ערב טוב, פסוק נפלא.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן פֶּרֶק א, פסוק מס' 5: וְהָאוֹר הֵאִיר בַּחשֶׁךְ וְהַחשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ׃ חשבתם על זה, אור מאיר והחשיכה נסוגה מפניו. ופה מצויין שהחושך לא השיג את האור. מזכיר לי כל מיני אנשים שטוענים שאצלם אור. שזכו לאור. ולא מבינים מה רב החושך שאצלם. מזכיר לי גם ששאלו את אמא תרזה (שהקימה מסדר נזירות חדש שטיפל בעניי העניים וגר בתוכם) אם היא מאושרת, ענתה (נדמה לי..) שלא, כי היא עדיין לא עם אלהים. איך אדם יכול לטעון שאצלו אור - אם הוא לא זכה לחשוף את אלהים בליבו? ואם הוא טוען שחשף אלהים בליבו, כבר יש מקום לחשד... ממתי אדם מעיד על עצמו? ושוב זה מזכיר לי את דברי הפתיחה לספר "הר האושר" פירוש לבשורה על ההר - פרקים 5,6,7 בבשורה הקדושה על פי מתי: אי אלה דברי פתיחה: נראה שלא קם בתולדות המין האנושי ולא היה דור שהתברך בהמון כה תוסס ומגוון של מיני נביאים, מורים ומשיחים, רואי-נסתרות ומגידי-עתידות, עושי ניסים ומחוללי נפלאות, מושלי כוכבים ושליטי יקומים, מקיימי מגע רצוף עם חייזרים ועושי שליחותם המוסמכת של ישויות עילאיות מכל הדרגים והעוצמות - כדור הזה. תופעה מופלאה זו, כך מסתבר, נחזתה על ידי הקדמונים ושאול התרסי, הוא פאולוס השליח, ראה לנכון לציין באיגרתו השניה אל התסלוניקים בלשון חיה וציורית ושאינה משתמעת לשתי פנים: "אַל־יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּשׁוּם אוֹפֶן כִּי לֹא־יָבֹא (המשיח ש.ק.) בְּטֶרֶם יִהְיֶה בָרִאשׁוֹנָה הַמֶּרֶד וְנִגְלָה אִישׁ הָחַטָּאָה בֶּן־הָאֲבַדּוֹן, הַמִּתְקוֹמֵם וְהַמִּתְרוֹמֵם עַל־כָּל־הַנִּקְרָא אֵל אוֹ עֲבוֹדָה כִּי גַם־יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים כֵּאלֹהִים וּמַרְאֶה אֶת־עַצְמוֹ כִּי אֱלֹהִים הוּא׃ (פרק 2, פס' 3,4) מוגש בזה המסר האחד והוא מפורש, שיצא מפיו המבורך של מי שכל העולם הספיק לשמוע עליו ובחלקו גם להכיר כ"בן-האלהים" ולקבלו כאלהים שלבש בשר ויתהלך בין בני-האדם כאחד מהם. יסיק הקורא מסקנותיו ויחליט החלטותיו, ישנה או לא ישנה את אורח-חייו ויפעל כטוב וכישר בעיניו. וכאן כמובן באים פסוקי הברית החדשה המפורשים. אבל נסתפק בדברי הפתיחה.
הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי יוֹחָנָן פֶּרֶק א, פסוק מס' 5: וְהָאוֹר הֵאִיר בַּחשֶׁךְ וְהַחשֶׁךְ לֹא הִשִּׂיגוֹ׃ חשבתם על זה, אור מאיר והחשיכה נסוגה מפניו. ופה מצויין שהחושך לא השיג את האור. מזכיר לי כל מיני אנשים שטוענים שאצלם אור. שזכו לאור. ולא מבינים מה רב החושך שאצלם. מזכיר לי גם ששאלו את אמא תרזה (שהקימה מסדר נזירות חדש שטיפל בעניי העניים וגר בתוכם) אם היא מאושרת, ענתה (נדמה לי..) שלא, כי היא עדיין לא עם אלהים. איך אדם יכול לטעון שאצלו אור - אם הוא לא זכה לחשוף את אלהים בליבו? ואם הוא טוען שחשף אלהים בליבו, כבר יש מקום לחשד... ממתי אדם מעיד על עצמו? ושוב זה מזכיר לי את דברי הפתיחה לספר "הר האושר" פירוש לבשורה על ההר - פרקים 5,6,7 בבשורה הקדושה על פי מתי: אי אלה דברי פתיחה: נראה שלא קם בתולדות המין האנושי ולא היה דור שהתברך בהמון כה תוסס ומגוון של מיני נביאים, מורים ומשיחים, רואי-נסתרות ומגידי-עתידות, עושי ניסים ומחוללי נפלאות, מושלי כוכבים ושליטי יקומים, מקיימי מגע רצוף עם חייזרים ועושי שליחותם המוסמכת של ישויות עילאיות מכל הדרגים והעוצמות - כדור הזה. תופעה מופלאה זו, כך מסתבר, נחזתה על ידי הקדמונים ושאול התרסי, הוא פאולוס השליח, ראה לנכון לציין באיגרתו השניה אל התסלוניקים בלשון חיה וציורית ושאינה משתמעת לשתי פנים: "אַל־יַתְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּשׁוּם אוֹפֶן כִּי לֹא־יָבֹא (המשיח ש.ק.) בְּטֶרֶם יִהְיֶה בָרִאשׁוֹנָה הַמֶּרֶד וְנִגְלָה אִישׁ הָחַטָּאָה בֶּן־הָאֲבַדּוֹן, הַמִּתְקוֹמֵם וְהַמִּתְרוֹמֵם עַל־כָּל־הַנִּקְרָא אֵל אוֹ עֲבוֹדָה כִּי גַם־יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים כֵּאלֹהִים וּמַרְאֶה אֶת־עַצְמוֹ כִּי אֱלֹהִים הוּא׃ (פרק 2, פס' 3,4) מוגש בזה המסר האחד והוא מפורש, שיצא מפיו המבורך של מי שכל העולם הספיק לשמוע עליו ובחלקו גם להכיר כ"בן-האלהים" ולקבלו כאלהים שלבש בשר ויתהלך בין בני-האדם כאחד מהם. יסיק הקורא מסקנותיו ויחליט החלטותיו, ישנה או לא ישנה את אורח-חייו ויפעל כטוב וכישר בעיניו. וכאן כמובן באים פסוקי הברית החדשה המפורשים. אבל נסתפק בדברי הפתיחה.