ערב טוב חברים הנני מביא המשך לסיפורי
מחבר/ת : יהודה א את המסמך אודות מותם של אחי ואחיותי סיגי העלת בפורום לפי בקשתי,את המסמך קיבלתי לאחר שניכנסתי לספר האורחים של מחנה "ברגן-בלזן" ואושויץ, את הסיפור קרא אחד המבקרים שכתב לי שהוא חוקר משפחות והוא ינסה לעזור לי,מסתבר שהוא מאזור מזוריה האזור בו נולדתי והוא כתב לי שלא מזמן הוא ביקר שם לרגל חנוכת בית של כנסייה ששופצה.הוא פגש שם כמה אנשים ,נתן לי מסםר טלפון של אדם אחד ולא רצה לפרט יותר, אמר לי יהודה צלצל כדאי לך,אני ציצלתי אליו ואנני יודע מי התרגש יותר הוא או אני. הוריו גרו בשכנות אם הורי, המילים הראשונות שלו לאחר שהיזדהיתי היו ,מה יהודה אתה חי?דיברנו כחצי שעה ואז הוא נתן לי את מספר הטלפון של אחותו וצילצלתי אליה, היא ממש בכתה מרוב התרגשות וגם היא לא ידעה שנישארתי בחיים.היא זוכרת אותי מהיום שנולדתי היא היית בת בית בגיל של אחיותי שההפרש בניהן היה כ שנה וחצי,דיברנו יותר משעה וביקשתי ממנה להעלות את זכרונותיה על הנייר וכך הבטיחה לעשות ;היא נזכרת לספר לי שבכל חג יהודי הם היו מוזמנים אצלינו וכי יש לה עדיין את טעם המצות בפה ושבכל יום ששי דלקו הנרות בבית ובחנוכה על עדן החלון דלקה חנוכייה ואז היא ממשיכה לספר שהיום הכי עצוב שלה היה שיום אחד בא איש אחד מ"המפלגה"אל אביה ואמר לו שביתו משחקת אם ילדות יהודיות והוא רואה את זה בחומרה ואז אסרו אליה לבא אלינו..חשבתי רבות איך אני יכול להנציח את משפחתי ואת ניצולי השואה של העיר הרצליה ועלה לי רעיון.כתבתי מייל מרגש ליעל גרמן וכתבתי לה שלצערי אני לא מקורב לרוטשילד ואנני יכול להרים פרויקט כזה לבד והכונה שלי אנדרטה לזכר ניצולי השואה של הרצליה בפארק הבאסה וקיבלתי מייד תשובה חייובית שהעיריה תממן את כל ההוצאות,אך היא ביקשה ממני לפנות ל "בית-מורשת"והעומד בראשה הרי הוא ידידי הטוב שלמה תנעמי לאחר שסיפרתי לו את סיפורי הוא מיד תמך ברעיון והבטיח לי לכתוב ליעל ולאשר,כמו-כן אני כתבתי ליעל לפני יותר משנה וביקשתי ממנה עם העיריה תהיה מוכנה להוציא ספר על ניצולי השואה שחיים בהרצליה ואכן קיבלתי אתמול הזמנה לתאריך 27.1.008 שעה 17.00 בבית חיל האויר יהיה טקס השקת הספר .מה שנישאר לי זה למצא היכן נהרגו וקבורים הורי ואף אחד לא יכול לתת לי תשובה על כך (עדיין) אני בקשר אם הצלב האדום הם מעדכנים אותי מידי פעם ואף ביקשו ממני לעשות ולשלוח להם בדיקת D.N.A וכך עשיתי היות ומצאו הרבה קיברי אחים בבי יאר ובאזור ריגה.לקראת הסילבסטר שלחתי לכל אותם האנשים מתנה קטנה בצורת תחתייות לכוסות אם התמונה של ירושלים בית-לחם נצרת וכ'ו וזה שימח וריגש אותם מאד.לפני יומיים קיבלתי הזמנה לבא למפגש רעים בברלין לרגל פגישה של מאות ניצולים מכל העולם שיבואו לשם לכנס של יומיים אני מבלי לדעת איך אישרתי את בואי, הרעיון הזה לנסוע לגרמניה היה לי מאד קשה היות וכל השנים היה לי מחסום פסיכולוגי ,איך אפשר.אל אותה אישה שאיתה דיברתי ושלחתי לה את סיפורי וכמו-כן תמונות של הורי ואחיותי כה ביקשה לראות אותי שזה כנראה היה הקש ששבר את הגמל. אחד הגרמנים סיפר לי שהוא אירח כמה שחקני כרורגל ממכבי חיפה אצלו בבית.ושהוא אוהד ישראל ושאביו הציל והעביר את הגבול יהודים רבים בעת WW2 ובכל מייל שהוא כותב לי הוא מתחיל בשלום יהודה מה שלומךבעברית הוא מכיר את החגים שלנו הוא מכיר הרבה שירים ישראלים הוא הבטיח לבא לבקר אצלינו בשנה הבאה. זה בנתיים להיום אי מאחל לכולם לילה טוב יהודה. הוספת תגובה שליחה לחבר/ה הדפסה לתצוגת הודעה
