כביסה ואת הבגדים תלינו לייבוש בחוץ באויר הנקי והאדם עדיין לא צעד על הירח. סבא שלך ואני התחתנו לפני שעברנו לגור יחד. בכל משפחה היו גם אמא וגם אבא. עד שהייתי בת 25, כיניתי כל אדם מבוגר בשם "אדוני" ולאחר שמלאו לי 25, כיניתי כל שוטר או אדם עם תואר- "אדוני" . אנו חיינו לפני זכויות להומואים, פגישות דרך המחשב, קריירה כפולה, מעונות יום ותרפיה קבוצתית. החיים שלנו התנהלו על פי עשרת הדיברות, שיפוט נכון והגיון בריא. לימדו אותנו לדעת מה ההבדל בין טוב לרע, ולעמוד ולקחת אחריות על מעשינו. לשרת את הארץ שלך הייתה פריבילגיה, לגור בארץ הזו הייתה פריבילגיה גדולה יותר. חשבנו שאוכל מהיר זה מה שאנשים אוכלים בזמן הצום. שתהיה לך מערכת יחסים משמעותית התפרש - שתצליח להסתדר נהדר עם בני הדודים שלך. משתמטים היו אנשים שסגרו את הדלת הראשית שלהם כשרוח הערב התחילה. זמן משמעותי - הכוונה הייתה זמן שהמשפחה מבלים יחד בערבים ובסופי השבוע ולא בילוי בקניות יחד. מעולם לא שמענו על רדיו FM , טייפים אלקטרוניים, אם פי 3, ודי וי די, כמו שלא שמענו על יוגורט או גברים שעונדים עגילים. האזנו ללהקות גדולות, ג'ק בני, לנאומי ראש הממשלה ברדיו, ואיני זוכרת אף ילד שפוצץ את אוזניו כשהוא שמע את טומי דורסי. אם ראינו משהו שכתוב עליו "מיוצר ביפן", ידענו שזה זבל. המושג "לעשות בחוץ" התייחס לאיך עשית את הבחינות שלך בבית הספר. על פיצה האט, מקדונלדס וקפה נמס עדיין לא שמענו. היו חנויות של 50 ו 10 אג' ושם יכולנו ממש לקנות דברים בשביל 10 ו 50 אג'... גביע גלידה, שיחת טלפון, נסיעה באוטובוס וכוס משקה תוסס – כולם עלו פרוטה אחת. ואם לא רצית לבזבז, יכולת להוציא את הפרוטה שלך על מספיק בולים לשלוח מכתב אחד ושתי גלויות. יכולת לקנות מכונית שבי חדשה בעבור 600% אבל מי יכל להרשות לעצמו הוצאה שכזו? חבל מאוד, מכיוון שב 11 אג' יכולת למלא טנק דלק. בימיי, "גראס" היו קוצרים, "קוק" היה משקה קולה, "POT" היה מה שאמא בישלה בו את הארוחות ו"מוזיקת רוק" היו שירי הערש של סבא שלך. "איידס" היו עוזריו של המנהל בבית הספר, "ציפ" היה חתיכת עץ, "הרדוואר" מצאת בחנות לכלי עבודה, והמילה "סופטוואר" עדין לא הומצאה. והיינו הדור האחרון שממש האמין שגברת צריכה בעל בכדי ללדת תינוק. לא פלא שאנשים קוראים לנו זקנים ומבולבלים, וטוענים שיש כזה פער דורות. ולפני כמה זמן אתה חושב שכל זה היה?? בת כמה הסבתא ?? די מפחיד וקצת עצוב בו זמנית. זה נושא למחשבה עליו, כמה שהזמן משתנה לו... סבתא היא בת 58 (!!!). היא נולדה בשנת 1947. איך כל כך הרבה דברים השתבשו בזמן כל כך קצר?!?!?
