ערב צח וזך
אחר הצהריים טובים לכולם. כאן אשקה, בעיצומו של סוף הסופשבוע ראשון שלי בבית. דבר אחד לחיובו של עניין, הזמן פשוט טס. סגרתי עכשיו שבועיים שלמים. זה לא שמעולם לא הייתי רחוקה מהבית כלכך הרבה זמן רצוף - לפני הגיוס הייתי בניויורק חודש וחצי - זמן טיפה ארוך יותר, אבל אין עוררין שזה טיפה שונה. נראה לי שאני הרבה יותר מפוכחת בקשר לצבא ולכל המערכת העצומה הזו, שלעת עתה אני רק בורג קטנטן בה. אמנם הטירונות שלי היא קייטנה עם משמעת על כל המובנים של מושג זה, אך עדיין אפשר לראות או לשער את כל התמונה. בעצם ההודעה הזו לא תהיה לעולם מדוייקת, כי עכשיו אני מרגישה די נפלא, כי אני בבית והיה לי נחמד בעיר אתמול בלילה, ואכלתי אוכל של אימא, ואני הולכת היום למישהו שיעשה לי מסאז´ טוב שיעביר לשרירים שלי את כל המתח שהצטבר בהם עקב הצעקות, הנקיונות של פסח (העיקר שמחתי שלא אצטרך לסבול ממצות בטירונות, ונחתי ישר לנקיון פסח השנתי), הרצועה של הנשק, נעלי הב´ המזעזעות מבחינה אוטופדית ושאר נזקי שינוי האקלים והאווירה. והכי חשוב. כל הסופשבוע הזה אני עם פזור. איזה עוול זה לסגור את השיער המקסים שלי בתוך גומיה מסרסת. אמרתי לעצמי שעד החזרה לבסיס אני עם פזור, גם אם ימאס לי מזה, גם אם יהיה חם וגם אם יתחשק. מעולם לא חשבתי שזה יטריד אותי. (אז אתם מבינים איזה דברים מטרידים אותי בטירונות? מה זה אומר על הקושי שלי
) מצאתי לי מישהי שם, שהולכת להיות פקידה בחיל הים, ביחד יצאנו מהבעסה של התפקיד הכלל צהלי שלנו (אני מנחת יישומים. מה שזה לא יהיה), והחלטנו ביחד שמה שיקרה אני נעביר את הזמן בססבה. האידיליה נמשכה עד שתקעו אותנו 8 שעות במטבח כשהיינו צריכות לנקות את המסילות של כללל מדיחי הכלים במטבח שהיו מכוסים באבנית ושאר מזיקים. ביקשנו הפסקה וצעקו עלינו שאם כל אחת תיקח הפסקה אז לא נסיים זאת לעולם, אז יצאנו בכל זאת וצעקו עלינו עוד יותר. בכלל הנגדים במטבח היו נורא לחוצים משום מה. שיהיה. לא היה חביב במיוחד, וגם דמעות ביצבצו שם מידי פעם, כי באמת היה מתסכל, אבל בכלליות. חפיף. בסוף סיימנו והביאו לנו קרמבו כלכך נוח לי מסיבה לא מובנת באוהל על המיטת שדה הזו. אולי זה בגלל שישנתי במקומות כלכך היו פחות נוחים, אז זה הרע במיעוטו. אז לסיכום השבועיים האלה, אפשר לומר שיש רק שלושה קשיים בטירונות הקשה שלנו. * לעמוד הרבה זמן על נעלי ב´, עם "וי בין הרגלים וידיים מאחורי הגב", בלי לזוז או לדבר. * לקום בבוקר. אני כלכך לא בתאדם של בוקר * והקשה מכולם, לא להרדם בשיעורים של המ´מ. איך אפשר להפוך שיעורים מעניינים עם נושאים מעניינים ובוערים לכאלה נמתחים ומשעממים. אולי גם חוסר השינה תורם קצת, אבל רטוריקה זה שם המשחק, והמ´מ שלנו בהחלט לא שחקנית טובה. מחר חוזרים. השבעה בצהריים. בטח יהיה יפה. אשקה הירוקה
