ערב טוב ושבת שלום לכככככככככולם

[אורית א.ס.]

ערב טוב ושבת שלום לכככככככככולם

לפני כמה ימים גילו לי אתר מממממדדדדדההההיייייייייםםםםםםםםםם של אלפי תמונות על כל נושא בעולם...... אני כבר כמה ימים מטיילת בין התמונות המרהיבות שניתן להוריד ללא תשלום.......... אז לכל המעוניינים - הכתובת היא:- www.webshots.com וחוץ מזה - אני לא יודעת מה שלומכם... אבל רוייקו - אני מאושרת ששינית את התאריך ואם לא אעבוד - אשתדל להגיע....... לחשוב שהחיים יפים - זה כיף אם אפשר....... ההשתפכות היתה כי פתאום הכל חזר...... - לא לויכוח - נכון שהמדינה הזו מטורפת וכנראה שכמעט בכל העולם ככה ונכון שצריך להמשיך, לחייך וממש לחיות... לא להיות במצב "הישרדות" וכשעושים את זה - הופכים כאילו להיות אטומים לסבל של האחרים - בעיקר לאלו שלא מכירים אותם. אבל הפיגוע באלי סיני היה אצלי/אצלנו בחצר הקידמית.. את הילדה שנהרגה אני מכירה למעלה מ- 10 שנים. המשפחות ישבו אחת אצל השניה לקפה וסתם שיחה מדי פעם..... הילדים שלי מפוחדים עד אימה מכל רעש הכי קטן... ואצלנו הרעשים לא תמיד קטנים או סתמיים...... הילדים אפטיים בביה"ס... ואנחנו - המשפחה שלי עוד במצב נפשי מעולה!!!!!!!!!!!!!!!!!! יש לנו חברים שממש ממש לא מתפקדים... אז נכון - צריך להמשיך... אבל - ביום ה - 30 לארוע - קשה לעשות את זה והלחצים עולים. שלא נשכח אף פעם שלחיות - צריך ואפילו לחיות טוב אז שתהיה שבת נהדרת לכולם אורית.

 

[שלגיה**]

שבת שלום אורית

אין לי מילים לתאר עד כמה אתם צריכים שם כח על מנת להתמודד עם כל הפחדים והסיכויי שיקרה משהו "לא נעים" אצלכם... מדי פעם אני חושבת על מה שקורה במדינה ועל כל המצב המתמשך והבוצי הזה וחושבת שאנחנו (אנשים הגרים בת"א ובמרכז) אין לנו שמץ של מושג מה עוברים אנשים החיים במקומות הקרובים לישובים וערים פלסטיניות,פשוט אין לנו מושג. הכל דרך הטלויזיה ודרך העיתון ואפילו אם יש פיגוע בת"א זה כל כך שונה ועדיין "רחוק" מהשגרה היומיומית והתיאורים שתיארתת על הנסיעות לנוה-דקלים וכו´. אני צריכה להגיע אליכם מתישהו כדי להבין באיזו מציאות אנחנו נמצאים.... יותר נכון אתם נמצאים ! שבת שלום, שלגיה

 

[אורית א.ס.]

../images/Emo96.gif תמיד יש ו - ../images/Emo116.gif

לפעמים......... אתם מוזמנים תמיד - רק תודיעו שנשתדל להיות בבית. אני לא מרגישה כל כך אמיצה וחזקה ואני יודעת שברדיו ומרחוק זה נשמע הרבה יותר נורא

תשמעו - בדרך כלל היום יום שלנו מאד שלו ורגוע...... ואולי אני יותר שלווה מכמה אחרים אבל בגדול אני מרגישה כאן ביום יום הרבה יותר בטוח מאשר בירושלים (על בטוח) ואפילו בתל אביב או חדרה......... ואת יודעת מה שלגיה וכולם....... אני השבוע בבעיה ממש קשה עם עצמי לחזור לכמויות קטנות או לא לקחת קוביות שוקולד...... ואני יודעת שזה ענין של משמעת אבל (ואולי כאן אני מוותרת לעצמי מראש וחבל) כרגע קשה לי עם זה ואני מאמינה שאני אחזור להמשיך לרדת ויש לי עוד המון המון........ טוב...אז שוב - כולם מוזמנים לביקור ו.....רוייקו אולי אפשר לחשוב על מיפגש באלי סיני

מה אתם אומרים??????? מישהו יעיז להגיע?????????????. ביי.

 

[gal33]

בתור ירושלמית, אני באה ../images/Emo3.gif

 

[gal33]

אורית, כל הכבוד! על החוזק והנחישות

שיוצאים מבין מילותייך. חיזקו ואימצו. גל.

 

[רוייקו]

אוריתי, שב"ש גם לך. אני מקווה

שתוכלי להגיע לפגישה בעזריאלי. ימי חמישי נוחים, בד"כ.

 

[דליה1]

היי אורית,

הייתי המומה כשקראתי מה שסיפרת. אלה שרחוקים מהמקומות שמספרים עליהם כל יום בעיתונים. לא יכולים אפילו לנסות ממש ולהעריך מה עובר על אלה שחיים את המצב ככה כמעט כל הזמן. (למרות שגרתי במטולה עד לפני שנתיים. אבל המצב אצלכם באופן מסויים שונה). אני חייבת לומר לך שאת ראויה להערכה רבה מפני שלמרות הלחצים העצומים שאת חווה. את מגלה עוצמות נפש ומסוגלת להמשיך ולעבור מה שאת עוברת שם ועוד את תוכנית הירידה שלך. (ולא צריך להוסיף מה קורה לאנשים עם ראש כמו שלנו בזמן של לחץ). אני חושבת שההכרה הזאת במה שאת - תוסיף לך עוד עידוד ותעצים את כוחותייך ותחזק אותך בהמשך הדרך. פשוט להוריד את הכובע. כל הכבוד!!! מדליה. (ו

 

[אורית א.ס.]

המון ../images/Emo51.gif

ובאמת באמת אנחנו לא כאלו גיבורים אנחנו חיים חיים רגילים.... ואם את לא מאמינה אתם מאד מאד מוזמנים הטלפון לתאום הוא 6899554 - 08 זה לא להכריח רק להוכיח. ססססססססססתתתתתתתתתםםםםםםםםםםם

 

[דליה1]

אורית, אני יודעת למה את מתכוונת

כשאת אומרת שאינכם גיבורים. אז אולי לא במובן הערטילאי של הענין. אבל ואני גם יודעת איך זה כשקטיושות עוברות מעל - ואת שתמיד חושבת שאף פעם לא היית עומדת בזה. שורדת. עומדת!!! מגלים פתאום את הכוחות ששומעים עליהם רק בשירים ובסיפורים. - אמיתיים וקיימים. ושרק בשעה הקריטית ביותר - הם מתגלים. אבל אורית צריך עוז רוח לעבור את מה שעוברים. ועוד עם יש ילדים - צריך כפליים. כי חייבים לשמור על איפוק יותר וקור רוח לידם ולמענם. תודה על ההזמנה. וכיף לי להכיר אותך אורית. (כמה זמן אגב את בפורום כאן??) שלך, דליה.