ערב חג שמח?
ביום שלישי מצאתי את עצמי בקניון, קונה מתנות (לחמותי, לזוג חברים שילדו ולבעלי). באיזשהו שלב ירדה עליי עצבות אז החלטתי לקנות גם מתנה לעצמי וקניתי חצאית יקרה. אח"כ כשהעצבות המשיכה הבנתי שהיא לא נבעה מהעובדה שקניתי מתנות לאחרים, אלא מהעובדה שהקניון היה מ-ל-א (!) בזוגות עם עגלות, בעיקר תאומים, ובנשים בהריון. זה רק מה שראיתי לנגד עניי. כשהסתכלתי עליהם ניסיתי לנחש מי רצה הריון ומיד קיבל, ומי, כמונו, היה צריך לעבור מסלול מכשולים. בערב נסענו למרכז, להורים, וזה היה הדבר האחרון שחסר לי. כל הנסיעה הרגשתי עצובה וקיוויתי שאני לא אבכה כשישאלו אותי את השאלה הלא נכונה... בסוף היה בסדר, הצלחתי לחייך ולהתנהג כרגיל ואפילו הלכנו לרקוד בלילה (בדיקוטק אין בנות עם בטן או עגלה!). זהו. אין מוסר השכל. סתם עוד התקף עצבות בדרך אל האושר.
ביום שלישי מצאתי את עצמי בקניון, קונה מתנות (לחמותי, לזוג חברים שילדו ולבעלי). באיזשהו שלב ירדה עליי עצבות אז החלטתי לקנות גם מתנה לעצמי וקניתי חצאית יקרה. אח"כ כשהעצבות המשיכה הבנתי שהיא לא נבעה מהעובדה שקניתי מתנות לאחרים, אלא מהעובדה שהקניון היה מ-ל-א (!) בזוגות עם עגלות, בעיקר תאומים, ובנשים בהריון. זה רק מה שראיתי לנגד עניי. כשהסתכלתי עליהם ניסיתי לנחש מי רצה הריון ומיד קיבל, ומי, כמונו, היה צריך לעבור מסלול מכשולים. בערב נסענו למרכז, להורים, וזה היה הדבר האחרון שחסר לי. כל הנסיעה הרגשתי עצובה וקיוויתי שאני לא אבכה כשישאלו אותי את השאלה הלא נכונה... בסוף היה בסדר, הצלחתי לחייך ולהתנהג כרגיל ואפילו הלכנו לרקוד בלילה (בדיקוטק אין בנות עם בטן או עגלה!). זהו. אין מוסר השכל. סתם עוד התקף עצבות בדרך אל האושר.
