ערב ראש השנה....

ערב ראש השנה....

כולם ממהרים... אנשים אצים רצים ברחובות לסידורי החג האחרונים... פרחים... נרות... מתנות... הכל ערוך ומוכן לקראת ערב החג. הסירים מלאים עד גדותיהם עומדים על הכיריים, המפות פרוסות על שולחן החג, המפיות, הפמוטים, סידורי הפרחים.... מה שנותר לעשות זו מקלחת טובה, ללבוש את בגדי החג, להתבשם ולהמתין... מחכים לקבל את פני השנה החדשה, ואת...האורחים... ואצלנו - שנה חדשה, לראשונה בלי אבא... ערב חג ראשון בלי אבא... בערב פסח עוד זכה להיסב עמנו לשולחן הסדר... ובלב, הרגשה כבדה... תחושה מוזרה של מועקה ההולכת ומזדחלת לאיטה במעלה הגרון... חונקת... החיבוק החם שלו... הנשיקה על המצח, על הלחי, ריח הניחוח של מי הקולון שלו שעדיין עולים בנחירי... ואמא, אף היא לא עמד לה כוחה לקבץ את המשפחה סביבה אל שולחן החג... הכאב טרי עדיין... וכך, ערב החג הזה, אמא תחגוג אצל מחותניה עם אחי ומשפחתו, בעיר רחוקה... בנותי תחגוגנה עם אביהן אצל דודתן... ואני אחגוג עם חברים קרובים - "משפחה" שניה שלי... ובהארה פתאומית אני פתאום מבינה את כל אלה שתמיד סיננו מבין שיניהם: "אני שונא/ת את החגים האלה".... ובכל זאת, ולמרות הכל מאחלת לכולנו חג שמח.
 
חג שמח ושנה טובה......

ואם זה מנחם אותך אז בלי כל הבעיות אותן הזכרת כאן,גם אני מתעב את החגים. כל אחד מסיבותיו הוא,אבל בכל מקרה שתהיה לך שנה מקסימה ושכל מה שתבקשי ייתממש. ביי (הייתי מוסיף סימן אבל מהמחשב בבית אין לי אפשרות-מחשב דפוק)
 
למעלה