אני אנסה...
ז'אן ז'נה/הנידון למוות
תרגום: דורי מנור
הַלֵּב הַמִּטַּלְטֵל עַל פְּנֵי הַמַּרְצָפוֹת,
מַלְאָךְ לָכוּד בְּעֵץ שֶׁחֵרֵשׁ מְיַלֵּל,
עַמּוּד הַתְּכֵלֶת שֶׁהַשַּׁיִשׁ מְפַתֵּל,
פּוֹתְחִים בְּלֵילוֹתַי דְּלָתוֹת לֹא־מוּגָפוֹת.
גּוֹזָל עָלוּב שֶׁמֵּת, כַּף־יָד אֲשֶׁר הוּטְחָה
שָׁמַיְמָה בְּחֵמָה, זִכְרָהּ הַמַּר שֶׁל עַיִן
שֶׁנִּרְדְּמָה עַל קִיר, וְאֵפֶר בַּשְּׂפָתַיִם –
בְּשֶׁקַע כַּף־יָדִי יוֹלִידוּ אֶת דְּמוּתְךָ.
נֻקְשִׁים מִמַּסֵּכָה, אֲבָל קַלִּים כָּמוֹהָ,
בְּכַף־יָדִי כְּבֵדִים פָּנֶיךָ אַף יוֹתֵר
מִשֶּׁיִּכְבַּד תַּכְשִׁיט בְּיַד גָּנַב; קְלַסְתֵּר
פְּרָאִי, עָטוּר יָרֹק וּמַהְבִּיל מִדְּמֹעַ.
כִּפְנֵי רוֹעֵי־הַצֹּאן פָּנֶיךָ חֲמוּרִים,
הֵם רוֹעֲדִים בְּכַף־יָדִי הַחֲשׂוּפָה.
עֵינֶיךָ הֵן וְרָדִים, וּפִיךָ – פִּי גּוּפָה,
אַפְּךָ הַמַּלְאָכִי – מַקּוֹר שֶׁל צִפּוֹרִים.
אלה רק כמה בתים מתוך כמה עשרות בתים מרהיבים ביופיים ונועזים מאוד במיניותם. צריך לקרוא כדי להרגיש וכדי להבין את עוזה של אהבה ותשוקה...
"המחזאי והסופר הצרפתי ז’אן ז’נה, שהיה פושע בנעוריו, כתב את הפואמה “הנידון למוות” ב-1942, בעת שריצה עונש מאסר בעוון גניבת ספרים ונעזר באסיר אחר, שהיה סדר דפוס במקצועו, כדי להדפיס אותה ולהפיצה מחוץ לכותלי הכלא בקרב חוג המעריצים שהחל להיווצר סביבו."
ואני מוסיפה עוד 4 בתים אחרונים מהפואמה הנהדרת הזאת:
הַשֶּׁבַח לַנּוֹצֵר אוֹתִי מִמְּרוֹם קָדְשְׁךָ,
הוֹ, הֶרְמֵס(5) יַחְפָנִי!
בַּמָּוֶת אֲפַלֵּל לְנֶחָמַת שֵׁנָה,
שִׁירַת שְׂרָפִים זַכָּה, פּוֹרַחַת וּמְבֻשֶּׂמֶת,
כְּרוּבִים קְטַנִּים מִצֶּמֶר בִּגְלִימָה הוֹלֶמֶת,
וּשְׁלַל לֵילוֹת שְׁלֵוִים, בְּלִי שֶׁמֶשׁ וּלְבָנָה,
עַל אֲדָמָה דּוֹמֶמֶת.
אֲנִי יָכוֹל לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט. לֹא מָחָר
יֻתַּז רָאשִׁי. בַּתָּא שֶׁמֵּעָלַי יַשְׁכִּים
סוֹף־סוֹף אֲהוּב לִבִּי, אַבִּיר הַחֲשָׁקִים
הַדַּק, וְהוּא יִדְפֹּק עַל קָדְקוֹדִי הַמַּר
בְּנַעַל עֲנָקִים.
כְּאִלּוּ אֶפִּילֶפְּטִי חַי כָּאן, כָּל עֲצֶרֶת
הַכֶּלֶא נִרְדְּמָה לְשִׁיר הַגַּרְדּוֹמִים.
וּכְמוֹ מַלָּח בֵּין חוֹף לְחוֹף, הֵם זוֹמְמִים
לִמְצֹא נָמֵל חָדָשׁ, אָמֶרִיקָה אַחֶרֶת.
לקרוא הכל ולמות מקנאה
