ערב טוב לכולם, בקשת עצה
התחלתי לפני כחודש עבודה חדשה. כרגע אני מנהלת של מחלקה. איתי במשרד יושבת עוד בחורה שבכת אמורה להיות חלק מהמחלקה שלי, אבל לא כ"כ מתפקדת ככה. האמת הי שכבר כשנכנסתי, הזהירו אותי מההנהלה וזו שקדמה לי בתפקיד שמדובר בעובדת בעייתית. היא היחידה נכון לעכשיו שמכירה את העבודה שהיא עושה, כלומר, יש לה שליטה מלאה במערכת מידע שלנו. מצד שני היא לא teamplayer, היא חושבת שאיו אף אחד מעליה או מתחתיה, לא מזמינים אותה יותר לישיבות צוות כי היא מסרבת להגיע ולשתף פעולה וכדומה. בימים רבים העבודה שלי תלויה בה ובחומר שהיא מספרת לי לפני כן. הבעיה העיקרית אבל היא הפתיל הקצר שלה. שוב, הזהירו אותי שיש לה פתיל קצר, שהיא כבר גרמה לכמה לבכות וכדומה. ד היום הסתדרני בסדר אבל השבוע ביקשתי שתסביר לי בדיוק מה היא עושה כח עוד חודש היא יוצאת לחופשה בחו"ל ובעוד שאנ סומכת על עצמי שאגיע לעבודה גם במצב גסיסה, אני לא בטוחה אם מי שמחליף אותה יעשה זאת, ובכלל טוב שיש גיבוי. עכשיו אני כבר היום הגעתי לעבודה חולה כפי שהיא יודעת, ובלי קול , ולחר שיום לפני היא אמרהה שאין בעיה , פתאום החלו שוב שאלות למה אני רוצה ללמוד את עבודתה. הסברתי בעדינות שאני לא מעוניינת בתפקיד שלה אלא שאני "פרנואידית" וחדשה ורוצה לדעת שאני מכוסה. אני חייבת לציין שכשהתחלתי את כל הדיון כבר יצאתי מנקודת הנחה שהיא תיכנס למגננה, ושיש פה בעיית אגו קשה מתוך החשש שלה שמישהו מנסה להחליף אותה או "לגנוב לה את התפקיד, אבל היא פתחה את הפה שלא נדע. צעקות והשאמות שלא קשורות, בקיצור התפוצצה. אני מסרבת להרים את הקול בוויכוח בעבודה (בעיקר שלא היה לי קול להרים
) , באמת שניסיתי להרגיע אותה ולחייך ולהסביר את המצב, אבל הבחורה פשוט נכנסה לאטרף וממש תחילה לתקוף מילולית. בשלב מסוים היא אמרה לי לרוץ לבוסים שהם יכריחו אותה לעשות את זה , והסברתי לה בשיא העדינות שהיא לא מכירה אותי, ושאני לא בן אדם כזה, מבחינתי אין לאגו מקום במקום עבודה עבורי, ושאין לי שום אינטרס לרוץ לבוסים כמו ילדה קטנה, מה עוד שזה לא יעזור כי זה לא יגרום לה לעשות את זה או לעשות את זה טוב. וכמה שהיא ירדה עלי שאני חדשה ולא מבינה מהחיים שלי ומנסה ללמד אותה, הסברתי לה שוב שנכון, אנ יחדשה ובגלל זה אני מצפה לתמיכה ולא להתקפות עכשיו , אני לא בן אדם בכיין אבל כבר הייתי עם דמעות בעיניים מרוב תסכול. פתאום מריבות עם החברים שלי לשעבר נראו כמו מסיבת גן לעומת מה שהלך במשרד. חשוב לאומר שאין לנו דלתות במשרד , לא שלי מזיז הרבה, היא זו שהרימה את הקול, אבל בשלב מסויים הבוסית הבכירה הגיעה, שאלה עם הכל בסדר ואני עם הדמעות בעיניים מתסכול ובכל זאת מחייכת אמרתי לה שהכל בסדר ואנחנו מסתדרות. ידעתי שלא כדאי לערב אותה באותו רגע כי הבנתי כבר מההתחלה שאין הרבה אהבה שם. בכל אופן, היא ישר אחרי זה הבינה שהחא עברה את