ערב טוב .האם יש פה מישהו שבאמת עזרו לו/לה

[elipsis]

ערב טוב .האם יש פה מישהו שבאמת עזרו לו/לה

כדורים ממשפחת סרטרלין Sertraline וטיפול פסיכיאטרי? קיבלתי כדורים ואמורה להתחיל מפגשים עם פסיכיאטר, אבל בינתיים חוששת לקחת כדורים. במיוחד כשדכאון (משום מה המילה הזאת פתאום מציקה לי אחרי שרשמית כתבו לי אותה על דף כאבחנה רפואית) הופך להיות חלק מהאופי במהלך כל כך הרבה שנים, אני קצת הרבה בספק אם פתאום משהו ישתנה.

 

[אלומת האור]

לא יודעת מה זו המשפחה הזו של התרופות

נסי להיות יותר ספציפית.

 

[elipsis]

אני אעתיק מאתר כדי שיהיה מדויק:

"סרטראלין היא תרופה נוגדת דיכאון המעכבת באופן סגולי ניצול חוזר של סרוטונין במוח (SSRI). היא דומה בפעילותה לפלואוקסטין, פארוקסטין, וציטאלופראם".
שמות מסחריים לתרופה הם- לוסטראל, סרנדה

 

[אלומת האור]

אז תגידי SSRI

נראה לי שכולנו יודעים בערך מה זה. ניסיתי כל כך הרבה סוגים, שאני כבר לא בטוחה מה זה מה. בכל אופן אני רק מזכירה שבפורום הזה לא נותנים ייעוץ תרופתי, כי אין כאן מומחים (רק מניסיון אישי). האם יש לך שאלה ספציפית לגבי תרופה מסוימת או שהשאלה היא כללית?

 

[אלומת האור]

רגע, פתאום ראיתי שלא הבנתי משהו

קיבלת כדורים ואת אמורה להתחיל מפגשים עם פסיכיאטר? זה אומר שאת הכדורים קיבלת מרופא אחר שאינו פסיכיאטר? רופא משפחה אולי? מתי את אמורה לפגוש לראשונה את הפסיכיאטר? ולמה, בעצם, לא לחכות שהוא יאבחן אותך וירשום לך את הכדורים בעצמו?

ועוד משהו. כדי שטיפול יצליח חשוב לא רק לקבל את התרופה הנכונה ולקחת אותה בזמן ולפי ההוראות. חשוב מאוד לנסות לשמור על ראש כמה שיותר פתוח ולהאמין ולקוות. אני ניסיתי כל כך הרבה כדורים עד שהגעתי לשילוב המיוחל, הקוקטייל שאני לוקחת כבר כמה שנים ועזר לי סוף סוף יותר מכל סוג אחר... עכשיו אני בהידרדרות כבר הרבה זמן, אבל אני משתדלת מאוד לא לאבד תקווה (זה קשה, אני יודעת).

ואגב, זה לא פתאום ישתנה. הכדורים מהמשפחה הזאת מתחילים לפעול רק אחרי 6 שבועות בממוצע, בדגש על מתחילים ועל ממוצע. מה שצריך כאן זה בעיקר סבלנות ואמונה (אני חושבת שאם לא הייתה לך אמונה בכלל - לא היית פונה לבקש כדורים בכלל). בהצלחה, תעדכני.

 

[elipsis]

היי, לא לא, את הכדורים קיבלתי מפסיכיאטר

שהוא פסיכולוג (או בעצם יותר נכון להגיד להפך?). זאת הייתה פגישה ראשונה של בערך שעה והוא הפנה לטיפול תרופתי ואיך לקרוא לזה, מעשי. ותגידי האם זה לא עשה גרוע יותר? כי סה"כ יש רשימת תופעות לוואי מכובדת. ואלה שאני מכירה שלוקחים כדורים, לוקחים סוג שונה של תרופות ובעיקר לחרדה ולא כל כך לדכאון.
כן האמת ש98 אחוז ממני עדיין צוחק על זה שהלכתי לפסיכיאטר וכמה זה מגוחך וכביכול לא יעיל, ואחוזון קטן כנראה מאמין שאולי מתישהו אצליח להרגיש מה שנקרא "אושר" ו"שמחה" אמיתית, ולא את ההצגה שאני מציגה על פניי כל יום.

 

[אלומת האור]

מה זה פסיכיאטר שהוא גם פסיכולוג?

