טוב.. עוד חודש בדיוק אני בן 18... ביום ראשון אני מתחיל ללמוד י"ד במכללה הטכנולוגית של חיל האויר הגמגום שלי לא מולד.. וגם לא תורשתי. הוא אובחן אצלי בפעם הראשונה בגיל 3 ומאז אני חיי עם זה ניסיתי כבר כמעט כל טיפול אפשרי ורובם לא עזרו כלל. מה עוד.. פשוט תשאלו
עכשיו זה מפריע לי קצת פחות.. בעיקר בגלל הטיפול שסיפרתי עליו קודם. וחולק גדול אני חייב גם לחברה שלי (יום שישי שעבר שנה ביחד) שעזרה לי להעלות את הביטחון העצמי שלי.