ערב החג

[דנה אז]

ערב החג

השנה כבר לא משאירים כיסא בשבילך
את מקומך תופסים האחיינים החדשים.
הראש כבר מבין שלא תחזור,
אבל הלב, הוא בשלו, ממשיך להתגעגע וליחל
והעצבות עוטפת...
משיבה על כל הברכות שחולפות מעלי ולא נוגעות בי.
רואה את כל חגיגיות המשפחה והחיוכים הנרגשים
ורק אצלי עצוב בלב, עצוב בעיניים.
למרות שהבטחתי שהפעם יהיה אחרת...
החג מתקרב, והעצבות מתעצמת