בתנ"ך הביטוי הוא "שתום העין"...
בשין ימנית. מדובר על בלעם: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם." (במדבר כד, ג-ד). הפירוש המקובל הוא ששתום העין שם הכוונה דווקא ההפך מסתום, מכיוון שהוא רוצה לומר שהוא רואה טוב את העתיד. גם בפסוק אח"כ נכתב "גלוי עיניים". כך מפרש גם רש"י, והוא מביא גם מקור מלשון חז"ל בו משמעות לשתום היא לפתוח: "...ואם הודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום ויסתום ותיגוב..." (משנה מסכת ע"ז פרק ה' משנה ג') בכל מקרה, היום בביטוי "סתום העין" אין הכוונה למשמעותו אצל בלעם אלא לסתום באמת. לכן יש לכתוב אותו בס' כפי שנוהגים לכתוב היום את המילה סתום. (אגב, בתנ"ך גם את המילה סתם נכתבת לפעמים בשׂ: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי." (איכה ג,ח))