ערב ועוד הגיג חגיגי

[להבה ירוקה]

ערב ../images/Emo148.gif ועוד הגיג חגיגי ../images/Emo148.gif

איך שהיה לי קר היום בעיר הבירה. התלבשתי לתל-אביב, ולא לירושלים הקפואה. אבל תה חם ושיחה חמה עוד יותר עם חברה אהובה אהובה חיממו אותי

פורים מתקרב לו, ואני חושבת על על עניין התחפושות הבא עלינו (לטובה??) כשהייתי ילדה שנאתי להתחפש. בגיל 4 חיפשו אותי לפופאי (תחפושת שהייתה קודם של אחי הגדול) ובכיתי המון המון ולא הסכמתי לצאת מהבית ומאז - אני שונאת להתחפש. האמנם? לבשתי מסיכה רצינית ודבוקה היטב אל העור במשך שנים רבות. המסיכה הייתה דבוקה חזק כ"כ, שגם ביני לבין עצמי - לא הורדתי אותה. גם מול המראה לא ראיתי את הפרצוף (או הגוף) האמיתי שלי. לא נתתי לאנשים להכיר אותי באמת. גם אני לא "זכיתי" להיכרות עם עצמי עד...עד לא מזמן, שנתיים שלוש. משהו כזה. שלשום בלילה צף אצלי רגש מן העבר, מגיל הנעורים. פתאום צף כאב גדול, שאז, לא ביטאתי בפני איש. התקשרתי אל ידיד קרוב שלי, שגם אז היה ידיד, ונכח בסיטואציה ההיא - וסיפרתי לו על הכאב. על כמה שכאבתי אז, וקינאתי, וסבלתי. אמרתי לו שזה עושה לי עכשיו הקלה מאד גדולה, לספר לו על זה, אפילו שעברו 12 שנים (

). הוא ענה לי, שהיום, כמו שהוא מכיר אותי, אני לא אתן לאיש להבליג על הרגשות שלי. הוספתי, שגם אני, לא נותנת יותר לעצמי להבליג על רגשות, לכסות אותם במסיכה "פורימית" עד-דלא-ידע. "הוספת עוד בלוק חופש לידידות בינינו" הוא סיכם. ואני מסכימה, כנות היא חופש. מסיכה לפרק זמן ארוך יותר מיום חג, היא עונש. מה אתם חושבים על פורים? על מסיכות? על התחפשות? אוהבים? שונאים? למה?

 

[מי שהיא 1]

פורים.

לא אוהבת. לא ממש בכל אופן. אפפעם לא הייתי מאלו ששמים על עצמם תחפושות מושקעות. מקסימום איזה משו על הראש ואיפור כבד שאני אוהבת ואז מנצלת את ההזדמנות. בכלל, פורים תמיד היה בשבילי עוד סיבה מעולה למסיבה טובה. ואוזני המו שזה שוס. תמיד הייתה לי תחושה כזו שאם אני אצא עם התחפושת אני אגלה שאפפחד לא התחפש וכולם עבדו עליי... ואולי זה סתם הרגיש לי מגוחך התחפושות האלו כשהרגשתי גם ככה עם מסכה.. ואת... היכולת לומר את מה שהרגשת והדחקת בעבר, היום, היא התמודדות אמיתית. היא שנותנת אוויר לנשימה. מלכה אחת. [היה כיף כיף

]

 

[mirit 22]

פורים...

מזדהה ביותר, אני עד היום לא ממש מתחברת לחג הזה ובסופו של דבר גם מוותרת על תחפושת (אפילו אם לפני זה מצליחים לשכנע אותי כן להתחפש). מה עוד שמזדהה עם מה שאמרת על ההרגשה הטיפשית להתחפש כשבעצם המסכה האמיתית עליי 24/7... נראה לי פשוט מיותר כשהייתי קטנה (עד גיל 10) דווקא אהבתי להתחפש אבל רק לתחפושות של בנים ואת הפורים היחיד שאני זוכרת ששנאתי במיוחד מאותן שנים, היה גיל 5 שחיפשו אותי למלכת אסתר עם שמלה לבנה והכתר... גאד כמה שסבלתי אותו חג

התמונה היחידה שהצליחו לצלם אותי (כי סירבתי בתוקף) יצאה כהה כי לא הסכמתי לשתף פעולה ולצאת לשמש... אז אני שמחה להודות שכמעט ואין ראיות לתחפושת הזוועתית הזאת

בסך הכל עכשיו אני דיי נכנסת לחג דווקא בגלל אחיינים שלי וכבר יש לי ולאמא שלי מסורת שאנחנו מכינות להם משלוח מנות מיוחד בקופסא ענקית מקושטת במיוחד וכל מני דברים מקוריים אז זה נחמד כי ההכנות לפורים פתאום מתחילות שבועות לפני ויש את ההתרגשות של הילדים וכל זה... כרגיל הם עושים לי גם את החג הזה לשמח

 

[להבה ירוקה]

ומה את עושה עם המסיכה

שנשארת עלייך 24/7?