אחר הצהריים טובים לכולם. כאן אשקה, בעיצומו של סוף הסופשבוע ראשון שלי בבית. דבר אחד לחיובו של עניין, הזמן פשוט טס. סגרתי עכשיו שבועיים שלמים. זה לא שמעולם לא הייתי רחוקה מהבית כלכך הרבה זמן רצוף - לפני הגיוס הייתי בניויורק חודש וחצי - זמן טיפה ארוך יותר, אבל אין עוררין שזה טיפה שונה. נראה לי שאני הרבה יותר מפוכחת בקשר לצבא ולכל המערכת העצומה הזו, שלעת עתה אני רק בורג קטנטן בה. אמנם הטירונות שלי היא קייטנה עם משמעת על כל המובנים של מושג זה, אך עדיין אפשר לראות או לשער את כל התמונה. בעצם ההודעה הזו לא תהיה לעולם מדוייקת, כי עכשיו אני מרגישה די נפלא, כי אני בבית והיה לי נחמד בעיר אתמול בלילה, ואכלתי אוכל של אימא, ואני הולכת היום למישהו שיעשה לי מסאז´ טוב שיעביר לשרירים שלי את כל המתח שהצטבר בהם עקב הצעקות, הנקיונות של פסח (העיקר שמחתי שלא אצטרך לסבול ממצות בטירונות, ונחתי ישר לנקיון פסח השנתי), הרצועה של הנשק, נעלי הב´ המזעזעות מבחינה אוטופדית ושאר נזקי שינוי האקלים והאווירה. והכי חשוב. כל הסופשבוע הזה אני עם פזור. איזה עוול זה לסגור את השיער המקסים שלי בתוך גומיה מסרסת. אמרתי לעצמי שעד החזרה לבסיס אני עם פזור, גם אם ימאס לי מזה, גם אם יהיה חם וגם אם יתחשק. מעולם לא חשבתי שזה יטריד אותי. (אז אתם מבינים איזה דברים מטרידים אותי בטירונות? מה זה אומר על הקושי שלי
) מצאתי לי מישהי שם, שהולכת להיות פקידה בחיל הים, ביחד יצאנו מהבעסה של התפקיד הכלל צהלי שלנו (אני מנחת יישומים. מה שזה לא יהיה), והחלטנו ביחד שמה שיקרה אני נעביר את הזמן בססבה. האידיליה נמשכה עד שתקעו אותנו 8 שעות במטבח כשהיינו צריכות לנקות את המסילות של כללל מדיחי הכלים במטבח שהיו מכוסים באבנית ושאר מזיקים. ביקשנו הפסקה וצעקו עלינו שאם כל אחת תיקח הפסקה אז לא נסיים זאת לעולם, אז יצאנו בכל זאת וצעקו עלינו עוד יותר. בכלל הנגדים במטבח היו נורא לחוצים משום מה. שיהיה. לא היה חביב במיוחד, וגם דמעות ביצבצו שם מידי פעם, כי באמת היה מתסכל, אבל בכלליות. חפיף. בסוף סיימנו והביאו לנו קרמבו כלכך נוח לי מסיבה לא מובנת באוהל על המיטת שדה הזו. אולי זה בגלל שישנתי במקומות כלכך היו פחות נוחים, אז זה הרע במיעוטו. אז לסיכום השבועיים האלה, אפשר לומר שיש רק שלושה קשיים בטירונות הקשה שלנו. * לעמוד הרבה זמן על נעלי ב´, עם "וי בין הרגלים וידיים מאחורי הגב", בלי לזוז או לדבר. * לקום בבוקר. אני כלכך לא בתאדם של בוקר * והקשה מכולם, לא להרדם בשיעורים של המ´מ. איך אפשר להפוך שיעורים מעניינים עם נושאים מעניינים ובוערים לכאלה נמתחים ומשעממים. אולי גם חוסר השינה תורם קצת, אבל רטוריקה זה שם המשחק, והמ´מ שלנו בהחלט לא שחקנית טובה. מחר חוזרים. השבעה בצהריים. בטח יהיה יפה. אשקה הירוקה
