ערב טוב לכולם

ערב טוב לכולם../images/Emo24.gif

ערב טוב חברים יקרים,אני משתף אותכם בהיתלבטות שלי,אני נימצא במרכז יום,מיזה מ"ס ימים אני נימצא בתחושה שאין לי יותר מה לעשות במרכז יום,נכון עדיין לא מיציתי את עצמי בטיפול,אבל בכל זאת מיתלבט אני אם לעזוב או לא,אני מנסה ליבדוק למה זה קורה לי ואני לא מצליח להבין,הצוות נהדר ומיקצועי,החברים במרכז יום סבבה,פשוט לא מצליח להבין,האמת עברתי קשיים בשלושת השבועות במרכז,ומיחוצה לו,אבל זה לא זה,גם בנותיי החיילות היו אצלי סוף-שבוע,וכשהם נסעו הרגשתי תחושת רקנות,ועדיין אני מרגיש,אני מרגיש שלא נתתי להם מספיק שהיו אצלי,נכון עשיתי כל שביקשו מימני,נתתי כסף,סידרתי להם מועדון לבלות,אוכל טוב,פינוקים,אבל עדיין אני מרגיש לא טוב,אני חושב שיכולתי לתת להם יותר,למרות שלא הפסיקו לשבח,ולהודות לי על השבת,אני יודע שזה היה חסר להם מין הסתם,הם חיילות ועד שיוצא להם להיות יחד ועוד לבלות,אני יודע שיש לי רגשות אשם על הגדילה שלהם,ולמרות שאני גרוש מאמא שלהם 17 שנה,יש לי ים אסירות תודה אליה על שגידלה את בנותיי לתיפארת,אומנם סטיתי מהנושא ,אבל כך יצא לי,מי יבין אותי אם לא אתם,היום הייתה קבוצא מאוד חזקה על חבר,וזה הציף בי המון דברים שהייתי רוצא לישכוח,מצאתי את עצמי כועס בקבוצה,כשהגעתי לבית ישבתי בחדרי לבד עושה חשבון נפש,וגילתי שהכעס בה מהצפת הדברים,וכשהמדרך ביקש מימני להוריד את התונים שלי,כעסתי יותר,בקיצור עליתי לסלון כדיי להכין את השיעורים על צעד אחד,ניתקלתי בחוסר-אונים שה\אחד השאלות דיבר עליהם,אז ככה כניראה שאין לי בררה אלה להמשיך במרכז נגד רצוני,הסיים כמו תמיד. שלכם באהבה. אסיר תודה.
 
