Tatuirovka
New member
ערב טוב. שיתוף על קטע מתסכל!!!
רציתי לשתף או לספר כאן קטע שממש מתסכל אותי! סוג של פריקה או איך שלא תקראו לזה...
אני בחורה רווקה. כבר זמן מה ללא קשר זוגי. היה קשר בעבר אבל הסתיים בגלל שתלטנות ואלימות (מילולית בלבד) של הגבר כלפיי.
אחרי הקשר ההרסני הזה הגעתי למצב בו אני לא ממש מחפשת קשר זוגי ואני מנצלת את רוב הזמן לפירגון כל הטוב שבעולם לעצמי כדי לעשות לעצמי טוב על הנשמה. (אם אין אני לי, מי לי? -כמו שאומרים...)
כחלק מהפירגון לעצמי החלטתי לנסוע לחו"ל להשלמת לימודים במקצוע שלי. אני נוסעת בעוד 3.5 חודשים. כבר השלמתי את ההרשמה והכל מסודר. -זה סתם ככה רקע על עצמי.
בעיקרון אמא שלי תמיד לוחצת עלי ועל יתר בני הבית הלא נשואים להתחתן ולהביא ילדים לעולם (ויתר הדברים שכל האמהות תמיד לוחצות ולחוצות. דבר מוכר, אני מאמינה...) אבל אני לא ממש בקטע ומעדיפה להתרכז כרגע בעצמי ובלימודים והמשך קריירה וכו'..
לפני כחודש נסעתי עם אמא שלי לטיול של סופ"ש. זה היה טיול מאורגן מאוד נחמד. בטיול היה בחור אחד מאוד נחמד.. (חתיך בטירוף ומתלבש מיליון דולר ונראה מדהיםםם!) הוא היה עם אמא שלו וכל הזמן הסתכל עלי ולא יכל להוריד ממני את העיניים. האמת שלמרות שאני לא לגמרי בכיוון של זוגיות -די נמשכתי אליו ובהחלט היה מתאים לי איזה קשר איתו. לא יודעת לאן הקשר יכול להוביל, אבל כל סוג של קשר איתו היה מתקבל אצלי בשמחה ולא הייתי שוללת זוגיות איתו אם היינו מסתדרים מכל הבחינות.
במשך הסופ"ש לא היה לי כ"כ נעים להתקרב אליו או לדבר איתו. קצת התביישתי... אבל חיכיתי שאולי הוא ייצור איתי קשר או ינסה לדבר ומשם כבר נמשיך הלאה. זה לא קרה והטיול נגמר ואפשר להגיד שכמעט שכחתי מהעניין. (במשך השבת אגב דיברתי עם אמא שלי עליו ואמרתי לה שהוא חתיך בטירוף והיא אמרה לי שהיא שמה לב שהוא לא מוריד ממני את העיניים. דהיינו היא ידעה שהוא מושך אותי. דיברנו עליו לא מעט...)
בכל מצב, אתמול בערב אמא שלי יצאה לבילוי עם חברות. פתאום היא מקבלת טלפון... על הקו היה הבחור ההוא מהטיול. הוא אמר לה מי הוא והיא כמובן הבינה ישר מי זה... הוא אמר לה שלקח לו קצת זמן עד שהוא מצא את הטלפון שלה בגלל שהוא לא ידע מי אנחנו ומה שם משפחה או איפה אנחנו גרים. הוא רק יודע שאנחנו אמא ובת שהיו בטיול איתם. הוא הפך את העולם וניסה דרך המארגנים של הטיול עד שהצליחו להבין במי מדובר ונתנו לו את הטלפון של אמא שלי. (יש להם רק את הטלפון/ פרטים שלה כי היא הזמינה אותי ועשתה את הרישום לטיול.)
הבחור אמר לאמא שלי שהוא ראה אותי בטיול ואני ממש ממש מוצאת חן בעיניו והוא מאוד רוצה להכיר אותי אם זה אפשרי ואני פנוייה. והקטע המעצבן הוא שאמא שלי בשיא הטימטום אמרה לו שאני ממש ממש לאאאא פנוייה ושאני לא מעוניינת בזוגיות כרגע וחוץ מזה יש לי תוכניות של נסיעה לחו"ל ללימודים וכו' ככה שחבל לו על הזמן. הוא ניסה לשכנע אותה אבל היא הורידה אותו מהרעיון.
