ערב מצוין

[nobles3]

ערב מצוין

אני רואה יש היום פעילות בפורום ! אחלה ! ויהיה עוד יותר טוב אם נפסיק להתווכח ונדבר על הההההכל. על יופי, על אומנות, על מוזיקה. בלי גבולות, בלי דעות קדומות. ושיהיה לכולנו ערב מצוין

 

[אדםלבארי]

אמן

נתחיל במוזיקה מי כאן אוהב את פינק פלויד? את הפוליס?

 

[עידומורן]

אלאניס מוריסט, טורי איימוס

סטינג בסולו גם הולך. החברים של נטשה, דוכין, אביתר בנאי, אהוד בנאי... ועוד רבים וטובים. אפשר להחליף מוזיקה במסנג'ר...

 

[JpnEcho]

שניכם ודאי תהיו מרוצים מהידיעה הבאה

סטינג

 

[אדםלבארי]

שמעתי על זה...

אבל לא ממש מתלהב... ההופעה בלייב 8 היתה די גרועה... לא אוהב את הסגנון שלו לאחר 96 יש קומונה הזויה, ממש לא פעילה: http://www.tapuz.co.il/communa/userCommunaMsges.asp?Communaid=17057&smsMsg=

 

[nobles3]

respect

פינק פלויד זה respect , אחי! כמה פעמים שמעתי את השירים שלהם ואף פעם לא נמאס. לדעתי הכי מוצלח שלהם זה Division Bell . גם Wish you were here לא רע בכלל. וכמובן The Wall - הישן והטוב. אגב, בזמן האחרון התחברתי ל- Jean Michel Jarre , זה אומנם לא בסגנון של פינק פלויד, אבל מומלץ בחום. (מקווה שאין לך משהו נגד צרפתים

)

 

[אדםלבארי]

לא ממש שומע מוזיקה צרפתית

אני אוהב מוזיקה שאני יכול לשיר איתה (עד כמה שהקול של עורבני

) וכמובן פינק פלויד נהדרים

 

[nobles3]

American Beauty

מי שלא ראה את הסרט עדיין אני ממליץ עליו בחום. סרט חזק ביותר, אחד הסרטים הטובים של ימינו. (מבחינה ראיונית כמובן, לחובבי אפקטים אין לו הרבה מה להציע). למי שלא מכיר תסרט אני יכול להגיד דבר אחד - השם מאוד מטעה. לא ציפיתי שראיון כזה יבוא מכיוון של האמריקאים (אולי יפנים או הודים, אבל אמריקאים ???). מה שהכי מדהים שכל הסרט בעצם בנוי סביב 2 משפטים, מאוד חכמים לדעתי: הראשון החזק - "יש כל כך הרבה יופי מסביבנו שהלב שלי מתנפח כמו כדור פורח, ואז אני נזכר שצריך להרגע ולא לנסות לתפוס אותו ואז הוא עובר דרכי ואני לא מרגיש שום דבר חוץ מתודה על כל רגע של החיים הטפשיים שלי". (עולמנו יפה ואנו רק צריכים ללמוד לראות את היופי הזה. זה חלק מהאושר). והשני החזק - "אני לא רוצה להיות קורבן יותר". (אבל הרבה פעמים ההבנה הזו באה מאוחר מדי). עבדיכם הנאמן nobles3 . המשך יבוא...

 

[אדםלבארי]

../images/Emo58.gif

הקטע עם השקית? עמוק... לא הסצנה שהוא מצלם אותה ערומה דרך החלון? סמלי והכל, אבל גרוטסקי אהבתי את הדמות של השכן, קשוח והכל ומתחת לזה הומו אבל זה יותר סטרוטיפ מאשר קיים במציאות הקטע של האבא עם המעודדת? מעוות בצורה מעצבנת כמובן שהוא מחפש את הנעורים שלו לכן הקטע עם הג'וינט ניסיתי להכין מיטה של ורדים... בהשראת הסרט... לא ממש הלך טוב... הסרט בהחלט היה אדיר בשורה התחתונה, אבל עדיף לראות נישואים פלוס לאותו אפקט של משפחה אמריקאית טיפוסית...

