זיכרונות מדינה דז'טלובסקי...
ביננו, מי לא הכיר, אם כילד\ה, נער\ה או הורה את הספרים: " המטריה של רותי " , "המפוחית של אורי " , " הבובה של רותי " , " דני הקטן והשוטר ניסים " , " עומר והמגפיים של תמי " ועוד ספרים רבים שהוציאה דינה
גם אם יש אנשים רבים שלא יזהו כיום את שמה ואפילו את שמות הספרים, ברגע שהם יחזיקו באחד הספרים הם מיד יגידו: בטח שמכיר!!!!!!!!!!! גדלתי על זה, איך אהבתי את זה!!!!!! כמו כולם גם אני התוודעתי לראשונה לדינה דז'טלובסקי דרך הספרים שלה עוד כשהייתי ילד צעיר... שוב ושוב הייתי לוקח אותם בהחלפת ספרים שהיתה מתקיימת אחת לשבוע בכיתה ( כן, פעם היה דבר כזה ) וכשגדלתי הייתי מבקש מאחי שהיה בגן לבחור את אחד הספרים שלה. כמובן שלא הסיפורים עצמם היו בראש מעייני!!!!! הסיפורים היו גם נאיבים, תמימים ומתוקים כמו שהיה פה אבל התפאורות, האביזרים ובעיקר הבובות וההבעות שלהן חיזקו את כוחם של הסיפורים עצמם, לפחות בעייני הייתי מסתכל שעות בתמונות הבובות ומדמיין שיש לי בובות כאלה ותיאטרון משלי
בהמשך גיליתי באחד מהספרים סיפר באחורי הכריכה על דינה, הבן הרופא שלה שעזר לה להקים את התיאטרון ( המבנה, התאורה והעזריים הטכניים...למשל ההליקופטר במטריה של רותי שבהצגה היה מתרומם ועף, דבר נדיר באותם ימים ועוד ) והבנתי שיש באמת תיאטרון בובות מאחורי הספרים, הסיפורים והבובות האלה וזה לא שסתם דימיינתי שזה אפשרי...רק את זה שהוא שלי דימיינתי
אינני זוכר את הגיל המדוייק אבל זה היה בין 12-14 חיפשתי את דינה והגעתי למספר הטלפון שלה בבית האבות בו התגוררה והתפתחה ביננו שיחה ארוכה ולבבית דינה היתה מקסימה, פתוחה וקיבלה כל קשר בזרועות פתוחות ובהרבה חום!!!!!! היא הזמינה אותי לבית האבות ברמת אביב ואירחה אותי בחדרה הקטן בו זכיתי לראות את הבובות והתפאורות של הספר: " למי דובון? למי בלון? " שהצטלם באותה התקופה. היא סיפרה לי דברים רבים על חייה, על בנה שהלך לעולמו בגיל צעיר ועדיין היה כל עולמה, היא היתה כ"כ גאה בדברים שהוא עשה למען התיאטרון שלה, שמעתי על השנים בהן היתה מסתובבת היא בעצמה ומופיעה בגנים עם תיאטרון הבובות ע"פ ספריה שאלה אותי שאלות רבות על חיי, על החלום להיות שחקן ובובנאי ( אז לא היתה המילה בשימוש ), התלהבה מהמשחק שלי לאחר שהעלתי בפניה לבקשתה קטע, חלקה לי שבחים רבים וטענה שיש לי עתיד גדול בתחום. היא עשתה לי היכרות טלפונית עם שתי הנשים ( אני בוש ונכלם שאינני זוכר את שמן אבל הן היו מקסימות ) שאליהן העבירה את התיאטרון והבובות כשכבר היתה מבוגרת מדי לשם כך ומדי פעם בהופעות מסויימות היתה מצטרפת אליהן כסופרת - אורחת וצופה מן הצד ולפני ההצגה היתה מספרת לילדים על ההצגה שהם עומדים לצפות. לאחר שהוזמנתי להצטרף אליהן לאחת ההצגות הללו, ליוותה אותי דינה ז"ל עד לתחנת האוטובוס כמו סבתא טובה וניפנה לי לשלום תוך שהיא משביעה אותי להיות זהיר בדרך הביתה. וכך הצטרפתי אליהן להופעה בגן ילדים באיזור השרון וצפיתי בהצגה: " המטרייה של רותי " גם שם דינה התייחסה אלי כאל נכד אהוב, הציגה אותי בפני המפעילות כילד מבוגר עם הרבה כישרון ועומק וגם איתן נוצר קשר חברותי, מאוחר יותר הן הזמינו אותי להצגה בבת ים של " העץ של רותי " ושוב לימדו אותי כיצד הן מרכיבות את הבמה, הסודות מאחורי ההצגה, נתנו לי להפעיל את הבובות ובקיצור חוויה שכל אוהב מושבע של תיאטרון הבובות היה מאושר לעבור. זהו, פה ושם עוד נשארנו בקשר טלפוני הן עם דינה והן עם מפעילות התיאטרון, קשר שהלך והתפוגג עם הזמן אתם יודעים, בכל זאת הייתי צעיר ואין ספק שבגיל מבוגר יותר לא הייתי נותן לזה לקרות. אז מעבר לזיכרונות מהסיפורים, הספרים, התפאורות והבובות של דינה, יש לי בראש ובעיקר בלב ובנשמה זיכרונות נפלאים ומתוקים מדינה דז'טלובסקי האישה והסבתא של הרבה ילדים שגדלו עליה. אני אעשה הכל כדי לנסות ולהגיע לערב הזה!!!!!!