ערב נפלא לכולם

[szmr]

ערב נפלא לכולם

לא ידעתי על קיומו של פורום זה מחמם את הלב ואם יש אוזן קשבת ואם אוכל לדלות מכאן טיפ או שניים דיינו אשטח סיפורי ואקווה כי מניסיונכם אעזר בכם אנו ארבע בנות לאמא בת שמונים אבינו נפטר לפני 15 שנים- לאחר מחלה ממושכת. טיפלנו בו במסירות עד למותו. ומאז........אנו מטפלות באימי.(הם חלו במקביל כמה שנים) 20 שנה סביב ההורים..... ומנסים לעשות המוטב והטוב. אימי- חולה מזה שנים -במחלת העורקים הכלליים ועברה אין ספור ניתוחים. ב15 שנים האחרונות- היו לה פיליפיניות שהתחלפו לא פעם. האחרונה עזבה לפני כחודש- מה שערער את מצבה של אימי מאוד. היא בדמנציה קשה ושוכחת הכל. אך זה לא העיניין. הבעייה היא שאימי אישה קשה למדיי. מאוד קשה לעובדות זרות לשהות במחיצתה. היא שתלטנית , אגרסיבית ומרותה ניכרת בכל. חודש ימים אנו מנסות למצוא פיליפינית אשר תאות להיות במחיצתה ואף לא אחת מוכנה לכך. היא מבריחה את כולן. 5 פיליפיניות החלפנו תוך חודש. אף לא אחת מוכנה לקבל מרותה. היא מרעיבה אותן, לא מרשה להן לשוחח בטלפון ונוזפת בהן רוב העת.(היא חושבת שהיא מעסיקה עבד). חודש ימים אנו עושות תורנות ביננו הבנות על מנת לא להשאירה לבד ,אף לא רגע. היא מסוכנת לעצמה. מה עושים? כולנו בעלי משפחות וילדים קטנים. מי יטפל בה? מוסד לא עומד על הפרק מאחר שזה ידרדר מצבה עוד. אולי תוכלו להאיר דרכינו כאן? תודה ושבת שלום שרי

 

[ronnyw]

התשובה שלי לא תמצא חן בעינייך

אבל יש שלוש אפשרויות: להמשיך כמו היום. אני מניחה שזה פוגע ב- 4 משפחות, ולא נראה לי שאימא שלך ממש מאושרת במצבה הנוכחי. לתת לה כדורי הרגעה רציניים. כן, כן, להפוך אותה לזומבית. אף אחד לא יסבול, כולל אימא שלך. להוציא אותה למוסד. לא יודעת למה את פוסלת את זה בנחרצות כזו, למה את (אתן) מקריבות 4 משפחות כי אתן "לא רוצות שמצבה יתדרדר". למה מצבה כל כך טוב ונעים לה ולעולם שכדאי לשמר אותו? בטח שזה פתרון רע, אבל אין פתרון טוב!! לי נראה שהמצב היום הוא הגרוע ביותר, כי יותר מידי אנשים סובלים ממנו. האפשרויות האחרות הן הרע במיעוטו.

 

[נילי41]

