ערב לפני יום הסליחות...רואה כל יום את
- פותח הנושא הדסהש1
- פורסם בתאריך
שפירא מאיר
New member
אני לא מביט בשידורים הללו
יש לי את יום הכיפורים שלי, ואני זוכר את האירועים בלי קשר ליום מסויים בשנה, כל הקורות אותי במלחמה הבאה העליתי בספר :"נכתב בקרב" שבמקור נכתב בין השורות של ספר כיס של אגתא כריסטי, ויש לי את חתיכה מהפגז המצרי שבער ופיספס את הראש שלי בכשני ס"מ, ואני זוכר את פניהם של החברים שנהרגו.
אין לזה שום קשר לאירוע הדתי שכל אחד עושה בו כרצונו וכל אחד מפרש כרצונו.
ההלכה היהודית קובעת שבמוצאי יום כיפור עוברים מיום האבל הלאומי-דתי לשמחה של התכוננות לחג סוכות השמח, ולאות תוקעים במוצאי כיפור את היתד הראשונה לסוכה.
מתחתיי גר רב, שכבר אתמול בלילה (לא במוצאי כיפור, יומיים לפני כיפור) בנו את הסוכה הענקית שממררת לנו כל חג את החיים לשבוע ויותר , כשהמקום הופך לבית כנסת עם נוכחות של ממלמלים רבים משך 24 שעות ביממה, והשנה הוא בנה מדרכה למקום הסוכה, ומתכוון להשאיר אותה במקום כבית כנסת ולא שם קצוץ על השכנים, גם לא העובדה שהוא השתלט על החצר שפעם היה בה דשא והיום רק חול.
יום כיפור אלק......
יש לי את יום הכיפורים שלי, ואני זוכר את האירועים בלי קשר ליום מסויים בשנה, כל הקורות אותי במלחמה הבאה העליתי בספר :"נכתב בקרב" שבמקור נכתב בין השורות של ספר כיס של אגתא כריסטי, ויש לי את חתיכה מהפגז המצרי שבער ופיספס את הראש שלי בכשני ס"מ, ואני זוכר את פניהם של החברים שנהרגו.
אין לזה שום קשר לאירוע הדתי שכל אחד עושה בו כרצונו וכל אחד מפרש כרצונו.
ההלכה היהודית קובעת שבמוצאי יום כיפור עוברים מיום האבל הלאומי-דתי לשמחה של התכוננות לחג סוכות השמח, ולאות תוקעים במוצאי כיפור את היתד הראשונה לסוכה.
מתחתיי גר רב, שכבר אתמול בלילה (לא במוצאי כיפור, יומיים לפני כיפור) בנו את הסוכה הענקית שממררת לנו כל חג את החיים לשבוע ויותר , כשהמקום הופך לבית כנסת עם נוכחות של ממלמלים רבים משך 24 שעות ביממה, והשנה הוא בנה מדרכה למקום הסוכה, ומתכוון להשאיר אותה במקום כבית כנסת ולא שם קצוץ על השכנים, גם לא העובדה שהוא השתלט על החצר שפעם היה בה דשא והיום רק חול.
יום כיפור אלק......
יום כיפור 2013
ימי הסליחות מזמנים השלמה
מביאים איתם הזדמנות לשלווה חמימה
חודרים עמוק אל הלב, שנמתח ונפתח
ומפיץ סביבו אור נגוהות משובח
גמר חתימה טובה,
נילי וצביקה פז
ימי הסליחות מזמנים השלמה
מביאים איתם הזדמנות לשלווה חמימה
חודרים עמוק אל הלב, שנמתח ונפתח
ומפיץ סביבו אור נגוהות משובח
גמר חתימה טובה,
נילי וצביקה פז
בוקר טוב. תודה פזי על המצגת
יום כיפור אצלי שזור בזיכרון כילדה.. ובוגרת וכאמא...
כילדים נהגנו ללכת ברגל מרמת גן לתל אביב וכך להעביר את היום ללא אכילה...
מלחמת יום כיפור פרצה כשהייתי אמא לילדה בת שנתיים ותינוק בן כחודשיים...