ערב טוב ל"אסירתודה" ולכולם../images/Emo24.gif

האמת היא שאני קוראת את ההתלבטויות שלך, וכאילו אני קוראת את עצמי... בשלושת השבועות האחרונים, או נכון יותר, בארבעת החודשים האלה מאז עליתי על ניקיון ואני במרכז יום, אני לא זוכרת יום אחד של שקט. לא היה לי יום אחד שאני יכולה לומר עליו - יום סבבה מהתחלה ועד הסוף. זה התחיל עם בן הזוג שהלך והשתגע ככל ששקעתי במרכז ובטיפול, ונגמר עם זה שנדקרתי על ידו, משום שלא הסכמתי לחזור אליו או לוותר על הטיפול. אני עד היום לא יודעת, מה באמת אני רוצה מהטיפול או מעצמי. ברגעים אלה ממש, התעוררתי מנסיון שינה,,, לא מצליחה להירדם כבר כמה ימים, דווקא עכשיו כשאני אמורה להיות רגועה לכאורה, הרי אין מה שיסיח את דעתי מהטיפול ומעצמי... ובכל זאת אני מוצאת את עצמי חושבת על כל דבר אפשרי מלבד על עצמי, וכשאני כבר מגיעה אל עצמי, אני מוצאת תסכול, אשמה, והמונמון פחד מהעתיד. לא יודעת לומר שאני פוחדת ממנו, מהאקס.. אבל יודעת בהחלט לומר שאני פוחדת מהלא נודע, כי יום אחד יסתיים הטיפול, ומה אז? מה בדיוק אני הולכת לעשות עם עצמי? שוב את הדברים שחשבתי שאני יודעת? חשבתי למשל שאני יודעת לאהוב.. מסתבר שאפילו לאהוב את עצמי לא ידעתי, ובטח לא להגן על עצמי כשכמעט איבדתי את החיים עצמם... חשבתי שאני יודעת להביא כסף מתי וכמה שאני צריכה... מסתבר שאני לא ממש יודעת לעשות את זה בלי להרוס לעצמי שוב את החיים, ולחזור למוכר והידוע.. מקומות, אנשים ודברים... חשבתי שאני חכמה, יודעת ומבינה... מסתבר שעם כל החוכמה הזו, הגעתי בדיוק לאותו מקום אליו הגיעו אנשים רבים וטובים שבעבר זיזלזתי באינטיליגנציה שלהם.. קיצר.. כל מה שחשבתי שאני יודעת על עצמי, מתפוגג ונמס לאור האירועים בשלושת חודשי הניקיון האלה.. אני מרגישה כמו תינוקת שרק מתחילה ללמוד לחיות, אלא שבניגוד לתינוקות שלא פוחדים מכלום, אני פוחדת.. פוחדת וחסרת ביטחון כפי שמעולם לא הייתי, לפחות לא במודע. אז מסתובבת עם מפולת בהרגשה כבר כמה ימים.. מגיעה לטיפול במרכז יום כמעט בכוח, מכריחה את עצמי בכל בוקר מחדש, לקום.. לעשות את מה שנדמה לי מיותר לחלוטין, מה שנדמה לי קייטנה ביחס למה שאני עוברת ומרגישה.. ממש משחק ילדים... מכריחה את עצמי להמשיך, ושואלת את עצמי - בשביל מה לעזעזל? מי צריך את זה?! הראש מספר לי כל מיני סיפורים ורודים, מעלה זכרונות שלעולם לא ישובו, פנטזיות שאפילו אני פוחדת להעלות על הכתב... כל כולי זועקת - סוטול!!!! אני רוצה להתמסטל ולשכוח... ולו לשעה אחת בלבד.. להירגע.. לחייך מהנשמה ולא רק לחשוף שיניים... אז עדיין אין לי תשובות לעצמי.. מלבד תשובה אחת - אני רוצה את עצמי! אני רוצה להבין.. אני רוצה לאהוב את עצמי. אני רוצה לחיות.. לחיות באמת.. לא לשרוד דרך סטלות. אגב, רק להיום יש לי ארבעה חודשים ויום אחד.... מעבר לזה... מה יש לי עוד להפסיד? בכוח של המחשבה הזו, אני קמה כל בוקר מחדש... עם כעסים ותסכולים אמנם, אלא ששם במרכז יום, אני לא לבד.. ואני מתנחמת בידיעה הזו לכל הפחות. עוד יוסיף ויתגלה... אוהבים
 

skyline10

New member
../images/Emo131.gifלבוחרת האמיצה

קראתי את מה שכתבת, חיבור מאוד חזק לקשיים, אני קורא את מה שכתבת ומה שהבחור שראשון רשם [לא יודע עם אתם באותו מרכז] אבל כשאני מבין מה ואך אתם עוברים אחרי חודשים של דרך, מה אני יגיד שאני יומיים שלמים.. במרכז יום?ביום ראשון היתקבלתי והאמת ניבהלתי, וכשאני עוד קורא את הרגשתכם זה בכלל לא עוזר לי, למה? למה? כי חשבתי שאחרי שלוש או ארבעה חד מקבלים כוח ותבונה, ולפחות אמונה, יוווו ,עם אני ירצה לעזוב אחרי 4 חד למה לבזבז את הזמן הזה? למה להתחיל? עוד כישלון חרוץ אני ירשום? חבל שפתחתי היום את המחשב, סתם עוד דאגה שתסמם לי את המוח, אני רק מחפש סיבות, למה? כי בחיים לא הצלחתי , אף פעם לא סיימתי מיסגרת, אפילו לא גן ילדים, דאגות חונקות אותי,, אבל אני התחלתי משהו, ורק להיום אני מאוד רוצה לסיים,, אבל לא רק לסיים, אלה לשנות ולקבל את הפגמים שלי, לקבל את מחלתי הקשה ולא לתת לה לישתות מהמיים שהיא רגילה, מאחל לעצמי לקחת דוגמא וכוח מאנשים חזקים,ממצליחים, ולילמוד גם ממי שנפלו בקרב הקשה. בהצלחה לכם חברים, גם לי בה .
 