../images/Emo20.gifברוכה הבאה לפורום שרי

כולנו כאן בפורום באותה סירה. מטפלים בהורים, בבני זוג, בסבים ובסבתות וכו'. כולנו מנסים להתמודד פחות או יותר עם אותן הבעיות ולחלק מאיתנו יש ניסיון רב שנים בהתמודדות הקשה עם אלצהיימר ומחלות דומות. מהסיפור שלך אני מבינה שדי מיציתם את הפיתרון של הפיליפיניות וככל שמצבה של אמכן מתדרדר, הפיליפיניות כנראה כבר אינן התשובה. לצערי, עלי להסכים עם רוני. הפתרון במצב כזה הוא אשפוז מוסדי. כאשר החולה מגיע למצב שאין אפשרות אחרת להחזיק אותו בבית, והטיפול בה מזיק לסובבים אותו ובמקרה שלכן ל-4 משפחות עם ילדים קטנים, הפיתרון האחרון האפשרי הוא אישפוז מוסדי. לא צריך לפסול את הדבר על הסף. יש מקומות בכלל לא רעים שבהם אמכם יכולה להרגיש טוב, וגם אתם. ערכו סקר, פנו לעובדת הסוציאלית במח' הרווחה במקום מגוריכם, היא תדע להדריך אותם ולתת לכן רשימה של מקומות ברמה שתתאים לכן, בקרו במקומות האלו, תראו במו עיניכן ותתרשמו, ואז תחליטו. במצב הנוכחי, להחזיק את אמכן בבית, כשהיא מבריחה את הפיליפיניות ואתן צריכות להיות איתה 24 שעות ביממה בתורנות, אתן מכבידות על עצמכן ועל משפחותיכן ולא עוזרות לאמכן. במוסד הסיעודי היא תהיה במסגרת, תהיה לה שם חברה, אם היא תרצה ותשתף פעולה, ידאגו לאזן אותה תרופתית, ירגיעו אותה, יטפלו בה, ואתן תוכלו לבוא לבקר אותה בתורנות בכל יום אפילו. המצב כמו שאת מתארת אותו דורש פיתרון מיידי והחלטה לאישפוז מוסדי אינה החלטה של מהיום למחר, על כן אני חושבת שאתן חייבות להתחיל מיד לטפל בנושא ולבקש סיוע ועזרה מהעו"ס של אמכן. אל תדחו את הדבר כי המצב רק יילך ויחמיר. אני יודעת שזו החלטה קשה מאוד, גם אני עצמי מתלבטת בה לא מעט. בעלי חולה אלצהיימר במצב מתקדם והילדים ובני המשפחה כבר מזמן הציעו שאאשפז אותו כדי שאוכל לדאוג קצת גם לעצמי, אבל אני החלטתי שכל עוד הוא מבקר במרכז יום לתשושי נפש בכל יום, אני אחזיק אותו בבית ואטפל בו בעצמי. כשהוא כבר לא יוכל לצאת למרכז היום יותר אז תהיה לי הדילמה אם לקחת לו פיליפינית או לשלוח אותו למוסד סיעודי. הילדים אומרים שבמוסד יש יותר פעילות ויותר גרויים מאשר לשבת בבית עם הפיליפינית ולבהות בטלוויזיה או בתקרה וכו'. אבל אני עדיין לא שם. אתן, לעומת זאת, הגעתן לרגע האמת. יש לקבל החלטה ולחשוב בהיגיון על כל ההשלכות של המצב הנוכחי על כולכן. שולחת לכן חיבוק אמיץ וחם ומאחלת לכן שתגיעו להחלטה שתהיה נכונה לאמכן ולכן במהרה

 

[szmr]

ראשית וכל תודה לכולכן

התשובות שלכן- אינן מכעיסות אותי אבל יכעיסו אותה אני סבורה שמבית אבות הדרך שלה "לגן עדן " תהיה קצרה מהסיבה הפשוטה שהיא לא תסכים לכך. אני שבה מביתה כעת- מותשת נפשית ואיני מוצאת מזור לכאב. אנו במילכוד שהדרך להתמוטטות נפשית- קצרה ושוב תודה

 

[ronnyw]

וקראי גם את ההודעות הטריות שהגיעו.

 

[ronnyw]

רק עוד הערה אחת

בכל מקרה אל תצפי לשיתוף פעולה של אימך. בעבר הנושא עלה בפורום לא אחת: יש שלב שצריך לאכוף עליהם פתרון. בדיוק כמו שהיית קובעת עבור ילד שלך - בלי קשר לכמה היה צורח או מוחה. ילד צריך תרופה? נותנים לו. ילד צריך אישפוז? מאשפזים אותו. ילד צריך בידודו - מבודדים אותו. היינו הך !! עליכן לעשות "סוויץ'" במוח, שאימכן היא כמו ילדה - לא יודעת מה טוב לה, לא שוקלת קדימה, לא מבינה מה המשמעות. נשמע לי שאסור לכן לתת לה לעשות מניפולציות על 4 משפחות !! היא לא מבינה את המשמעות, אבל אתן כן !! וסליחה על החריפות.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifרוני כל מילה בסלע , את צודקת

 

[פנטזי1]