לא מכירה דבר כזה. אני לא מאמינה באושר, גם לא בהצגות. אני חושבת שהתרופות (אלו שהצליחו להשפיע עליי לטובה) פשוט עזרו לי להסתכל על החיים שלי בצורה קצת יותר נסבלת וקצת פחות מעיקה, ובמקרה שלי זה היה עניין רציני מאוד. לי לא ממש מזיז מה אחרים חושבים על זה שאני הולכת לפסיכיאטרית. חשוב לי להציל את החיים שלי וזה מה שמשנה.

 

[עתיד ורוד2]

אני לוקחת ציפרלקס שזה ממשפחת ה SSRI

כמו שנתנו לך. להגיד לך שהפכתי מאדם דכאוני לאדם מאושר ששר ורוקד כל היום? ממש לא. אבל כן, זה קצת מקהה לי את החושים, את הרגשות השליליים ואני יודעת שזה עוזר לי לא ליפול עמוק יותר ודי שומר עליי במצב מאוזן.

טיפול פסיכולוגי התחלתי לא מזמן ועד כה נראה לי שהוא ייתן לי כלים נוספים כדי להתמודד עם הדיכאון. אבל בקשר לזה באמת ימים יגידו.

שיהיה לך בהצלחה!

בקשר לזה שכל העניין מוזר לך, זה מאד מוכר לי. אני כבר כמה שנים בעלת תווית של דכאונית ולאחרונה גם נוסף התואר המפוקפק של בעלת הפרעת אישיות גבולית. זה עדיין מידי פעם מזעזע אותי אבל אני חושבת לעצמי וגם יודעת, שזה מה שיש וכמו שיש אדם שחולה במיגרנות, סכרת או כל מחלה אחרת אני קיבלתי את המחלה הזו ואיתה צריך להתמודד ובה כמובן שצריך לנסות לטפל בכל דרך אפשרית.

נראה לי שבשונה ממחלות אחרות במחלות הנפש שלנו יותר קשה לנו לשתף את החברה ולכן אנחנו צריכים להתמודד עם ההתמודדות הלא קלה הזו די לבדנו, לא כיף כבר אמרנו?

 

[nivos7]

בוקר טוב

לפני כחצי שנה , סבלתי מדכאון חמור , לא יכולתי לחבר משפט שלם , המחשבות היו שליליות ובטחון עצמי ברצפה , כל צליל פתאומי הקפיץ אותי.
יכול להגיד לך, שעכשיו , ואני מאמין גדול בכדורים, הבטחון העצמי חזר , אין לי מחשבות אובססיביות, אני מקבל את עצמי ושואף להמשיך הלאה.
ישנם עוד כמה תחושות ומחשבות שליליות שמסתתרות בתוכי , אבל אני נלחם בהם , ולאט לאט הן נעלמות
כמו שכתבתי לאחת הבנות בפורום, הכי חשוב זה למחוק את המילים פטת , מביך, מוזר , דבילי מהלקסיקון הפנימי.

תופעות לוואי רשום על כל תרופה בשביל למנוע מאנשים לתבוע
יש אומרים שהבעיה של תרופות נוגדות הדכאון זה התאבון המוגבר , אבל כיום יש גם תרופות שעוזרות כנגד הבולמוס.

בעיניי, הרבה מאוד מהתרופות הפסיכיאטריות ניתנות בקטע של ניסוי וטעיה , ומחליפים תרופות עד שמוצאים את התרופה , אם מוצאים , שהכי מתאימה לאותו אדם.

אל תהיי בספק , ואל תאבדי תקווה ותני לזה זמן. זה יכול יותר להועיל מאשר להזיק

 

[סתם אושר]

היי

אני לקחתי לוסטראל במשך שנה וחצי וזה עזר, מאוד.
אני גם חששתי מאוד, ואני מבינה מאיפה החשש מגיע. במבט לאחור אני מצטערת שחיכיתי עם הכדורים עד שהגעתי לקצה.
חודשיים אחרי שהתחלתי לקחת את הכדורים פניתי לטיפול פסיכולוגי, וזה מאוד עזר.

זה לא קסם, אבל היה לי קל יותר הייתי עם פחות מחשבות והרגשתי פנויה יותר לדברים אחרים.

