ערב טוב =]

  • פותח הנושא adgi
  • פורסם בתאריך

adgi

New member
ערב טוב =]

טוב שלום לכם. אני מניחה שאולי חלקכם זוכרים אותי מההודעה (*המגילה* יותר נכון) ששלחתי לפני חודש פחות או יותר. אותה הודעה על שבת אולפנה, ועל חברות שלי שמתחרפנות... אני לא יודעת מה יש לי! טוב לי, עם כולם... יש לי הרבה ידידים (שלאחרונה אחד מהם מתחיל לגלות עניין במעבר ליותר מידידות, דבר שמפחיד אותי כי אני לא נמשכת אליו בשום אופן) יש לי הרבה חברות... אז--- מה הבעיות שלי??!! 1) אני לא לומדת בעיר שבה אני גרה אלא בעיר אחרת, מרכזית יותר שהמרחק בינה ובין מקום מגוריי הוא כחצי שעה. מה זה אומר? שאני צריכה לישון הרבה מחוץ לבית ואת רוב הבילויים שלי שם (יש לי הרבה לשמחתי/לצערי) אני צריכה לעשות ברגל ובאוטובוסים. על פניו זה כיף, כי זה תמיד עם חברות וזה ספורט והכל טוב ויפה, אבל היום כמעט התעלפתי (כי היו גם 35 מעלות) בקיצור, מתחיל להתיש אותי כל הקטע הזה. 2) שנה הבאה בעז"ה, אני הולכת לעבור בצפר. עוד לא התקבלתי (זה ביה"ס הכי טוב שיש לבנות דתיות בגיל שלי) אבל אין סיבה שאני לא אתקבל כי הפסיכומטרי היה 95, ממוצע התעודה שהבאתי להם הוא 93, ובראיון הייתי טובה, אז מ הסתם המקום שלי מובטח שם. וכל זה, למרות שיש לי חברות שאוהבות אותי בביה"ס הנוכחי, ואניטיפה מפחדת לעבור. כי הם יכעסו עליי, אולי יתנתק הקשר ומי אמר שיהיה לי שם הרבה חברות? הדבר היחיד שמעודד אותי הוא שאני מטבעי חברותית ומצליחה להתחבר, אבל עדיין... ועם זאת (חח צד 3) אני רוצה לעבור ואני אתאכזב מאוד אם בסוף יגידו לי שלא התקבלתי, אני במתח.. 3) יש לי ידיד אחד שפעם הייתי משוכנעת שאני מאוהבת בו, והבנתי שלא, אבל אני עדיין מתקשרת אליו לפעמים ושולחת הודעות ומציעה להיפגש כשאני באיזור. אני יודעת שהוא ממש אוהב אותי (לא מאוהב, אלא בתור ידידה טובה, כנ"ל) אבל בא לי להפסיק להיות זאת שמתקשרת.. בא לי להפסיק להתקשר אליו ולשלוח לו הודעות. לא בקטע שהוא ירדוף אחריי אבל אני רוצה שהוא ישקיע יותר בשבילי, נמאס לי להיות המשקיענית. הלוואי שתיתנו לי נוסחת קסם איך א'- להפסיק ליצור איתו קשר ב'- לגרום לכך שהוא יתגעגע ויצור קשר (רק כדי להבהיר את הנקודה, אני לא שואלת מה לעשות כדי לדעת מה הוא חושב עליי, אני יודעת שהוא מת עלי, הוא תמיד אומר לי בכל מקרה) 4) אני מנסה לרזות כל הזמן! כ--ל ה-ז-מ-ן! אני 1.56 על 51 ק"ג, וזה כ"כ גרוע! אני חייבת 5 קילו פחות, אבל איך?. לעזאזל. .אני יודעת איך עושים דיאטה... אני לא צריכה טיפים, אבל זה לא מצליח לי! אני לא אוכלת כ"כ הרבה, אני עושה מלא ספורט, מלא הליכות, למה אני לא יורדת לעזאזל? מצד אחד הרגשה כללית טובה, מצד שני יש דברים שמעיקים. סתם פרקתי אתם לא צריכים להגיב כי באמת אין כ"כ מה..
 
למה שלא נגיב? יש לי הרבה לומר.