לאחר שקראתי את הסיפור שלך ואת התגובות של חברי

הפורום אנסה גם אני לתרום קצת מנסיוני עם אבי בקשר להכנסה למוסד סיעודי. גם אני חשבתי שמוסד זה נורא מכל,הרבה לילות לא ישנתי כי היו לי סיוטים איך אני עושה דבר כזה לאבי,מה אני אגיד לו ואיך אני אסביר לו למה עשינו לו דבר כזה. אז ראשית עשיתי שעורי בית,נסעתי לכל המוסדות שהיו מתאימים לתשושי נפש באזור שמתאים לנו ,לא חיכיתי לקטסטרופה שתאלץ אותי לפעול במידי ולבחור מקום בלית ברירה.כשהגעתי להחלטה לאיזה מוסד אנחנו הולכים התקשרתי אליהם ותיאמתי את כל מה שצריך,כמובן שאבי לא היה שותף לא להחלטה ולא לבחירה. כשהגיע היום לקחנו אותו לשם,הצוות חיכה לו לקחו אותו למחלקה באיזהשהו תירוץ שהם צריכים את עזרתו ,כמובן שבשבועות הראשונים הוא היה לחוץ שמחכים לו ושהוא צריך ללכת אבל לצוות יש שיטות משלהם להרגיע (גם בעזרת תרופות,אבל גם בבית הוא קיבל תרופות) בפעילויות שהיו שם הוא שיתף פעולה ,היו שעות יותר קשות אחר הצהרים ובערב ,זה לקח זמן והוא התרגל,הוא אף פעם לא שאל אותי למה הבאנו אותו לשם ואף פעם לא ביקש שניקח אותו הביתה,(זה הראה לי עד כמה מצבו חמור מבחינת המודעות שלו וההבנה שלו מה קורה איתו).היום הוא מרגיש שם טוב, אוכל טוב ישן טוב ,הרבה יותר רגוע הוא לא סובל ונראה שעשינו את ההחלטה הנכונה. אני גם רואה שהמצב דומה גם אצל חולים אחרים שמגיעים לשם ,בהתחלה כולם מחפשים את הדלת אבל לאט לאט מתרגלים ולא זוכרים שיש משהו אחר בחוץ.כמובן שאנחנו מבקרים אותו ומשגיחים שהכל בסדר,האחות מידעת על כל בעיה שצצה,כל תרופה שנותנים וכל דבר שקורה . המסקנה שלי:. לא לחכות לקטסטרופות, למצב שהוא בלתי נסבל,אין צורך להרוס את חייהם של כל הסובבים את החולה,עדיף לקבל החלטה כשעדין יש שליטה במצב. לא לשאול את החולה ולא לשתף אותו בהחלטה,כל אחד יסרב לעזוב את הבית,חולים כאלה לא יכולים להחליט יותר עבור עצמם וכמובן למצוא את המקום הכי פחות גרוע (כי אין מקום טוב במצב הזה),לבדוק את המקום כמה פעמים בשעות שונות של היממה,לשים לב ליחס של המטפלות לחולים ,כדאי לבוא עם עוד מישהו שגם הוא יראה אולי דברים נוספים.אי אפשר לראות הכל בפעם אחת.לבוא בזמו פעילות בזמן ארוחה וחשוב לבוא גם בזמןשאין פעילות כדי לראות אתהתנהגות הצוות שאשר החולים יותר נודניקים. מקווה שעזרתי בהצלחה

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifפנטזי אם החולה בן אדם

עצבני ,או יש בו אי שקט, או רוצה הביתה, יש סיכוי שגם יקבל מכות מהמטפלים וכך עשו לדוד של בן זוגי , בבית הדקל בפתח תקווה , החולה רצה תמיד לישון כי הוא חשב שחושך בחוץ, הוא היה עיוור, המטפלים הכריחו אותו לקום עם מכות, החולה סיפר לנו שהרביצו לו, היו לו סימנים בכפות היידים ,הם היו כחולות כנראה מהמאמץ להחזיק במיטה. אחרי 3 שבועות הוא ניפטר, אני כותבת כדי שכל אחד ישים לב למטפלים ולצוות במוסד.

 

[פנטזי1]

המקרה הזה לא מלמד על הכלל

לא כל המוסדות הם כאלה ,הדגשתי שצריך לבדוק היטב את התנאים ואת יחס הצוות,אפשר לראות על החולים עצמם איזה יחס הם מקבלים,כשאני באה לבקר את אבי והוא רגוע וחייכן ומשתף פעולה ואפילו מתבדח עם המטפלות אני בטוחה שלא מרביצים לו,אני לא אומרת שהכל מושלם אבל תמיד בכל מקום צריך להשגיח ,לבוא לבקר הרבה ,לשים לב לכל הפרטים וגם להעיר הערות אם צריך ואז גם הצוות יודע שהמשפחה מעורבת .

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifszmr שבוע טוב

אין ברירה רק בית אבות אתן לא תוכלנה להסתדר כך לאורך זמן אם היא משטלתת על כולם רק אפשרות אחת טוב לכולם גם לה, מוסד.

 

[אפס שתיים]

נראה לי שאין לכן הרבה ברירה,

גם ההלכה היהודית, המצפה ודורשת מאיתנו לכבד את הורינו, מעמידה את חחיך קושדם לחייה של אמך. השאלה אם אמא תחיה או תמות, במקום זה או אחר, עם כל הכבוד, אינה נתונה לאחריותך. את אמורה לעשות הכי טוב שאת יכולה (וכנ"ל גם אחיותיך, כמובן) לא מעבר לזה ולא על חשבון בני הזוג והילדים שלכם. גם להם יש זכות למשפחה בריאה ונורמלית. אני מבינה את רגשי האשם שלך, כולנו מסתובבים איתם כל הזמן. אבל בשורה התחתונה זה די ברור לנו שיותר ממה שיש לנו אנו לא יכולים לתת, זה פשוט בלתי אפשרי. אין שום אפשרות לילדים לתת להורים את הכל. מפתח הבריאות, הרווחה והשלווה לא נתון בידים שלנו. אנו עושים, בדיוק כמוך וכמו אחיותיך, את הכי טוב שאפשר. אתן גם ניסיתן למתוח את זה קצת מעבר לזה וכמובן - נפלתן על הפנים. למוסד, ומהר.

 

[szmr]

תודה על ההארה. שמחה להיות כאן

ן