אני לא חולקת על דבריך
אכן לזוהר ארגוב יש מקום של כבוד בכל הקשור למוזיקה הישראלית בכלל ולמוזיקה המזרחית בפרט. הוא הפך לאגדה בזכות המוזיקה ולא בזכות אישיותו. גם המוזיקה היא לא בדיוק שלו אלא של כותבי המוזיקה שהוא ביצע ובמקרה שלו רובה ככולה היתה פרי עטו של אביהו מדינה. זוהר הביא את הניחוח המיוחד בשירתו, כמו יצק את כל נשמתו בתוך השירה. יחד עם זאת, אני מודה שעם הזמן שעבר, שכחתי לגמרי שהוא הורשע באונס. לא "הטרדה מינית" אלא אונס של ממש. כמו שאני שכחתי, תאר לעצמך שהרבה אחרים שכחו ו/או שמחו לשכוח. אף אחד לא ייקח ממנו את כשרונו בתחום שלו, אבל מצד שני לא נוח לי עם הפיכתו לאליל לאחר מותו. יש כאן גימוד של מעשיו הפליליים לעומת כשרונו. אני לא בטוחה ששלום חנוך, אריק איינשטיין, או ברי סחרוף היו הופכים לאלילים אם היו מורשעים באונס או בפלילים. ישנה נטיה להקל בעונש מתוך נסיבות מקלות דווקא לאנשים ממוצא מזרחי. את זה קשה לי לקבל.
לא נוח לי עם זה שאדון דרעי חוזר לפוליטיקה בגדול ובענק כאשר תיק של שרצים מאחוריו. יכול להיות שהמטרה במתיחת הקו הזה בין שלושת המקרים, קשורה לרייטינג כלשהו, אבל לדעתי המטרה של הכתבה הזאת היא להזכיר דווקא לקראת הבחירות, במיוחד במקרה של דרעי, שיש טעם לפגם להצביע לאדם שהורשע בפלילים וישב בכלא. נכון שהוא שילם את חובו ונהדר שהוא יכול לחזור למשפחתו וליהנות בחברת ילדיו, אבל לחזור שוב לחיים הפוליטיים, זה לא ראוי בעיניי.
במקרה של קצב, אני לא חושבת שיש מישהו שיוצא להגנתו בגלל שהוא בא מעיירת פיתוח, אלא בגלל שיש עדיין אנשים שלא מוצאים פסול ב"הטרדות המיניות" שלו וחושבים שהוא לא ביצע את המיוחס לו. תוסיף לכך את אי האימון במערכת המשפט, ותקבל מבחינתם איש זכאי. כמובן שאני לא שותפה לזה.
אני לא חושבת שמדובר כאן בסוג של "נקמה", אלא ב"תזכורת" כדי שלא ניתן לזמן להשכיח מאיתנו את חומרת המעשים לעומת גודל הכישרון ועל ידי כך להכשיר פשעים או להלבין אונס.