נער אחד שוחח עם סבתו על מאורעות עכשוויים. הנער שאל את סבתו מה דעתה על יריות בבית הספר, על נוער המחשבים, וסתם עניינים שיגרתיים. הסבתא ענתה: "ובכן, תן לי לחשוב שניה... אני נולדתי לפני הטלויזיה, הפניצילין, זריקות הפוליו, האוכל הקפוא, צילומי רנטגן, עדשות מגע והגלולה.. לא היו כרטיסי אשראי, פצצות לייזר או עטים נובעים. האדם עוד לא המציא את הגרביונים, מזגן אויר, מדיח כלים, מייבש כביסה ואת הבגדים תלינו לייבוש בחוץ באויר הנקי והאדם עדיין לא צעד על הירח. סבא שלך ואני התחתנו לפני שעברנו לגור יחד. בכל משפחה היו גם אמא וגם אבא. עד שהייתי בת 25, כיניתי כל אדם מבוגר בשם "אדוני" ולאחר שמלאו לי 25, כיניתי כל שוטר או אדם עם תואר- "אדוני" . אנו חיינו לפני זכויות להומואים, פגישות דרך המחשב, קריירה כפולה, מעונות יום ותרפיה קבוצתית. החיים שלנו התנהלו על פי עשרת הדיברות, שיפוט נכון והגיון בריא. לימדו אותנו לדעת מה ההבדל בין טוב לרע, ולעמוד ולקחת אחריות על מעשינו. לשרת את הארץ שלך הייתה פריבילגיה, לגור בארץ הזו הייתה פריבילגיה גדולה יותר. חשבנו שאוכל מהיר זה מה שאנשים אוכלים בזמן הצום. שתהיה לך מערכת יחסים משמעותית התפרש - שתצליח להסתדר נהדר עם בני הדודים שלך. משתמטים היו אנשים שסגרו את הדלת הראשית שלהם כשרוח הערב התחילה. זמן משמעותי - הכוונה הייתה זמן שהמשפחה מבלים יחד בערבים ובסופי השבוע ולא בילוי בקניות יחד. מעולם לא שמענו על רדיו FM , טייפים אלקטרוניים, אם פי 3, ודי וי די, כמו שלא שמענו על יוגורט או גברים שעונדים עגילים. האזנו ללהקות גדולות, ג'ק בני, לנאומי ראש הממשלה ברדיו, ואיני זוכרת אף ילד שפוצץ את אוזניו כשהוא שמע את טומי דורסי. אם ראינו משהו שכתוב עליו "מיוצר ביפן", ידענו שזה זבל. המושג "לעשות בחוץ" התייחס לאיך עשית את הבחינות שלך בבית הספר. על פיצה האט, מקדונלדס וקפה נמס עדיין לא שמענו. היו חנויות של 50 ו 10 אג' ושם יכולנו ממש לקנות דברים בשביל 10 ו 50 אג'... גביע גלידה, שיחת טלפון, נסיעה באוטובוס וכוס משקה תוסס – כולם עלו פרוטה אחת. ואם לא רצית לבזבז, יכולת להוציא את הפרוטה שלך על מספיק בולים לשלוח מכתב אחד ושתי גלויות. יכולת לקנות מכונית שבי חדשה בעבור 600% אבל מי יכל להרשות לעצמו הוצאה שכזו? חבל מאוד, מכיוון שב 11 אג' יכולת למלא טנק דלק. בימיי, "גראס" היו קוצרים, "קוק" היה משקה קולה, "POT" היה מה שאמא בישלה בו את הארוחות ו"מוזיקת רוק" היו שירי הערש של סבא שלך. "איידס" היו עוזריו של המנהל בבית הספר, "ציפ" היה חתיכת עץ, "הרדוואר" מצאת בחנות לכלי עבודה, והמילה "סופטוואר" עדין לא הומצאה. והיינו הדור האחרון שממש האמין שגברת צריכה בעל בכדי ללדת תינוק. לא פלא שאנשים קוראים לנו זקנים ומבולבלים, וטוענים שיש כזה פער דורות. ולפני כמה זמן אתה חושב שכל זה היה?? בת כמה הסבתא ?? די מפחיד וקצת עצוב בו זמנית. זה נושא למחשבה עליו, כמה שהזמן משתנה לו... סבתא היא בת 58 (!!!). היא נולדה בשנת 1947. איך כל כך הרבה דברים השתבשו בזמן כל כך קצר?!?!?
