ערב אימוץ בראי הספרות
ל- you tube הועלו שני סרטונים מהערב הזה שנערך לא מזמן ע"י פסיפס. מאחר וקיבלתי את הקישורים כעת ואני בעבודה- ראיתי רק ברפרוף. בסרטון הראשון יש דיון על נקודות שנוגעות בפתיחת תיק האימוץ, בקשר הביולוגי, בתחושת הנטישה ועוד. במרבית המקרים מדובר במסירה מסודרת לאימוץ, והדוברת (נדמה לי שזו ד"ר הילה העליון) אומרת שיש להבהיר לילד את חוסר הברירה שהיה לאם הביולוגית, וכך לחסוך ממנו את תחושת הנטישה. סהדי שבמרומים שדיברנו על כך מאז ומעולם, שהתיחסנו לקושי שלה, לנסיבות הקשות שלה, לדרך בה מסרה את לינדו. בכל זאת לינדו מדבר על הנטישה שלה. אחרי כל מה שאנחנו אומרים ומלמדים עדיין יש התחושה של התינוק ההוא שנשאר מאחור כשיולדתו הלכה לביתה והמשיכה בחייה. יש מי שיתקומם בזעם נגד המילה נטישה- כי לא זרקו אותו במקום נידח. יש מי שנמסר בצורה הכי מסודרת שיש, ובכל זאת יחוש נטוש. בהנחה שלא מדובר במקרה של ילד שממש נזנח, על ההורים באמת להסביר ולספר, אך לא מובטח שדרך ראיית הדברים שלנו תעבור לילד.
בסרטון השני משולבים קטעי משחק של בחור אחרי צבא שרוצה להגיע לברזיל- בה נולד- ולמצוא את האם הביולוגית שלו. יש גם קטעי קריאה על אהבת אם (איתם הזדהיתי). קטעי המשחק ממש הקפיצו אותי. אני יודעת שיש לא מעט מאומצים שמפחדים לשתף את הוריהם בחיפוש. יש גם הורים שחוששים מאד מהמשפחה הביולוגית. הם טועים! בסרטונים- הבחור צריך להרגיע את האם ולחבק אותה במקום לקבל ממנה תמיכה, הוא ממש זועק אליה והתגובה שלה קפואה. גם הסבתא (ניצולת השואה) מסרבת להבין כשהבחור מדבר על שורשיו בברזיל ומתווכחת ומטיפה לו ששורשיו- אך ורק כאן. היא לפחות תומכת בו ועוזרת לו לממן את המסע. אלוהים אדירים, שנים על שנים אנחנו ההורים, משתדלים כמיטב יכולתנו לעשות טוב. אם בני יתנתק ממני מכל סיבה שלא תהיה (כולל מציאת המשפחה הביולוגית)- כנראה ש"הרווחתי" את זה. המשפחה הביולוגית לא באה להחליף אותנו, היא באה כרובד נוסף במציאות של בני!
וזה- מצפיה מהירה ומרפרפת...
ל- you tube הועלו שני סרטונים מהערב הזה שנערך לא מזמן ע"י פסיפס. מאחר וקיבלתי את הקישורים כעת ואני בעבודה- ראיתי רק ברפרוף. בסרטון הראשון יש דיון על נקודות שנוגעות בפתיחת תיק האימוץ, בקשר הביולוגי, בתחושת הנטישה ועוד. במרבית המקרים מדובר במסירה מסודרת לאימוץ, והדוברת (נדמה לי שזו ד"ר הילה העליון) אומרת שיש להבהיר לילד את חוסר הברירה שהיה לאם הביולוגית, וכך לחסוך ממנו את תחושת הנטישה. סהדי שבמרומים שדיברנו על כך מאז ומעולם, שהתיחסנו לקושי שלה, לנסיבות הקשות שלה, לדרך בה מסרה את לינדו. בכל זאת לינדו מדבר על הנטישה שלה. אחרי כל מה שאנחנו אומרים ומלמדים עדיין יש התחושה של התינוק ההוא שנשאר מאחור כשיולדתו הלכה לביתה והמשיכה בחייה. יש מי שיתקומם בזעם נגד המילה נטישה- כי לא זרקו אותו במקום נידח. יש מי שנמסר בצורה הכי מסודרת שיש, ובכל זאת יחוש נטוש. בהנחה שלא מדובר במקרה של ילד שממש נזנח, על ההורים באמת להסביר ולספר, אך לא מובטח שדרך ראיית הדברים שלנו תעבור לילד.
בסרטון השני משולבים קטעי משחק של בחור אחרי צבא שרוצה להגיע לברזיל- בה נולד- ולמצוא את האם הביולוגית שלו. יש גם קטעי קריאה על אהבת אם (איתם הזדהיתי). קטעי המשחק ממש הקפיצו אותי. אני יודעת שיש לא מעט מאומצים שמפחדים לשתף את הוריהם בחיפוש. יש גם הורים שחוששים מאד מהמשפחה הביולוגית. הם טועים! בסרטונים- הבחור צריך להרגיע את האם ולחבק אותה במקום לקבל ממנה תמיכה, הוא ממש זועק אליה והתגובה שלה קפואה. גם הסבתא (ניצולת השואה) מסרבת להבין כשהבחור מדבר על שורשיו בברזיל ומתווכחת ומטיפה לו ששורשיו- אך ורק כאן. היא לפחות תומכת בו ועוזרת לו לממן את המסע. אלוהים אדירים, שנים על שנים אנחנו ההורים, משתדלים כמיטב יכולתנו לעשות טוב. אם בני יתנתק ממני מכל סיבה שלא תהיה (כולל מציאת המשפחה הביולוגית)- כנראה ש"הרווחתי" את זה. המשפחה הביולוגית לא באה להחליף אותנו, היא באה כרובד נוסף במציאות של בני!
וזה- מצפיה מהירה ומרפרפת...