מחבר/ת : יהודה א את המסמך אודות מותם של אחי ואחיותי סיגי העלת בפורום לפי בקשתי,את המסמך קיבלתי לאחר שניכנסתי לספר האורחים של מחנה "ברגן-בלזן" ואושויץ, את הסיפור קרא אחד המבקרים שכתב לי שהוא חוקר משפחות והוא ינסה לעזור לי,מסתבר שהוא מאזור מזוריה האזור בו נולדתי והוא כתב לי שלא מזמן הוא ביקר שם לרגל חנוכת בית של כנסייה ששופצה.הוא פגש שם כמה אנשים ,נתן לי מסםר טלפון של אדם אחד ולא רצה לפרט יותר, אמר לי יהודה צלצל כדאי לך,אני ציצלתי אליו ואנני יודע מי התרגש יותר הוא או אני. הוריו גרו בשכנות אם הורי, המילים הראשונות שלו לאחר שהיזדהיתי היו ,מה יהודה אתה חי?דיברנו כחצי שעה ואז הוא נתן לי את מספר הטלפון של אחותו וצילצלתי אליה, היא ממש בכתה מרוב התרגשות וגם היא לא ידעה שנישארתי בחיים.היא זוכרת אותי מהיום שנולדתי היא היית בת בית בגיל של אחיותי שההפרש בניהן היה כ שנה וחצי,דיברנו יותר משעה וביקשתי ממנה להעלות את זכרונותיה על הנייר וכך הבטיחה לעשות ;היא נזכרת לספר לי שבכל חג יהודי הם היו מוזמנים אצלינו וכי יש לה עדיין את טעם המצות בפה ושבכל יום ששי דלקו הנרות בבית ובחנוכה על עדן החלון דלקה חנוכייה ואז היא ממשיכה לספר שהיום הכי עצוב שלה היה שיום אחד בא איש אחד מ"המפלגה"אל אביה ואמר לו שביתו משחקת אם ילדות יהודיות והוא רואה את זה בחומרה ואז אסרו אליה לבא אלינו..חשבתי רבות איך אני יכול להנציח את משפחתי ואת ניצולי השואה של העיר הרצליה ועלה לי רעיון.כתבתי מייל מרגש ליעל גרמן וכתבתי לה שלצערי אני לא מקורב לרוטשילד ואנני יכול להרים פרויקט כזה לבד והכונה שלי אנדרטה לזכר ניצולי השואה של הרצליה בפארק הבאסה וקיבלתי מייד תשובה חייובית שהעיריה תממן את כל ההוצאות,אך היא ביקשה ממני לפנות ל "בית-מורשת"והעומד בראשה הרי הוא ידידי הטוב שלמה תנעמי לאחר שסיפרתי לו את סיפורי הוא מיד תמך ברעיון והבטיח לי לכתוב ליעל ולאשר,כמו-כן אני כתבתי ליעל לפני יותר משנה וביקשתי ממנה עם העיריה תהיה מוכנה להוציא ספר על ניצולי השואה שחיים בהרצליה ואכן קיבלתי אתמול הזמנה לתאריך 27.1.008 שעה 17.00 בבית חיל האויר יהיה טקס השקת הספר .מה שנישאר לי זה למצא היכן נהרגו וקבורים הורי ואף אחד לא יכול לתת לי תשובה על כך (עדיין) אני בקשר אם הצלב האדום הם מעדכנים אותי מידי פעם ואף ביקשו ממני לעשות ולשלוח להם בדיקת D.N.A וכך עשיתי היות ומצאו הרבה קיברי אחים בבי יאר ובאזור ריגה.לקראת הסילבסטר שלחתי לכל אותם האנשים מתנה קטנה בצורת תחתייות לכוסות אם התמונה של ירושלים בית-לחם נצרת וכ'ו וזה שימח וריגש אותם מאד.לפני יומיים קיבלתי הזמנה לבא למפגש רעים בברלין לרגל פגישה של מאות ניצולים מכל העולם שיבואו לשם לכנס של יומיים אני מבלי לדעת איך אישרתי את בואי, הרעיון הזה לנסוע לגרמניה היה לי מאד קשה היות וכל השנים היה לי מחסום פסיכולוגי ,איך אפשר.אל אותה אישה שאיתה דיברתי ושלחתי לה את סיפורי וכמו-כן תמונות של הורי ואחיותי כה ביקשה לראות אותי שזה כנראה היה הקש ששבר את הגמל. אחד הגרמנים סיפר לי שהוא אירח כמה שחקני כרורגל ממכבי חיפה אצלו בבית.ושהוא אוהד ישראל ושאביו הציל והעביר את הגבול יהודים רבים בעת WW2 ובכל מייל שהוא כותב לי הוא מתחיל בשלום יהודה מה שלומךבעברית הוא מכיר את החגים שלנו הוא מכיר הרבה שירים ישראלים הוא הבטיח לבא לבקר אצלינו בשנה הבאה. זה בנתיים להיום אי מאחל לכולם לילה טוב יהודה. הוספת תגובה שליחה לחבר/ה הדפסה לתצוגת הודעה