כשהיא חזרה הביתה היא סיפרה לי על זה. האמת היא שהייתי (ועדיין!) די בהלם וזה בא לי בכזאת הפתעה שיכלה להיות הפתעה נחמדה אם היא הייתה נותנת לה צ'אנס לפחות! אתמול לא ממש הגבתי על זה. רק שמעתי ואמרתי לה אוקיי. שיהיה. לא חשוב... אבל מקודם דיברתי עם אחותי בטלפון וסיפרתי לה ואמרתי לה שאני ממש מבועסת על אמא שלי. למה היא מתערבת ומחליטה בשבילי?! אוקיי שאני כרגע במצב של השקעת 100% זמן ואנרגיות בעצמי ונכון שיש לי לימודים על הפרק, אבל למה לשלול ולהגיד לו בשמי שזה ממש ממש לאאא רלוונטי?!!
(ואגב, היא לא הסתפקה רק בלהגיד את זה אלא גם התחילה 'להתבכיין' לו שאני ואחי רווקים 'זקנים' ולא רוצים להתחתן והלוואי שהיינו מתחתנים כבר. בקיצור: עשתה פאדיחה בטלפון ונתנה טו מאץ' אינפורמיישן לא נחוץ שאחרי זה זאת בכלל פאדיחה לדבר עם הבחור גם אם היה עוד איזה צ'אנס לדבר איתו.)
אחותי התקשרה עכשיו לאמא שלי ואמרה לה שהיא עשתה אתמול מעשה מטופש ולא נכון בזה שהיא אמרה לבחור שזה לא רלוונטי. אחותי די ירדה עליה בטלפון ואמרה לה שאם היא באמת כל כך לחוצה עלינו שנתחתן כבר ונביא לה נכדים (אני וגם אחי הלא נשואים) אז היא הייתה צריכה לעשות ההיפך וגם אם היא חושבת שיש רק 1% מתוך מאה שאני אסכים להתקשר או להיפגש עם הבחור -היא הייתה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי שזה יקרה. לא להגיד לו לא! להגיד לו: 'אוקיי, אני אתן לה את הטלפון שלך ואם זה מתאים לה אז היא תתקשר' או משהו בסגנון כזה... אחותי גם התבעסה מזה והוכיחה את אמא על הטעות שלה ועכשיו אמא יושבת כאן לעשות לכל בני הבית 'הרצאות' (שנובעות כנראה מרגשות אשם) על כמה הבחור לא מתאים לי וכמה אני בסופ"ש של הטיול בכלל לא הראיתי התעניינות בו וכמה וכמה וכמה... בלה..בלה..בלה.. -תירוצים לא חסר לה.
האמת? אני די מבועסת. עכשיו היא הרסה קשר פוטנצייאלי. אם היא הייתה עונה לו בצורה נורמלית ולוקחת ממנו מס' טלפון אני הייתי רצה בשמחה להתקשר אליו ועוד יותר שמחה להיפגש איתו. נכון שיש לי לימודים וחו"ל אוטוטו על הפרק, אבל אני חושבת שאם היה קשר זוגי ואהבה אז מתגברים על הזמן והמרחק ומוצאים איך להיפגש ואיך לתחזק את הקשר בכל מצב. אני מאמינה שכשיש זוגיות שווה ונחמדה אז מסתדרים ומוצאים פתרונות לכל דבר.
האמת היא שאולי יש מצב להשיג טלפון שלו או שיש לה בכלל את הטלפון עדיין על הצג של הטלפון (אם הוא התקשר לא ממס' חסום) אבל למרות הכל זה כבר באמת לא רלוונטי עכשיו אחרי הפאדיחה שהיא עשתה בטלפון והתחילה להתבכיין לו על 'מר גורלה' והילדים שלה שלא רוצים להתחתן ובולשיט! -זה הבעסה אצלה. היא דופקת את המצב ואחר כך היא תמשיך להתבכיין שאין לי 'מזל' ושאני סתם 'נרקבת' ומעבירה זמן בלי זוגיות ובלי חתונה/ ילדים. -הנה, היה כאן צ'אנס לזוגיות! אני מקווה שהיא מבינה שהיא דפקה את זה. לא נראה לי שהיא כל כך קולטת משום מה...