סקיי ליין../images/Emo24.gif קודם כל בהצלחה../images/Emo70.gif

הקשיים תמיד היו ויהיו חלק מהחיים שלנו כמכורים. זה לא אומר שנפסיק, זה לא אומר שנרצה לחזור אחורה. העובדה שאני מבטאת את הקשיים שלי פה, או בכל מקום אחר, היא משהו שאני גאה בו.. גם אני מעולם לא סיימתי משהו שהתחלתי בו, למעט דברים שבאמת באמת עניינו אותי. גם אני נמצאת בטיפול בכדי למצוא את עצמי, לגלות את אותם פגמים שעליהם אני צריכה לעבוד, אותן תכונות שאני אמורה לעדן, להפוך לכלים ולא משהו שניהל אותי כמו שהיה עד היום. כן.. זה קשה לאללה לראות את עצמי במראה. לראות נטו, בלי ורודים ולבנים - אל בדיוק את מ שיש. בלי מסיכות ובלי סוטול.. קשה להרגיש, קשה לכאוב, ועוד יותר קשה לגלות שכל מה שהיה עד היום הוא לא יותר מפנטזיה, לא יותר מכלום... אבל.. אני גם זוכרת שאף אחד לא הבטיח לי גן של ורדים כשהתחלתי את הטיפול.. אני זוכרת שדרך הקשיים גודלים, ואחת הדרכים לגדול היא לשתף חברים.. מישהו שמבין קצת יותר ממני, או לפחות מזדהה, ואם לא פה בפורום, או עם חברים קרובים, אז איפה? כן, גם במרכז עושים את זה, מידי יום, אבל זה אחרת, שם צריכים ללמוד שלא רק אני קיימת, שיש עוד אנשים שדורשים תשומת לב לגיטימית לא פחות ממני, שקשה להם לא פחות ממני.. ואולי זה גם מנחם על הדרך, זה עוזר לא להרגיש לבד. אתה יודע.. חולשות הם חוזק בסופו של דבר.. רק מכאן אני לומדת, מהלמטה.. מהמקום שקוראים לו תחתית.. ואליו מגיעים אחרי תקופה מסוימת.. בטח לא ביום הראשון. כולנו רוצים לברוח מהקשיים האלה אחרי זמן קצר של טיפול, א-ב-ל.. גם לנו יש דוגמאות של מנצחים שמהן אנחנו שואבים כוח.. הרבה כוח.. ולא, אני לא קוטעת את הדרך, רק משתפת, כי זה חלק ממנה. בהצלחה לכולנו, עם כל הקשיים שבדרך. בעיקר הקשיים מול עצמנו וכל מה שאנחנו מכילים. אוהבים
 

skyline10

New member
לבוחרת../images/Emo24.gif

האמת אמרת דוגמא, ומאז שאני באתר הזה את הדוגמא שלי, את החזקה, ופיתאום ראיתי שהדוגמא שלי מפחדת,, חוששת,, פגועה, ופחדתי בעצמי, כי מי אני עם את מרגישה ככה, עכשיו נתת לי כוח לעוד, אנחנו לא נישברים[ גם לא אתה אסיר תודה] בהצלחה. אוהב
 
../images/Emo45.gif דוגמא..