מחלון ביתנו ניראה כביש מדימונה דרומה... ניראה לנו מוזר מאד שבערב כיפור
היתה בו תנועה מוגברת של רכבים.... עד יום כיפור בצהריים כשהסירנות החלו לפעול...
עברו עלינו כשלושה ימי אימה עד שב-3 לפנות בוקר התקשר אבי לספר לנו שאחי התקשר
מסיני והוא שרד את המתקפה של המטוסים המצריים....
יום כיפור אצלי שזור בזיכרון כילדה.. ובוגרת וכאמא...
כילדים נהגנו ללכת ברגל מרמת גן לתל אביב וכך להעביר את היום ללא אכילה...
מלחמת יום כיפור פרצה כשהייתי אמא לילדה בת שנתיים ותינוק בן כחודשיים...
מחלון ביתנו ניראה כביש מדימונה דרומה... ניראה לנו מוזר מאד שבערב כיפור
היתה בו תנועה מוגברת של רכבים.... עד יום כיפור בצהריים כשהסירנות החלו לפעול...
עברו עלינו כשלושה ימי אימה עד שב-3 לפנות בוקר התקשר אבי לספר לנו שאחי התקשר
מסיני והוא שרד את המתקפה של המטוסים המצריים....
שפירא מאיר
New member
מלחמת יום הכיפורים שעה 1000 לערך
אני רואה כלי רכב על הציר הארצי, והיתה לי תחושה בענין כשאני אומר לאשתי להכין לי את החליפה המשטרתית והחליפה הצבאית, להיות מוכן למי שיקרא לי.
חמש דקות אחר כך מתקשרת הפקידה הפלוגתית במילואים: "יש מלחמה תבוא".
התקשרתי לתחנה ובקשתי ניידת שתסיע אותי, לבשתי מדי צהל, לקחתי תרמיל מוכן, וכך העבירו אותי מניידת לנידת עד שהגעתי לבסיס "בית דרס" (לא קיים היום) בשעה 1400.
לקחתי קומנדקר נסעתי לבונקר ועם כשיל פרצתי את המנעול והתחלתי להעמיס בו פגזים, לבד, כי לא היה אף אחד שם חוץ ממני, עבדתי בלי לעצור שניה עד שמילאתי את הקומנדקר בכל מה שהטנק צריך כולל פגזים שונים ארגזי תחמושת, רימונים, תחמושת למקלעים ותחמושת קלה. ונסעתי לסככות, שם פרקתי הכל ליד הטנק שלי (צ-512377) , פרצתי את מחסני החירום והסתבר לי שאין שם כמעט שום דבר: לא היו משקפות, לא היה נומקס (סרבלי טנקיסטים נגד שריפה. אבל לעיתונאי נחמן שי היה סרבל ולכל מיני ג'ובניקים, בעוד הטנקיסטים נשרפים בטנקים......) , לא היה המון ציוד, לא היה נשק אישי, לא מזון פרט לפחיות של מציות - הייתי בהלם. אבל לא היה לי זמן לזה, הייתי עסוק בזיווד הטנק וחימושו במה שהיה. רק בערב הגיע כל הצוות (אני הייתי התותחן, ורק בהפוגה של הקרבות אחרי שהתקפלנו חזרה לסיני, יצאתי לקורס מפקדי-טנקים בביר גפגפה [רפידים] וחזרתי ליחידה כמפקד טנק).
באמצע הלילה הגיעו המובילים והסיעו את הטנקים עד בלוזה ומשם המשכנו על זחלים, וכל היתר כתוב בספר.
אגב, אני מחזיק ב-"פנקס כיס למפקד טנק שוט-קל" משך כל השנים (זהו ספר ההוראות לטיפול בטנק). ובכל מלחמה נוספות בו הערות שונות, כמו מספר הטנק שלי ממלחמת יום הכיפורים, מד קואורדינטות, מספרי הנשק האישי והמקלעים, ואפילו את ההק"ש שלי ממלחמת שלום הגליל.
