ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ט

[דודי בן אדרת]

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס"ט

מילדותי ימי הזיכרון לשואה וכמובן ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל הבאים אחריו קשים לי... מעבר לרגשות הברורים והמשותפים לכל העם, בתוכי אני מתכנס בימים האלה והאווירה כשאני קם בבוקרי ערב הימים האלה ועד צאתם מורגשת אצלי חזק, תחושה שהולכת ומתגברת ככל שהערב מתקרב. אתם כבר הספקתם להכיר אותי ולדעת שכמו שאני מלא בהומור בדר"כ, גם הצד הריגשי עובד אצלי יופי. כמו אומניות רבות כגון: מוסיקה, תיאטרון, כתיבה, פיסול, ציור, שירה ועוד...גם תיאטרון הבובות ליווה את חייהם של " דיירי " הגטאות מאחר ולא הספקתי לעשות מחקר מקיף כדי להביא לכם סיפורים ועדויות לכך אני פותח שירשור זה ומזמין אתכם לשתף, לספר ולהביא לנו את מה שמצויי בידיכם או ידוע לכם בנושא. למי שלא מכיר אני מצרף חומר על 2 הצגות שנכתבו ע"פ זיכרונות וסיפורים אמיתיים מהימים הנוראים ההם והראשונה: " בתו של יאן - סיפור אמיתי " הצגת של פטריסייה אודונובן בהפקת תיאטרון הקרון * להזכירכם פטריסיה היא גם היוצרת והמבצעת של ההצגה: " נקודת אור " שזכתה לפני זמן קצר להמלצה חמה גם בפורום ע"י המון קינמון דף ההצגה - תוכלו למצוא פרטים על עלילת ההצגה ובצד ימין תוכלו למצוא הפנייה לתמונות מההצגה קטע מההצגה

 

[דודי בן אדרת]

המשך...

משום מה הודעה נשלחה מבלי שהספקתי לצרף גם את ההצגה: " הציורים של צופיה " הצגתה של אפרת הדני ( מחזה ובימוי: פבלו אריאל )המבוססת על סיפורי וזיכרונות אמה בהולנד בעת כיבוש הנאצים להלן סיפור חיי האם, ההצגה שנוצרה וראיון קצר עם אפרת הדני קישור ההצגה זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל ה17 להצגות ילדים 2007 בחיפה ולהלן ביקורת עליה בעיתון " הארץ " דף ההצגה בתיאטרון הסימטה

 

[דבי זריהם]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo16.gifלזכר 6 מיליון יהודים

"...כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו..." רקמה אנושית

 

[יונית102]

../images/Emo16.gifבואו ונדליק ביחד נר נזכור ולא נשכח../images/Emo16.gif

את ששת מיליוני הגברים הנשים וטף שנשרפו חיים.

 

[ח ב ו ב י ת]

לזכרם של גיבורים../images/Emo201.gif

 

[אילן סביר]

ואני מוסיף את "הבית הקטן בחבית"