בקשר למשקל- כי זה מה שיש הכי הרבה לומר.. בשום מקום לא כתוב כמה את צריכה לשקול
אל תחפשי בשום טבלה מפגרת באיזה משקל את צריכה להיות יחסית לגובה! לא בשום רשימה בסוף יומן, או באינטרנט, אפילו דיטאנית לא תוכל לומר לך מה המשקל האידאלי שלך. הגוף שלך הוא היחיד שיודע. אז תעזבי את מה את "חייבת" להיות. זאת העצה הכי טובה. [חוץ מזה, 1.56 עם 51 קילו אפילו לא מתקרב לביטוי "מלאה במקומות הנכונים".] בקשר לבית ספר שאת עוברת אליו- קשה לי ליעץ לך איך להתחבר עם אנשים, אני בעצמי צריכה כמה עצות כי אני עוברת גם. אבל אם ההרשמה תלויה רק בציון (ז"א לא תלויה בכמה מקומות פנויים יש בשכבה) אז באמת תורידי מעלייך את הדאגות. בקשר לידיד- או שיחה עמוקה כזאת בין ידידים שמבהירה הכל. או שלכי תדעי, אולי יש לו הסברים למה הוא לא מתקשר. **** בכל מקרה, בלי לרמוז כלום- אם חשבת להפסיק להתקשר אליו כדי שהוא יתחיל להתקשר, תני לי לומר לך משהו- זה לא יעבוד. יאללה ביי
 

stacys mom

New member
בשום מקום לא כתוב כמה את צריכה לשקול-דווקא כן

יש טבלה באינטרנט(מדעית ונכונה) שמחשבת כמה פחות או יותר בן אדם אמור לשקול ביס לגילו ולגובהו. שכחתי איך קוראים לזה חח..ביו משהו..
 
אבל כל אדם

עם מבנה הגוף שלו! מי ידע יותר טוב מהגוף שלו מה המשקל האידאלי שלו?
 

sexytomato

New member
קוראים לזה BMI

ומחשבים את זה ככה: המשקל שלך חלקי הגובה שלך (במטרים) בריבוע- 51 ---- 2^(1.56) אם התוצאה היא מתחת ל18- תת משקל 18-25- משקל מתאים מעל 25- עודף משקל אבל כמו שסמיילית אמרה, יש נתונים של מבנה גוף, וגם השיטה הזו לא מתאימה ב100%.
 
156 על 51 זה בסדר גמור!

אני 155 על 47 ונחשבת רזה. היו תקופות ששקלתי כמוך, ואי אפשר להגיד שהייתי שמנה. אם המשקל מפריע לך, זה ממש עניין של כמה קילו אחדים שיגמרו לך להרגיש יותר טוב..
 

Ben Dor

New member
היי מתוקה

1) אני מכירה את זה כל כך ואני באמת מבינה מה שאת עוברת...כן זה זוועה! חחח אבל בקטנה אין מה לעשות... 2) מזל טוב על הבצפר....אגב פסיכמוטרי אין מצב שקיבלת 95 כי 100 זה הכי נמוך...וריספקט על הממוצע של התעודה...אני גם עברתי בית ספר ואין מה לעשות קשרים חלשים נפסקים באיזשהו שלב וקשרים יותר חזקים נשמרים תלוי כמה את וחברות שלך שומרות על הקשר הזה...ואם את חברותית אני לא רואה סיבה שלא תתחברי לאנשים שם...ואני ממש מאחלת לך בהצלחה ושתעברי בצפר 3) שמעי אם הוא ירצה לשמור איתך על קשר הוא ישמור בינתיים מה שאני רואה זה שאת שומרת יותר ואת מתאמצת...אין מה לעשות ככה זה.... 4) שמעי יש אנשים שככה זה המבנה גוף שלהם...יכול להיות שהספורט שאת עושה לא מספיק טוב לך אם את רוצה אני י כולה לעזור לך לבנות תוכנית אימונים אני בוגרת ווינגייט ובקרוב בוגרת וושינגטון...
 

adgi

New member
חחחח :)

