שמכשיר את העבירה. בהתחלה אומר לך שזה למטרה טובה (מקום לדון בו בל') אח"כ אתה כבר לרגיל לדבר ואפילו שאתה מבין שיש כאן טעם לפגם (ואני בטוח במאה אחוז שאתה מבין), "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר" (רב הונא).
ר' ל', רוח חיים, על אבות ב,א.
בעבירה של ממש. חירוף וגידוף מצד עצמו, ועידוד עבירה אצל הזולת. תן דעתך שאתה גם עומד בראש העמותה והנשיאים צריכים להזהר יותר. תן דעתך שאבותיך התימנים שמרו על התורה בגלל קנאותם ובזכותם יש לנו היום הרבה דברים חשובים מאין כמוהם, הלכות שונות וניקוד של הנ"ך למשל. בלי אפור ובלי פקטו ובלי יורה - על זאת נאמר "אל תעש עצמך כעורכי הדינין. "
אלא שבפועל מי שמארגן הוא גם מי שמכוון. נכון שזה לא פוטר את האחרים מאחריות, אבל בסופו של יום היותו הנשיא, אינה חסרת משמעות, ולו משמעות סימלית (למרות ששוב, יש גם משמעות מעשית לדעתי). קח בחשבון שלא כולם יודעים כלל מה היא אותה עמותה משוקצה.
וכי לך ולקנאים אינפנטילים שכמוך המונופול על התורה?
ועוד דבר- אם יסתבר שלפחות הם לומדים רמב"ם בפועל, דבר שרצית לעשות ולא עשית אז מי באחיזת יצר הרע?
מה נותר לך מכל זה? רק ההתלהמות, הכעס, שאותו אתה מנסה להצדיק באמתלה מטומטמת של חיקוי ליבוביץ בהתרגזותו.
אך לא הכעס הוא נתיב לחוכמה. גם אם התרגז, חוכמתו קדמה לרוגזו בקדימות הסיבה. אצלך נעדרת לחלוטין החוכמה, ולכן אין לך הצדקה כלשהי לרוגזך. פשוט אין.