 

[mirit 22]

אם היית שואלת אותי את זה

לפני חצי שנה, הייתי אומרת לך שאני נאחזת במסכה הזאת בכל הכוח שבלעדיה אני לא יכולה לחיות, לנשום, לתפקד... היא הייתה הדבר הראשון שהייתי עושה בבוקר כשהתעוררת משינה (אם ישנתי..) הדבר האחרון שאני הורדתי אך ורק כשהייתי בטוחה שכבר אין אף אחד בסביבה... הדרך היחידה שהייתי יוצאת מהחדר ומהבית בכלל, אף אחד כמעט לא ראה אותי בלעדיה, רוב האנשים ש"מכירים" אותי שנים (לרבות משפחה) בכלל לא מכירים אותי הם רואים רק מה שאני מרשה לפני8 חודשים בערך התחלתי טיפול חדש אחרי תקופה מאוד קשה ולקח לי אומנם זמן להביא את עצמי להסתגל לרעיון שאני בעצמי בחרתי את הטיפול הזה, אף אחד לא מכריח אותי, לכן כדאי שאני אנצל את הזמן שיש לי כדי לפתור בעיות, לא רק לדבר עליהם. לאט לאט התחלתי באמת לבוא במטרה להרגיש טוב יותר אחרי שדיברתי, לנסות להבין יחד יותר 'למה' ולא רק 'מה' קרה... היו עליות וירידות אבל אני בהחלט יכולה להגיד שחלקים מהמסכה הזאת כבר ירדו, יש יותר אנשים שסביבי שמתחילים ללמוד להכיר אותי ולמרות שחלקם נאחזים במירית מאחורי המסכה חזק ומסרבים לראות את מה שמתגלה עכשיו (ומכחישים הרבה ממה שקורה

), חלק שמחים יותר דווקא לוותר על החלק הזה בי שהתחבאתי אחריו כל השנים... ככה יורדת לה מסכה בשלבים.... אני מקווה שחלק מההבנה הזאת שאני רוצה לגלות מי אני באמת בלי משחקים והצגות רק יקדם אותי באמת לפתוח הכל בפני עצמי והסביבה הקרובה כי באמת שנמאס לי לשקר לכולם 24/7, מרגישה שמוכרת להם תדמית שבכלל נהגתה בראש שלי לפני כל כך הרבה שנים... רוצה שידעו מי אני באמת לטוב ולרע

 

[להבה ירוקה]

יופי. זה מאד משמח לקרוא ../images/Emo45.gif

נשמע שהטיפול החדש מתאים לך יותר, וגם נותן פחות "הנחות", או שאת נותנת לעצמך פחות "הנחות" שכאלה. כתבת משהו שמאד התחברתי אליו - " שנמאס לי לשקר לכולם 24/7, מרגישה שמוכרת להם תדמית שבכלל נהגתה בראש שלי לפני כל כך הרבה שנים... רוצה שידעו מי אני באמת לטוב ולרע". זה משפט יפה מאד, על קבלה עצמית - והוא עושה (לי לפחות, ברגע זה) הרגשה רעננה כזו, וחזקה. לטוב ולרע. זה כ"כ מקל - כי באמת, אם נהיה אנחנו עצמנו, אז אלה שיגיעו, יהיו האנשים שבאמת רוצים אותנו כפי שאנו, ולא תדמית ומסיכה. ואז, השהייה בחברתם תהיה הרבה פחות (או בכלל לא) מתישה.

 

[mirit 22]

זה בדיוק הקטע...

