ערב יום הזכרון

[להבה ירוקה]

ערב יום הזכרון ../images/Emo16.gif

התמודדות עם אובדן. עם שכול. אני לא שייכת למשפחת השכול. לפחות לא באופן ישיר. בן דוד שלי כמעט כמעט והגיע לשם. הגיע עד הסף, וחזר לחיים. אבל שייכת למדינה. לכאן. בטוב וברע. ובתור שכזו, כשרואה ושומעת את הסיפורים והתמונות מן המלחמות והפיגועים - אני מצטמררת. זה יום קשה. המון סבל באוויר. עצב. מוות. הלוואי והמשפחה הזו לא תגדל, ותגדל משפחת החיים.

 

[ניאו30]

../images/Emo16.gif

נדמה לי זו הייתה עלמה-בלה שכתבה פה השבוע על הקושי הזה במעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות,וגם אצלי תמיד היה את הקושי הזה.מצד אחד זה נראה מלאכותי,כמעט מכני הייתי אומר,מהצד שלי לפחות.מצד שני,אומרים שאלו הם החיים-אנשים הולכים מאיתנו ואלו שנשארים כאן ממשיכים הלאה.זה קשה. סוגיית המוות תמיד העסיקה אותי,אפשר אולי אפילו להגיד שבצורה אובססיבית משהו,ולא ממש ידעתי איך להתמודד עם מוות של אנשים,שלא לדבר על כאלו שאני מכיר,או שהכרתי.אני חושב שבצורה מסויימת,הדכאון הממושך בו הייתי שרוי גרם לי ל"התמכר" לכל סוג של כאב,סבל וצער,וככה תמיד זה היה לי קשה במיוחד ביום שכזה.

 

[להבה ירוקה]

זה יום הזכרון הראשון שלך מאז -

השינוי שעברת ומאז היציאה מהדיכאון? אם כן, אז בודאי זו תהיה חוויה אחרת בשבילך, לחוות את הסבל - לא כמכור אליו, אלא מתוך החיים.

 

[ניאו30]

אכן כן,להבה...

אם כי מאוד קשה לתחם את השינוי שלי בזמן.הרבה עפמים דברים שקרו לי לפני השנה האחרונה יכולים להראות בדיעבד כהתחלת השינוי,אבל בגדול זה אכן שרק בשנה האחרונה,ובמיוחד בחצי השנה האחרונה,שיצאתי מ"שם". העניין אצלי הוא שבאיזה מקום החלפתי את ההתמכרות לסבל ולכאב בהתמכרות להנאות החיים,לחגיגות ולשמחה בכל דרך אפשרית.אין בכך דבר רע כמובן,להפך אפילו,אבל בתפר הזה בין יום הזכרון ליום העצמאות זה יוצר תחושה "כאילו" של חוסר אכפתיות כלפיי החלק העצוב של החיים,דבר שהוא כמובן לא נכון,אבל זה בהחלט יכול ליצור אצלי קונפליקט פנימי(כאילו שאני זקוק לעוד

) בין החלק שרוצה להנות מהחיים עכשיו,כמעט בכל מחיר,לבין החלק שרוצה לא לאבד את החלק בו שרגיש לכאב,סבל ואובדן של אחרים. זה בייחוד קיים משום שקשה לי במיוחד עם מעברים מכניים כאלו,כמו ללחוץ על סוויץ,ולכן זה כאילו שאני צריך להחליט מה אני-האם אנ שמח או האם אני עצוב?...כמובן שזה נאמר בהגזמה,אבל אני בהחלט מרגיש את זה אצלי בפנים.

 

[BellA עלמה]

אכן. המעברים החדים האלה בין

עצב(אבל) לשמחה קיצונית קשים לי. אני לא רובוט שיכול לעשות סוויצ' כזה חד ברגע ב20:00 מסתיים יום הזיכרן ומתחילים עם חגיגות של יום העצמאות זה נראה לי מלאכותי

 

[Neora Barak]

זה היום הכי !!! קשה שלי בשנה !!

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo24.gif

נאורוש, אני זוכרת מה כתבת על זה. ו....אין מילים. אין מילים לנחם. המוות והאובדן הם חלק מאיתנו. ולכן רק שולחת חיבוק.

 

[Neora Barak]

תודה נשמתי ../images/Emo24.gif../images/Emo16.gif../images/Emo14.gif

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo16.gif לזכרם

רציתי להתייחס למעבר החד הזה בין יום הזיכרון ליום העצמאות... אני כל שנה תמיד מרגישה שלא מציינים מספיק את היום הזה בגלל שכולם מתכוננים ליום העצמאות עם כל ההתרגשות וההתארגנות וכו' ויום הזיכרון פשוט נשכח...

 

[להבה ירוקה]

כן. חושבת כמוך.

בגלל זה, הפעם אני הולכת לשיר בכיכר. רוצה להרגיש את העם הזה, ביום המיוחד הזה, ולא את כל המנגלים והחומוס שאנשים קונים. אולי הניגוד הזה דוקא גורם להרגיש בחיים. לא יודעת. יש פה קונפליקט.

 

[להבה ירוקה]

שרים בכיכר

הלכתי אתמול. יאיר לפיד הנחה, מקריא לפני כל שיר כמה מילים תמוהות. הראו הורים (ואחות) שכולים. והשירים. כל כך מרגש. יום העצמאות היה רחוק מאד. וכל שהקיף היה הזכרון והכאב. סתם. רציתי לשתף.

 

[רננהלי]

../images/Emo16.gif

 

[opalit]

../images/Emo16.gif