 

[nobles3]

יש גם הגזמות, אין מה לעשות

גם אני לא כל כך אהבתי את הקטע עם השקית - לפחות יכלו להמציא משהו רציני יותר, וגם לא ראיתי שום סמליות בקטע שהוא מצלם אותה דרך החלון. יש הגזמות בסרט אבל הוא חזק בכל זאת אם לא מייחסים חשיבות רבה לקטעים האלה. אגב, לגבי הקטע של אבא עם המעודדת - זה קטע מאוד ישראלי; לפחות אם להאמין לתקשורת אז יוצא כי כמעט כל יום יש בארץ מקרה כזה (אחר כך שומעים על מישהו שנאשם במעשים מגונים בקטינה). PS מיטה של ורדים בשביל מה ?

 

[אדםלבארי]

../images/Emo58.gif

המיטה של ורדים לא לפורום הזה... הקטע בחלון, חלק גדול מהקטע של הדמות של השכן הנער זה הוידאו שלו, בחדרו יש שורה ארוכה של סרטים, בזה שהוא צילם אותה ערומה, היא הכניסה אותו פנימה דרך המצלמה. אני לא חושב שאונס קטינים בישראל זה אותו הדבר כמו הדמות שרוצה לחזור לנעורים... אם לא מייחסים חשיבות לקטעים, אין ממש סרט... למשל שהדמות הראשית יוצאת לריצת בוקר, זה פשוט סמלי.

 

[nobles3]

ניסית לשמוע את Jean Michel Jarre ?

נסה, מה איכפתך

 

[אדםלבארי]

נבדוק את העיניין

 

[dudwity]

אני אוהב...

גא'ז מוזיקה קלאסית,בלוז,רוק איכותי גם ישראלי,שנות ה 60 שנות ה 80 מעט משנות ה 70,פרנק סינטרה,דין מרטין,טוני בנט..ועוד. סרטים בשחור לבן וסרטים זרים הם האהובים עלי,במיוחד אלה עם פסי הקול שנחרטים בזיכרון לעד ושפשוט מושכים אותך לפסנתר לנגן אותן.

 

[דניייייייייאל]

זה פתח להמון דיונים

יש לי בעיה כללית עם סרטים. יש לי נטייה לקחת אותם באופן אישי ככה שאני מעדיפה להימנע מהם לרוב, כי כבר נשארתי עם "שריטות" אחרי סרטים מסוימים. אבל אני הכי אוהבת סרטים הסטוריים. כלומר, אני אוהבת דוקומנטריים, אבל אני ממש אוהבת סרטים בעלי עלילה היסטורית, כמו Enemy at the Gates, Elizabeth - שני סרטים שאני מקווה שיהיו לי בעותק משלי עוד מעט.. אני ממש אוהבת רפרנסים היסטוריים באופן כללי. בקשר למוזיקה.. אני כ"כ לא מבינה כשאנשים אומרים "הכל", כי זה לא הגיוני, אבל קשה לי מאוד להגיד משהו ספציפי על הטעם שלי במוזיקה. כמעט בכל ז'אנר אני מוצאת משהו שמוצא חן בעיניי. וזה מאוד תלוי-תקופה. בתקופות שאני מעדיפה מוזיקה שקטה, אז יש לי את ליאונרד כהן, ניק דרייק, טים קארי, סוזאן ווגה ואייר. בתקופות אחרות זה מאוד תלוי. ג'ניס ג'ופלין, אמיליאנה טוריני, לורין היל, טרייסי צ'פמן, בוב מארלי, דניס לירי, מאדנס, Tremeloes, בוב דילן, Cake, ומגוון של שירים שהיריעה קצרה מלהכיל - אלה דברים רק של השנה האחרונה, וזה עוד לא הכל, קניתי כל מיני דיסקים והקשבתי לכל מיני דברים בשנים האחרונות. אני פשוט לא מבינה איך אנשים יכולים להינעל רק על סגנון מוזיקה אחד. יש כ"כ הרבה מה לראות ומה לשמוע בעולם הזה.