רציתי לשתף או לספר כאן קטע שממש מתסכל אותי! סוג של פריקה או איך שלא תקראו לזה...
אני בחורה רווקה. כבר זמן מה ללא קשר זוגי. היה קשר בעבר אבל הסתיים בגלל שתלטנות ואלימות (מילולית בלבד) של הגבר כלפיי.
אחרי הקשר ההרסני הזה הגעתי למצב בו אני לא ממש מחפשת קשר זוגי ואני מנצלת את רוב הזמן לפירגון כל הטוב שבעולם לעצמי כדי לעשות לעצמי טוב על הנשמה. (אם אין אני לי, מי לי? -כמו שאומרים...)
כחלק מהפירגון לעצמי החלטתי לנסוע לחו"ל להשלמת לימודים במקצוע שלי. אני נוסעת בעוד 3.5 חודשים. כבר השלמתי את ההרשמה והכל מסודר. -זה סתם ככה רקע על עצמי.
בעיקרון אמא שלי תמיד לוחצת עלי ועל יתר בני הבית הלא נשואים להתחתן ולהביא ילדים לעולם (ויתר הדברים שכל האמהות תמיד לוחצות ולחוצות. דבר מוכר, אני מאמינה...) אבל אני לא ממש בקטע ומעדיפה להתרכז כרגע בעצמי ובלימודים והמשך קריירה וכו'..
לפני כחודש נסעתי עם אמא שלי לטיול של סופ"ש. זה היה טיול מאורגן מאוד נחמד. בטיול היה בחור אחד מאוד נחמד.. (חתיך בטירוף ומתלבש מיליון דולר ונראה מדהיםםם!) הוא היה עם אמא שלו וכל הזמן הסתכל עלי ולא יכל להוריד ממני את העיניים. האמת שלמרות שאני לא לגמרי בכיוון של זוגיות -די נמשכתי אליו ובהחלט היה מתאים לי איזה קשר איתו. לא יודעת לאן הקשר יכול להוביל, אבל כל סוג של קשר איתו היה מתקבל אצלי בשמחה ולא הייתי שוללת זוגיות איתו אם היינו מסתדרים מכל הבחינות.
במשך הסופ"ש לא היה לי כ"כ נעים להתקרב אליו או לדבר איתו. קצת התביישתי... אבל חיכיתי שאולי הוא ייצור איתי קשר או ינסה לדבר ומשם כבר נמשיך הלאה. זה לא קרה והטיול נגמר ואפשר להגיד שכמעט שכחתי מהעניין. (במשך השבת אגב דיברתי עם אמא שלי עליו ואמרתי לה שהוא חתיך בטירוף והיא אמרה לי שהיא שמה לב שהוא לא מוריד ממני את העיניים. דהיינו היא ידעה שהוא מושך אותי. דיברנו עליו לא מעט...)
בכל מצב, אתמול בערב אמא שלי יצאה לבילוי עם חברות. פתאום היא מקבלת טלפון... על הקו היה הבחור ההוא מהטיול. הוא אמר לה מי הוא והיא כמובן הבינה ישר מי זה... הוא אמר לה שלקח לו קצת זמן עד שהוא מצא את הטלפון שלה בגלל שהוא לא ידע מי אנחנו ומה שם משפחה או איפה אנחנו גרים. הוא רק יודע שאנחנו אמא ובת שהיו בטיול איתם. הוא הפך את העולם וניסה דרך המארגנים של הטיול עד שהצליחו להבין במי מדובר ונתנו לו את הטלפון של אמא שלי. (יש להם רק את הטלפון/ פרטים שלה כי היא הזמינה אותי ועשתה את הרישום לטיול.)
הבחור אמר לאמא שלי שהוא ראה אותי בטיול ואני ממש ממש מוצאת חן בעיניו והוא מאוד רוצה להכיר אותי אם זה אפשרי ואני פנוייה. והקטע המעצבן הוא שאמא שלי בשיא הטימטום אמרה לו שאני ממש ממש לאאאא פנוייה ושאני לא מעוניינת בזוגיות כרגע וחוץ מזה יש לי תוכניות של נסיעה לחו"ל ללימודים וכו' ככה שחבל לו על הזמן. הוא ניסה לשכנע אותה אבל היא הורידה אותו מהרעיון.