הגבול, והתנצלה, והסבירה שהיא יודעת שיש לה בעיית פיוז קצר ושכבר דיברו איתה על זה כמה פעמים. היא הסבירה שהיא מאוד קנאית לדברים ולעבודה שלה, ואני הסברתי לה שאני מסרבת לגיע למצב כזה עוד פעם, שלכל אחד יש את המטען שלו ושלי מגיע ממערכות יחסים לשעבר שלימדו אותי שלא מרימים את הקול לככה. בסופו של דבר היא הראתי לי שי לה קלסר עם כל החומר עבודה , ואחרי שחזרנו מסגריה הרגעות היא אכן התחילה ללמד אותי מה היא עושה. כשהיא הראתה לי את הקלסר, שאךתי אותה למה היא לא אמרה שיש כזה קלסר ובזה היה תם כל הדיון, בכלל למה כל הסאגה הזו? אני חייבת לציין שבפנים, היא באמת בן אדם טוב ומקסים, אבל הבוסים לקחו את המריבה (שכל הקומה שמעה אותה צורחת) מאוד ברצינות והזהירו אותי שזה עוד יקרה שוב. כבר עבדתי עם טיפוסים מאוד קשים, אבל מעולם לא נתקלתי במצב שלא הצלחתי לפתור או להרגיע או לתקשר בו. כעת אני כבר בחרדה מהוויכוח הבא. אולי לא בחרדה, אבל מחפשת פתרונות חכמים על איך להתמודד בפעם הבאה. הפעם הייתי חולה וחלשה וחסרת קול, אבל בפעם הבאה אהיה חזקה יותר ואשמח גם להיות קצת חכמה יותר. לכל אלו שקראו עד לכאן- תודה! ואשמח לכל עצה לאיך מתמודדים עם טיפוס כזה? לילה טוב
התחלתי לפני כחודש עבודה חדשה. כרגע אני מנהלת של מחלקה. איתי במשרד יושבת עוד בחורה שבכת אמורה להיות חלק מהמחלקה שלי, אבל לא כ"כ מתפקדת ככה. האמת הי שכבר כשנכנסתי, הזהירו אותי מההנהלה וזו שקדמה לי בתפקיד שמדובר בעובדת בעייתית. היא היחידה נכון לעכשיו שמכירה את העבודה שהיא עושה, כלומר, יש לה שליטה מלאה במערכת מידע שלנו. מצד שני היא לא teamplayer, היא חושבת שאיו אף אחד מעליה או מתחתיה, לא מזמינים אותה יותר לישיבות צוות כי היא מסרבת להגיע ולשתף פעולה וכדומה. בימים רבים העבודה שלי תלויה בה ובחומר שהיא מספרת לי לפני כן. הבעיה העיקרית אבל היא הפתיל הקצר שלה. שוב, הזהירו אותי שיש לה פתיל קצר, שהיא כבר גרמה לכמה לבכות וכדומה. ד היום הסתדרני בסדר אבל השבוע ביקשתי שתסביר לי בדיוק מה היא עושה כח עוד חודש היא יוצאת לחופשה בחו"ל ובעוד שאנ סומכת על עצמי שאגיע לעבודה גם במצב גסיסה, אני לא בטוחה אם מי שמחליף אותה יעשה זאת, ובכלל טוב שיש גיבוי. עכשיו אני כבר היום הגעתי לעבודה חולה כפי שהיא יודעת, ובלי קול , ולחר שיום לפני היא אמרהה שאין בעיה , פתאום החלו שוב שאלות למה אני רוצה ללמוד את עבודתה. הסברתי בעדינות שאני לא מעוניינת בתפקיד שלה אלא שאני "פרנואידית" וחדשה ורוצה לדעת שאני מכוסה. אני חייבת לציין שכשהתחלתי את כל הדיון כבר יצאתי מנקודת הנחה שהיא תיכנס למגננה, ושיש פה בעיית אגו קשה מתוך החשש שלה שמישהו מנסה להחליף אותה או "לגנוב לה את התפקיד, אבל היא פתחה את הפה שלא נדע. צעקות והשאמות שלא קשורות, בקיצור התפוצצה. אני מסרבת להרים את הקול בוויכוח בעבודה (בעיקר שלא היה לי קול להרים