נמאס לי לעבוד כל כך קשה כדי לשמר את התדמית המחוייכת הזאת לפעמים רע ואין לי כח לשחק כאילו הכל בסדר כדי להרגיע את כולם מי שבאמת רוצה להיות לידי ילמד לקבל אותי גם בקושי ואולי עצם זה יעזור לי לצאת מהמקום הרע הזה לעבר הטוב.. אני רוצה שיהיה לי טוב באמת לא רק בהצגות... את צודקת ברי, הטיפול הזה בהחלט מועיל לי יותר ואולי משום שפשוט נכנסתי אליו בכל הנחישות והנכונות לצאת ממנו מחוזקת יותר ואמיתית יותר. ידעתי כבר כשהתחלתי שהפעם אני לא שותקת כשאני רוצה לדבר, אני לא מחפשת את הדרכים הקלות (מכירה אותן הן בדרך כלל מסתיימות בנפילה קטלנית לתהום ואז הרבה יותר קשה לעלות...been there done that) ולא מתפשרת, בכל מה שנוגע לעזרה לעצמי אני מוכנה לנסות הכל והתחלתי בזה שבחרתי לעצמי מטפלת שבאמת אני החלטתי מכל הרשימה שהייתה לי, לא אמרו לי ולא החליטו בשבילי... אני בחרתי בה וכבר מההתחלה הייתי מוכנה לאפשר לה להיכנס באמת ולקחתי את היד שהיא פרסה ועכשיו אנחנו פוסעות יחד בשביל הזה, לאט לאט... אני שמחה שזה ככה, כבר ל חיה באשלייה שהדברים צריכים להיפטר רק בגלל שאני אצל פסיכולוגית, לא משלה את עצמי לחשוב שהכל כך כך פשוט או שניסיתי "הכל"... אני יודעת שזה קשה ואני מוכנה לזה הפעם, בגלל זה ובגלל שאני לא מוכנה לוותר אני יודעת שהפעם הזאת תיהיי שונה מכל הפעמים האחרות. מה עוד שעכשיו יש אנשים חשובים לי שיודעים יותר ולא נרתעים, פשוט מקבלים (כמובן לא כולם..). אני סוף סוף מוכנה לעזור לעצמי, זה דבר שמעולם לא באמת עשיתי, רק בתיאוריה. עכשיו אני עושה

 

[להבה ירוקה]

וכמו שאני רואה אותך מהצד -

(וממה שראיתי פעם), השינוי הזה מאד מאד משתלם לך. את מתחילה לפרוח מותיייק. וזה מדהים לראות.

 

[mirit 22]

אני מוסמקת לגמרי.ולא רק מהחום הגבוה

תודה ברוש על המילים כל תגובה שלך גורמת לי לחשוב יותר ולהעמיק ובעצם להבין איפה אני עומדת שחור על גבי לבן לראשונה בחיים שלי... תודה עכשיו אם תסלחי לי אני צריכה להתלבש לעבודה... המצב הבריאותי שלי החמיר ובכל זאת לא מוותרים לי על היום אז כדאי שאמהר, זה הולך להיות יותר ארוך וקשה

וויש מי לאק (I gonna nead it) מקווה שיהיה לך בוקר נפלא ויום מוצלח לכל אורכו

 

[להבה ירוקה]

i wish you luck, dear ../images/Emo8.gif

 

[mirit 22]

Thanks...

אז זהו, הלכתי לשם ורק אחרי שע בעלה של בת דודה שלי החליט שהוא יכולה להישאר עם הילד עד 12-12 וחצי.... לא יכל להגיד לי לפני... אז האכלתי את הילד וחזרתי הביתה ואמא קבעה לי תור נוסף לרופאה... נראה מה יהיה בנתיים מרגישה יותר גרוע מלפני התרופות והאנטיביוטיקה

מקווה לעבור את החצי השני של היום יותר בקלות כי בכל זאת יש לי עוד 4+ שעות עם הילד אחר כך... לצערי נאלצתי לבטל השבוע את כל הדברים החשובים והכי משמעותיים שהיו לי (חיכיתי מלא זמן כדי שיגיע השבוע הזה ובסוף הכל ביטלתי

) ואני מקווה להחליםפ מהר כדי להתחיל לקבוע את הכל שוב.... אוף, איך תמיד חולים בזמן הכי לא נוח

מקווה שעלייך עובר בנתיים יום יותר טוב ברוש

 

[רננהלי]

מירית

מה שכתבת כאילו דיברת מתוכי ממש. המחלחמה הזו לדרך שלך, להיות את עצמך. הליכה שנראית נגד כל זרם אפשרי, וקשה כל כך. אבל מתגמלת כל כך.. כל כך יפה כתבת אולי עוד אגיב בהמשך (את רואה מה השעה?) לילה טוב

 

[mirit 22]

היי רננה

אני שמחה מאוד שהזדהת ועוד בדברים הטובים, בתהליך הזה ללכת נגד הזרם אולי קשה אבל בהחלט משתלם בסופו של דבר תמשיכי לצעוד בכיוון שלך...