זה לא ממש פסיכומטרי, אני עולה לכיתה י', אבל זה מבחנים שעושים במכון מסויים שזה כמו אנסין בכל תחום והם קוראים לזה "דמוי פסיכומטרי" והציון הכי גבוה זה מאה... הייתי צריכה להסביר את עצמי יותר טוב :) ואני ממש אשמח אם תעזרי לי לבנות תוכנית אימונים.. ו שכחתי בהודעה הגדולה לכתוב על עוד בעיה שמאוד מציקה לי ואולי אפילו הכי מציקה לי (חח מצחיק ששכחתי דווקא אותה) אני וההורים שלי פעם היינו בקשר חזק ועכשיו אין כימיה בכלל, אנחנו רבים כל הזמן והם לא מבינים אותי. הם אומרים שאני לא אותה ילדה שהייתי והם לא מכירים אותי. בכל דבר שאני עושה הם מנסים למצוא פגם. אפילו המשפחה המורחבת (דודה שלי וסבא וסבתא שלי) מתלוננים שאני עסוקה בעיקר בצמי ושאני כבר לא נחמדה. ואני כל היום חוזרת אחרי הרבה לימודים בחום, אז אני עייפה, ואני ממש משתדלת להיות נחמדה לכולם אבל מה לעשות- לא תמיד יוצא. ואז הם זורקים לי הערות ציניות כאלה... ואמא שלי מצטרפת אליהם. הם כאילו מקימים קנוניה נגדי! ורק שזה יהיה ברור- אני מצידי מנסה, ממש! אבל זה קשה לפעמים... ובכלל אותם סבא וסבתא לא היו איתנו בקשר למשך כמה שנים, רק בשנה וחצי האחרונות חזר הקשר... אני מרגישה שאני מתחילה לצבור הרבה כעס על האנשים הכי עיקריים בחיים שלי. אני כבר לא מרגישה נוח איתם (גם לא עם ההורים שלי) אני צוברת ואוגרת כעס עליהם ויש לי הרגשה שזה רק ילך ויחמיר. אני לא בן אדם שנוטר טינה אבל לאט לאט הקשר ילך ויתרופף (במקרה הטוב, במקרה הרע אני אהיה איתם בכסאח ממושך) ואני לא רוצה. אבל הם לא מבינים אותי, הם לא מנסים, אני מדברת עם אמא שלי והיא מתחילה לצעוק והיא לא מקשיבה בכלל, ואז אני מתחילה לצעוק מעצבים וככה זה נגמר. כל הזמן עושים לי ייסורי מצפון שאני לא אחות טובה ולא עוזרת בבית, לא מעניין אותם הבעיות האחרות שלי.. כלום! לא מעניין אותם שאני מקיאה כבר כמה זמן (לא מבולימיה, אבל יש לי סלידה עמוקה מאוכל לאחררונה..) לא מעניין אותם שחברה שלי נאנסה ומפילה את כל הסיפורים שלה עליי וזה קשה לי, לא מעניין אותם שאני בלחץ אם אני אעבור בצפר או לא. כלום! העיקר שאני אהיה נחמדה. מכל הכיוונים יש עליי לחץ ועצבים, כל הצצורה שלהם איתי זה בכעס. בעיקר אמא שלי. הם חושבים שאני לא מעריכה את המאמצים שלהם, ואני כן! אני גם אומרת להם את זה! הם לא מפנימים ואומרים שאני ילדה קשה... שאני חיה לעצמי, ושהשתניתי. שנהייתי סוציומאטית.. ואל תגידו לי לדבר איתם, כי אני מנסה שוב ושוב ושוב וכל הזמן רק צעקות ודרמטיות (שאמא שלי מובילה) כל הזמן מדברים איתי בהתנשאות ובמילים גבוהות וכשאני מגיבה מתחילים לבכות לי. אני לא יודעת מה כל העולם ואשתו ובעלו רוצים ממני!!1 מה אני עושה!??! אני לא עושה רע לאף אחד אני מנתבת את חהיים שלי, אני עוזרת לאנשים, אני טובה בלימודים, אני משתדלת (באמת שאני משתדלת) להיתו נחמדה לכולם... אתמול הלכתי לדודה שלי ובכוח הצהלתי את רוחי והייתי הכי נחמדה וחייכתי ואז היא התקשרה לאמא שלי ואמרה לה "יופי, היא חזרה לעצמה" כאילו כל הזמן אני צריכה להוכיח משהו לכולם. (אח"כ חזרתי הביתה וכמעט התעלפתי, הייתי מותשת, חזרתי ב-19:30 ) ואז אמא שלי הוציאה עלי עצבים. לאחרונה פשוט.. בא לי למות, הרגשה הכללית לא טובה. אני לא אוהבת אף אחד והכי את עצמי, כי אין לי מושג מה- אבל כנראה שיש בי משהו שגורם לכולם לבוא אליי בעצבים כל הזמן. יאללה יהיה יותר טוב אם אני פשוט לא אהיה, איי גס...
 

Ben Dor

New member
יש לי 2 מילים הגיד לך..

גיל ההתבגרות... וזה כל ההשלחות של זה... פעם הם היו רגילים שאת בבית עושה מה שאומרים לה אבל אין מה לעשות את מתבגרת פורשת כנפיים ומתחילה לעוף אין ממש מה לעשות עם זה חלק מגיל ההתבגרות זה מרדים ריבים עם ההורים וכדומה את לא צריכה לקחת קשה מידי את הריבים ואל תתני להם להשפיע עליך.. אם את רואה שזה כבר בלתי נסבל תציעי להורים שלך ללכת לייעוץ משפחתי! זה יכול רק להועיל... עוד אופציה שאני יכולה לפתוח לך זה תכתבי להם הכל על דף כל מה שאת חושבת תתני להם אותו ככה הם לא יכולים לצעוק עליך וכל מיני כאלה הם ידעו נטו מה שאת מרגישה...אחרי שהם יקראו תדברי איתם ותנסו לעזור אחד לשני...אין ממש מה לעשות במקרים האלה מלבד תקשורת כי זאת הבעיה העיקרית... בקשר לתוכניות אימונים דברי איתי במסרים שנוכל לבנות אותה ביחד... ואפשר לשאול למה היית בולמית!?...
 
למעלה