התמונה המצורפת נשלחה על ידי אשתי (כנהוג אז, היא הלכה לצלם להצטלם, והיא שלחה את התמונה דרך קצין העיר וזה הגיע תוך יומיים באמצע המלחמה...) והתמונה היתה איתי בטנק כל המלחמה.
אני רואה כלי רכב על הציר הארצי, והיתה לי תחושה בענין כשאני אומר לאשתי להכין לי את החליפה המשטרתית והחליפה הצבאית, להיות מוכן למי שיקרא לי.
חמש דקות אחר כך מתקשרת הפקידה הפלוגתית במילואים: "יש מלחמה תבוא".
התקשרתי לתחנה ובקשתי ניידת שתסיע אותי, לבשתי מדי צהל, לקחתי תרמיל מוכן, וכך העבירו אותי מניידת לנידת עד שהגעתי לבסיס "בית דרס" (לא קיים היום) בשעה 1400.
לקחתי קומנדקר נסעתי לבונקר ועם כשיל פרצתי את המנעול והתחלתי להעמיס בו פגזים, לבד, כי לא היה אף אחד שם חוץ ממני, עבדתי בלי לעצור שניה עד שמילאתי את הקומנדקר בכל מה שהטנק צריך כולל פגזים שונים ארגזי תחמושת, רימונים, תחמושת למקלעים ותחמושת קלה. ונסעתי לסככות, שם פרקתי הכל ליד הטנק שלי (צ-512377) , פרצתי את מחסני החירום והסתבר לי שאין שם כמעט שום דבר: לא היו משקפות, לא היה נומקס (סרבלי טנקיסטים נגד שריפה. אבל לעיתונאי נחמן שי היה סרבל ולכל מיני ג'ובניקים, בעוד הטנקיסטים נשרפים בטנקים......) , לא היה המון ציוד, לא היה נשק אישי, לא מזון פרט לפחיות של מציות - הייתי בהלם. אבל לא היה לי זמן לזה, הייתי עסוק בזיווד הטנק וחימושו במה שהיה. רק בערב הגיע כל הצוות (אני הייתי התותחן, ורק בהפוגה של הקרבות אחרי שהתקפלנו חזרה לסיני, יצאתי לקורס מפקדי-טנקים בביר גפגפה [רפידים] וחזרתי ליחידה כמפקד טנק).
באמצע הלילה הגיעו המובילים והסיעו את הטנקים עד בלוזה ומשם המשכנו על זחלים, וכל היתר כתוב בספר.
אגב, אני מחזיק ב-"פנקס כיס למפקד טנק שוט-קל" משך כל השנים (זהו ספר ההוראות לטיפול בטנק). ובכל מלחמה נוספות בו הערות שונות, כמו מספר הטנק שלי ממלחמת יום הכיפורים, מד קואורדינטות, מספרי הנשק האישי והמקלעים, ואפילו את ההק"ש שלי ממלחמת שלום הגליל.
התמונה המצורפת נשלחה על ידי אשתי (כנהוג אז, היא הלכה לצלם להצטלם, והיא שלחה את התמונה דרך קצין העיר וזה הגיע תוך יומיים באמצע המלחמה...) והתמונה היתה איתי בטנק כל המלחמה.
שפירא מאיר
New member
אין ועד
ולדשא לוקח זמן לגדול ועד עד יש סוכות הבא והוא נהרס שוב.
והוא "רב קדוש" ואף אחד לא רוצה להתעמת איתו, כשזה מגיע לרבנים, פתאום כל אחד חושש בגלל אמונות תפלות.
ואני יכול רק לתת רמז למה זה לא יקרה - אנחנו האשכנזים היחידים בבנין ששייך לעמידר.....
ולדשא לוקח זמן לגדול ועד עד יש סוכות הבא והוא נהרס שוב.
והוא "רב קדוש" ואף אחד לא רוצה להתעמת איתו, כשזה מגיע לרבנים, פתאום כל אחד חושש בגלל אמונות תפלות.
ואני יכול רק לתת רמז למה זה לא יקרה - אנחנו האשכנזים היחידים בבנין ששייך לעמידר.....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.