מקווה שיהיה לך יום מקסים וקסום

 

[להבה ירוקה]

היה מוי מוי כיף ../images/Emo23.gif

זה באמת מרגיש מוזר לשים מסיכה, כשעדיין מרגישים שיש מסיכה. צפוף מדי, לא??! את המסיכה מורידים לאט לאט. כל פעם קצת. פתאום העינים רואות אחרת. פתאום האזניים שומעות את מה שפספסו קודם... מצד שני, גם חוששים קצת. פתאום אחרים רואים אותך בלי מסיכה...לפי דעתי זה מאד מקרב. לא מרגישה שיש חסרונות בחיים בלי מסיכה. אבל אולי ישנן מסיכות יומיות כאלה (כמו עדשות מגע

), שלפעמים צריך. אולי לא צריכים להיות שקופים לגמרי?

 

[s h i r k u s h]

מסיכות ../images/Emo148.gif

אני אישית תמיד אהבתי את החג, למרות שקצת היה לי קשה להתחפש וכו' כי הייתי ביישנית לצאת ככה עם תחפושת. ולגבי מסיכות בחיים: אני חושבת שלכולנו יש מסיכות מסויימות, לדוגמא יש דברים שאני אכתוב אותם בנט על רגשות שלי וכו' ובחיים לא אומר אותם במציאות, ואני אסתתר מאחורי מסיכה מסויימת. בלתי אפשרי לדעתי להיות אמיתיים לחלוטין, אני בעד כנות ובעד להיות מי שאתה אבל לא תמיד זה אפשרי בחברה של ימינו.

 

[להבה ירוקה]

איפה היית רוצה -

להיות יותר כנה ממה שאת היום?

 

[s h i r k u s h]

אני מנסה להיות הכי אמיתית...

ובעיקרון מי שאני פה בנט זה מי שאני בחיים הרגילים, אבל פה אני מרשה לעצמי יותר להראות רגישות, יותר להשתחרר, יותר להיפתח.

 

[להבה ירוקה]

שירקוש ../images/Emo13.gif

אם כך, אז יופי. האינטרנט באמת מאד משחרר, ויותר קל להיפתח בו מאשר פנים מול פנים. אז בעצם זה כלי אימון אדיר ללמידה עצמית. שיהיה בוקר נפלא

 

[רננהלי]

משהו שמח

אני כבר דיברתי קצת על המסיכה שלי כאן. ועל הניסיונות שלי להוריד אותה כי הגעתי לנקודת האין ברירה. והיום פגשתי במקרה חברה שלא פגשתי מזמן כבר. חברה שאהבתי, אלא שהרגשתי קצת רגשות נחיתות מולה משום מה. ופעם קצת הרגשתי שאני צריכה לעשות את עצמי לידה טובה יותר ממי שאני. וכל כך שמחתי לפגוש אותה היום. ואתם יודעים מה? באמת "פגשתי אותה". למה? הרגשתי שאני לא מתחבאת. דיברנו קצת, לא הרבה. ואני לא כל כך גאה במה שאני עושה עכשו או לא עושה עכשו (או לפחות חשבתי כך). הייתי רוצה אחרת, הייתי רוצה להיות מסוגלת להציג את עצמי הרבה יותר חזקה, מצליחה וכו'. וגיליתי שבעצם זה מה רציתי בתחילת השנה, ולפני חודשיים. אבל עכשו זה השתנה. עכשו כבר לא רציתי. איך שהצגתי את עצמי (ואחרי שלא נפגשים מלא זמן, אתה משום מה צריך להציג את עצמך שוב), זה היה האמת. זו הייתי אני. ולא היה אכפת לי בכלל מה היא תחשוב, או אם היא תאהב אותי או לא. וגם, ידעתי שהיא אוהבת אותי. ידעתי ששמחה לראות אותי. ולא חשוב בכלל איך הצגתי את עצמי. ופגשתי אותה באמת בזכות זה. כי לא שמתי את המסיכה ההיא. כי לא היה לי אכפת אני אגיד את זה שוב: לא היה לי אכפת מה היא תחשוב נפרדתי ממנה מחוייכת, עם תחושת נעים בלב. לא הצלחתי להגדיר את זה באותו רגע, וגם עכשו אני לא בטוחה שהגדרתי טוב כל כך, אבל פשוט הרגשתי טוב. זה כיף לדעת שהשתניתי ושטוב לי עם זה. ויש עוד מיליון דרך, אבל אז מה?

 

[רננהלי]

ויש גם

הבדל בין לשים מסיכה לבין לא להראות את כל מה שיש לך אתה יכול להיות אתה לגמרי בלי לשים מסיכה, ועדיין אתה לא צריך להראות לכולם את הכל. לא צריך להיות חשוף לגמרי. אין לי זמן עכשו ואני גם צריכה לחשוב על זה עוד. אבל סתם נקודה למחשבה..