האם יצאתי מהדיכאון, או הפסיקו החרדות, במילים אחרות טוב לי בחיי?
התשובה היא לא.
אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני נהנית מדברים שונים, אפילו מלשהות סתם כך עם אנשים אחרים.
אני עדיין בתקווה שיגיע יום בו לא אפחד ליפול לאיזו אפיזודה של דיכאון, או בכלל לחיות עם יותר רצון. אני קרובה לזה עכשיו יותר משהייתי קרובה ב10 שנים האחרונות.

 

[elipsis]

תודה לכל מי שענה, הוצאתי את הכדורים מהמגירה

ואתחיל לקחת אותם מחר. זה באמת קשה היה להחליט כשאין לי כל כך עם מי לדבר על זה. כשקיבלתי את האבחנה הזאת, הרגשתי כאילו נכשלתי במבחן. לא ממש ידעתי שיביאו לי אבחון, חשבתי אני סתם באה לדבר בכללי על החיים. צחקתי על כך שנכנסתי לדכאון פתאום מזה שאמרו לי שאני בדכאון, כי אף אחד לא הכריז על זה אף פעם רשמית. אני יודעת את כל הסיבות שהביאו אותי למצב כזה, וזה לא סיבות מסוג נפרדתי מחבר או לא הספקתי למבצע בזארה, אלא דברים יותר קשים כמו מוות של הורה, מחלה של קרובים, מצב בריאותי לא לגמרי תקין, הכל סה"כ כזה השפיע. אבל מצד שני, ממש לא נעים לי ומרגיש לי רע להיות במה שנקרא דכאון כי יש אנשים, שסובלים מבעיות רפואיות קשות, ממגבלות קשות, כמו עיוורון וחוסר יכולת ללכת, והם חיים וממצים את החיים כמה שאפשר ולא מוציאים את כעסם על העולם.
אבל כנראה שגם כשכן מעריכים דברים, מודעים לכך שאתה עצמך לא במצב הכי גרוע שיש ולוקחים את הדברים בפרופורציה, קשה לשלוט על איך להרגיש, ולחשוב "מחשבות אופטימיות" לא בא לכל אחד בקלות.

דרך אגב, בכל התקופה של לקיחת כדורים יש איסור לשתות? ובתרופה עצמה לא רשום לקחת על בטן מלאה, אבל הפסיכיאטר אמר לי שחובה לאכול לפני, האם למשל תפוח או משהו יספיק? ומה קורה אם לא אכלתי לפני?.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי אליפסיס

יש קצת בלאגן בסיפור שלך, פסיכיאטר שהוא פסיכולוג וכל זה. אני מזמינה אותך לקרוא את הקישור הבא ולהסביר לנו למה התכוונת - http://www.tapi.org.il/sections/שאלות-ותשובות/מה-ההבדל-בין-פסיכולוג-לפסיכיאטר-/

את צריכה לקחת את הכדור על פי מה שכתוב בעלון לצרכן או על פי מה שאמר לך הרופא. בדרך כלל, בזמן טיפול עם תרופות מסוג SSRI, אסור לשתות משקאות אלכוהוליים. בנוגע לאכילה לפני, בדקתי באינפומד והיה כתוב שם שנטילת התרופה עם אוכל יכולה להפחית תופעות לוואי שקשורות לתהליך העיכול (http://www.infomed.co.il/Drug-306/)

 

[קוגנטיקה1]

דיכאון?

מצרפת לינק להפרעה הנקראת דיסתימיה, שהיא מעין דיכאון קל ומתמשך שיכול ללוות את האדם במשך שנים, וכפי שאת מתארת, נראה לו לעיתים כחלק בלתי נפרד מהאופי שלו. איני פסיכיאטרית, אך ראינו במרכזנו לא מעט מטופלים במצב זה, לחלקם הטיפול התרופתי סייע במידה ניכרת. במידה וזה לא יעזור, לא נגרם נזק (פרט לתופעות לוואי שחלק מהאנשים סובלים מהן, ומפסיקות עם הפסקת הטיפול). לא הבנתי למה הכוונה בטיפול של פסיכיאטר, יש סוגים שונים של טיפולים שיכולים להתבצע ע"י אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש (פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו"ס...), חשוב שתוודאי שהטיפול שתקבלי הוא טיפול הנוגע בדיכאון ויחד עם הטיפול התרופתי יסייע לך ליצור דרך התמודדות חדשה.