אני מניחה שאתם קוראים את הפרק של "רק להיום" שם במרכז. קרא את "רק להיום" של היום.. זה ממש נכתב על השיחה הזו שלנו
אוהבים
 
גם לאסיר תודה וגם לבוחרת קודם כל אוהבת אותכם

מכוון ואני מכורה לסם המתוק ולא ללבן אז אין לי מושג על המרכז יום. אבל זה נשמע לי נהדר להחלמה נהדר להגיד כן לחיים ולא להרס העצמי . דבר אחד אני יודעת כשהתחלטי את או איי הייתי באוו ושם עשיתי בשמונה החודשים הראשונים את כל הצעדים זה היה מהיר ואכזרי חדרתי לעצמי לקישקה אבל זה היה שווה ירדו ממני 30 קילו של טינות כעסים שנאה עצמית פחדים והרס עצמי . מאז חוויתי נפילות עליתי במשקל אבל נשארה לי ההכרות עם עצמי וזה שווה . לא מוותרת על ההכרות הזאת דרך הצעדים . ויש ימים שאני חושבת רוצה סוכר ולא אכפת לי כלום ושהכל ילך לעזאזל העיקר אני והמתוק שלי זה לא שווה . כי בזכות ההחלמה הלכתי ללמוד מה שאני אוהבת ובזכות ההחלמה אני יודעת שמגיע לי שאני יכולה ושאני שווה . על תוותרו על מרכז היום אל תוותרו על ההחלמה . על תוותרו על הזכות להכיר את עצמכם זה כואב אבל משתלם . כי אתם נהדרים נפלאים ושווים מתחת למעטה של הכעסים טינות פחדים פגמים ועוד אוהבת אותכם מאוד .
 
../images/Emo51.gifמירה../images/Emo24.gif

אחרי שכתבתי פה, הלכתי לדבר עם חבר.. איך אומרת התכנית - "זה עובד רק ביחד".. וואלה, גם הוא על הפנים, מדוכדך משהו, אז ככה כל אחד שפך קצת, דיברנו עד שהגיע עוד חבר, והמשכנו בצחוקים.... מחר יום חדש, ולמרות הקשיים - השמש לא מחכה שנכוון את השעון המעורר, היא שבה וזורחת כל בוקר מחדש, ואיתה הזכות לחיות. תודה על חברים כמוך, תודה על היותך. אוהבת
 
למירה בשלווה../images/Emo51.gifמכל../images/Emo23.gif

חברה יקרה אני יודע שמחלת ההתמכרות היא לא החומר,הסם,סוכר אלכוהול,וכו....הם תוצאה,קודם כל תודה על ההכפתיות,האהבה,והתמיכה,האמת מפחיד אותי שאני רוצא המון דברים,ואני לא יכול להרשות לעצמי,ואני מזהה שזה מיתוך תפוסי יתנהגות,"עקרונות עבריניים",ובנוסף שקשה לי להביע את מה שאני רוצא ולא חופשי להגיד אותו,זה מתסכל אותי ומהר מאוד אני בועט בכל מה שבניתי,זהו תפוס יתנהגותי שאני מושך במשך שנים,יתרה מיכך שאני מזהה את הדפוס הזה,וזה עדיין מפריע לי,נכון שהידיעה היא מחצית הפיתרון,לכן אני צריך היום לעשות את החצי השני,כדיי שהפיתרון יהייה שלם,למרות מה שאני חושב,ומה שאני עובר{קשיים}אני יודע שהפיתרון זה להמשיך בדרך,ובישבילי הדרך היא להמשיך במרכז יום,צעדים,תוכנית מכורים אנונימים,na זאת הדרך,יחד עם זאת זה לא אומר שלא יהיו קשיים,רק שתדעי שבדרך האמונה שלי אני מאמין שאין קושי שלי שאלוהים יעמיד אותי שלא אוכל לעבור אותו,רק להיום,מיכן מתבטת האסירות תודה שלי לאלוהים,החברותא,החונך שלי,וכמובן לאנשיי צוות מרכז יום,למרות שאני לא תמיד מסכים עם מה שאומרים,וגם זה בעיה שלי,אז שוב תודה לך חברה יקרה,מי יתן ואלוהים ייתן לך את כל מה שאת צריכה בדרך שלך,ואני הסיים כמו תמיד. שלכם באהבה. אסיר תודה.
 
למעלה