ובשעת בוקר שפויה יותר, מוסיפה:
היו כ- 3000 א/נשים באמפי (להערכתי), הלהקות העירוניות היו מק-סי-מות. היו ילדים רבים שהכרתי בין הרוקדות והרוקדים - ביניהם הבת שלי (אפרוחים), ואף הבן של חופרי (הורה). שניהם מופיעים בתמונות, למי שמזהה. זה היה אחה"צ-ערב מתישים, שכן הגענו מוקדם לחזרות בשמש הקופחת, אבל החזרות נתנו גם הזדמנות להתרשם מהארגון, הסדר, המקצועיות. בהצגת הלהקות מאוד בלט שלכל קבוצה יש מדריכ/ה חברתי/ת - עניין חשוב ומשמעותי להקניית חינוך משלים לסוגיו. לילדים סופקו שתיה וחטיפים (כפי שאמרנו - זה היה ארוך - מארבע וחצי עד קרוב לתשע), לקבוצת האפרוחים של ביתי הוצמדו עוד 4 (!) סייעות שסייעו לפצפוניות והפצפונים (גן חובה) לגשת לשרותים, להתלבש, להתארגן וכיו"ב. התזמונים במופע היו מצויינים. מנקודת מבט של אמא - אין מילים. תודה לחינוך המשלים.