בהפקת המרכז לתיאטרון בובות ובית "להיות" בחולון לפני הרבה שנים, למעלה מ-60 שנה, בפולין הרחוקה. חיה לה מלכה... בעצם קוראים לה מלכה, אבל כשנולדה, ההורים שלה קראו לה מרישה. היא גרה בבית גדול עם פסנתר, מנורת קריסטל ווילונות כחולים מהתקרה לרצפה... יום אחד פורצת מלחמה נוראית. החיילים הגרמנים הנאצים כובשים את פולין. מרישה ומשפחתה נאלצים לנוס מביתם. במשך שנה וחצי, חבית חשוכה, ברפת של איכר פולני - הופכת לה לבית. שחקנית-מספרת טווה בעזרת נייר, מספריים ומכחול, קוביות עץ, בובות, צלליות והרבה קש - סיפור אמיתי על ילדה קטנה, שתמימותה מסייעת לה להתגבר על הרבה מצבים קשים. והסוף - הוא דווקא טוב. מרישה, היום היא מלכה, גרה בחולון, סבתא ל-6 נכדים. בימוי, עיבוד ועיצוב: אדם יכין (שאימו היא "בתו של יאן" ועליה הצגתה של פטאסיה מהודדעה הקודמת של דודי) משחק והפעלת בובות: ליז מסיקה מוסיקה: מתוך "סיפורי הופמן" מאת אופנבך יוזמה: ציפי קיכלר - מנהלת בית "להיות" ניהול אמנותי והפקה: המרכז לתיאטרון בובות - חולון. כאן תוכלו לראות קטעים ההצגה (אבל בצרפתית) בית "להיות": מרכז חינוכי וחברתי לטיפוח תודעת השואה ולקחיה, שיוזם פעילויות הנצחה ופעילויות חווייתיות ורגשיות והתמודדות קוגניטיבית עם נושא השואה. המקום מארח מתארחות קבוצות (ילדי גנים, בתי"ס, אנשי כוחות הביטחון ועוד) לפעילות במהלכה הם נפגשים עם ניצולים, הנותנים בפניהם "עדות".הבית הוא בן שני חדרים ובהם תיעוד של נספים בשואה אשר משפחותיהם מתגוררות כיום בעיר חולון.זהו מפעל חינוכי-עירוני, ראשון מסוגו בארץ. הבית פועל בחסות מינהל החינוך בחולון - מחלקת הנוער. "בית להיות" קיבל את פרס החינוך מטעם "יד ושם".

 

[יונית102]

איזה סיפור מרגש

 

[דודי בן אדרת]

" הבית הקטן בחבית " - תודה, תגובה ושאלה

אילן תודה על התוספת, כשכתבתי את ההודעה הראשית היה ברור לי שאתה תבוא לעזרתי ותוסיף דברים ששכחתי או לא ידעתי ואני מודה לך על כך!!!! איך שראיתי את שם ההצגה בכותרת ההודעה שלך נזכרתי בפירסומים עליה בהם נתקלתי בעבר ( איך שכחתי? יכול להיות שהזיכרון, בניגוד אלי, מתבגר ושוכח?

) אומנם מלבד מילים בודדות לא הבנתי ובכל זאת התרגשתי, הדימויים חזקים ( רעיון המספריים מעולה ומעניק מימדים חזקים ואפילו מאיימים ), העיצוב הפשוט לכאורה, הדימויים, הביצוע - יפה, חזק ומרגש. רציתי לשאול האם ההצגה עדיין מוצגת בימים אלו? מתוכננת להציג בעתיד? יש\ תהינה הופעות לקהל הרחב? תודה על התוספת המיוחדת תמיד מחכה לעוד ממך!!!

 

[אילן סביר]

הי דודי ותשובות:

ההצגה מוצגת כמעט כל יוםד' בבוקר בבית להיות בחולון. הקהל צופה בהצגה ואחריה נפגש עם מלכה רוזנטל, הלא היא מרישה שבהצגה. אנחנו לא מציגים אותה בהתגות "פתוחות" לקהל הרחב, מכיוון שבימים שבשגרה, הקהל מתרחק מהצגות בנושא השואה, או הצגות לילדים שנוגעות ב"מוות". בתמונה: ליז מסיקה עם מלכה רוזנטל. התמונה צולמה מיד אחרי החזרה הגנראלית, שם צפתה מלכה בהצגה לראשונה והיתה חלק מדיון מצמרר בו עלתה השאלה כיצד להציג את מות האם בהצגה, האם המספריים - המייצגות חייל נאצי, ייגזרו את האם, או ידקרו וכיו"ב. רק אחרי שנגמר הדיון הבנו, בחלחלה, שמלכה היתה חלק מדיון תיאטראלי-אסטתי שבפועל עסק במוות של אמה-שלה (שנורתה מול עינייה).

 

[עינבלית]

מצמרר ועם זאת

כמה כוח ואומץ יש לאשה הזו להשתתף בדיון כזה!

 

[דבי זריהם]

מצמרר מאוד....תודה אילן על השיתוף.

 

[גליתוי]

לזכרם...

מי ייתן והאנושות תחכים ולא נדע עוד שואות בבני אדם בכל העולם...

 

[Inbal Amar]

../images/Emo16.gif נזכור ולא נשכח נר|