כשהיא חזרה הביתה היא סיפרה לי על זה. האמת היא שהייתי (ועדיין!) די בהלם וזה בא לי בכזאת הפתעה שיכלה להיות הפתעה נחמדה אם היא הייתה נותנת לה צ'אנס לפחות! אתמול לא ממש הגבתי על זה. רק שמעתי ואמרתי לה אוקיי. שיהיה. לא חשוב... אבל מקודם דיברתי עם אחותי בטלפון וסיפרתי לה ואמרתי לה שאני ממש מבועסת על אמא שלי. למה היא מתערבת ומחליטה בשבילי?! אוקיי שאני כרגע במצב של השקעת 100% זמן ואנרגיות בעצמי ונכון שיש לי לימודים על הפרק, אבל למה לשלול ולהגיד לו בשמי שזה ממש ממש לאאא רלוונטי?!!
(ואגב, היא לא הסתפקה רק בלהגיד את זה אלא גם התחילה 'להתבכיין' לו שאני ואחי רווקים 'זקנים' ולא רוצים להתחתן והלוואי שהיינו מתחתנים כבר. בקיצור: עשתה פאדיחה בטלפון ונתנה טו מאץ' אינפורמיישן לא נחוץ שאחרי זה זאת בכלל פאדיחה לדבר עם הבחור גם אם היה עוד איזה צ'אנס לדבר איתו.)
אחותי התקשרה עכשיו לאמא שלי ואמרה לה שהיא עשתה אתמול מעשה מטופש ולא נכון בזה שהיא אמרה לבחור שזה לא רלוונטי. אחותי די ירדה עליה בטלפון ואמרה לה שאם היא באמת כל כך לחוצה עלינו שנתחתן כבר ונביא לה נכדים (אני וגם אחי הלא נשואים) אז היא הייתה צריכה לעשות ההיפך וגם אם היא חושבת שיש רק 1% מתוך מאה שאני אסכים להתקשר או להיפגש עם הבחור -היא הייתה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי שזה יקרה. לא להגיד לו לא! להגיד לו: 'אוקיי, אני אתן לה את הטלפון שלך ואם זה מתאים לה אז היא תתקשר' או משהו בסגנון כזה... אחותי גם התבעסה מזה והוכיחה את אמא על הטעות שלה ועכשיו אמא יושבת כאן לעשות לכל בני הבית 'הרצאות' (שנובעות כנראה מרגשות אשם) על כמה הבחור לא מתאים לי וכמה אני בסופ"ש של הטיול בכלל לא הראיתי התעניינות בו וכמה וכמה וכמה... בלה..בלה..בלה.. -תירוצים לא חסר לה.
האמת? אני די מבועסת. עכשיו היא הרסה קשר פוטנצייאלי. אם היא הייתה עונה לו בצורה נורמלית ולוקחת ממנו מס' טלפון אני הייתי רצה בשמחה להתקשר אליו ועוד יותר שמחה להיפגש איתו. נכון שיש לי לימודים וחו"ל אוטוטו על הפרק, אבל אני חושבת שאם היה קשר זוגי ואהבה אז מתגברים על הזמן והמרחק ומוצאים איך להיפגש ואיך לתחזק את הקשר בכל מצב. אני מאמינה שכשיש זוגיות שווה ונחמדה אז מסתדרים ומוצאים פתרונות לכל דבר.
האמת היא שאולי יש מצב להשיג טלפון שלו או שיש לה בכלל את הטלפון עדיין על הצג של הטלפון (אם הוא התקשר לא ממס' חסום) אבל למרות הכל זה כבר באמת לא רלוונטי עכשיו אחרי הפאדיחה שהיא עשתה בטלפון והתחילה להתבכיין לו על 'מר גורלה' והילדים שלה שלא רוצים להתחתן ובולשיט! -זה הבעסה אצלה. היא דופקת את המצב ואחר כך היא תמשיך להתבכיין שאין לי 'מזל' ושאני סתם 'נרקבת' ומעבירה זמן בלי זוגיות ובלי חתונה/ ילדים. -הנה, היה כאן צ'אנס לזוגיות! אני מקווה שהיא מבינה שהיא דפקה את זה. לא נראה לי שהיא כל כך קולטת משום מה...
