סיור סגרירי במערות המגורים בכפר הפלאחים דרגאת
כפר דרגאת כפר פלאחי הכפר ממוקם 15 קילומטר מערבית לעיר ערד, על כביש באר שבע ערד, נוסעים על כביש 31, ונמשיך בו מזרחה, על פי השילוט לערד. ניסע כרבע שעה, ולאחר הפנייה ימינה אל בסיס נבטים,כחצי קילומטר ממערב לכניסה לכסיפה, נבחין בשלט ירוק המכוון אותנו אל מחצבת הר דרגות, ואל הכפר דרגאת, ניכנס שמאלה לכוון צפון נמשיך מספר קילומטרים, עד הגיענו לכפר דרגאת, שבתיו בולטים מאד בהיותם כה שונים, מבתי המגזר הבדואי בנגב. טלפון לתאום סיור או אירוח גאבר אבו חמאד,054-7969576 או נאסר החתן 050-3308117 מידע בניגוד לדעה הרווחת משפחת אבו חמד איננה בדואית במובן הבדואי של המילה ,המשפחה מגדירה את עצמה פלאחים עובדי אדמה , מוצאה של המשפחה בסעודיה כאשר עשתה עליה לאזור חברון בסביבות העיירה דורא בשנת 1840 וכללה אז כארבע משפחות של בני משפחת אבו חמד המשפחה לא נדדה כמנהג הבדויים . לאחר זמן מה עברה המשפחה והתיישבה למרגלות הר עמשא למרגלות דרך האבות למסחר בדרך האבות מדרגות חצובות לאורך כשלושה וחצי קילומטר במרחק של 5 מטר בין מדרגה למדרגה על מנת לעזור לשיירות לעלות במעלה ההר ממזרח ומהדרום לכוון מערב לים ולמצרים, מן המדרגות דרגה בערבית הגיע שמו של הכפר הפלאחי דריגאת . עד שנות השישים חיו בכפר על פי המסורות הישנות כולל לינה ומגורים במערות של המשפחות ובעלי החיים, כאשר התיישבו בדרגאת או כפי שהם קוראים לעצמם דריגאת . מערות אלו נחצבו בעבודת כפים בפטישים ואיזמיל , והורכבו משלושה מתחמים : אזור השינה בעיקר על דרגשי אבן ועליהם שטיחים מצמר גמלים וכבשים עליהם שמיכות , אזור האירוח וחיי היום יום שבמרכזו בור ואש הבישול והחימום המוקולי,מעל הייתה ארובת אוורור, מתחם המחסנים ואזור בעלי החיים וגם כאן הייתה ארובת אוורור והכול דרים ביחד בעלי החיים והאנשים , מערות אלו הורחבו בהתאם לצרכי המשפחות , המערות גם נחצבו למרגלו ההרים . לאורך השנים ליד המערות הוקמו צריפי פח – פחונים ובהמשך בתי מידות שאינם מביישים את צפון תל אביב וצפונה ,כמנהג תושבי האזור החלו לבנות בתי אבן ללא אישורים ובשנת 1992 ממשלת ישראל ביצעה אכיפה והריסת מבנים שאינם חוקיים ,בפעולה זאת נהרסו מספר בתים, לקח זה נלמד וכיום לבתים הנבנים יש רישיונות בנייה חוקיים, כמובן שהקל על הנושא הכרת המדינה בכפר בשנת 2004 . לאחר הריסת הבתים הראשונה הוקם בכפר ועד פעולה שכלל 13 נבחרים שהחל לפעול להכרת המדינה בכפר,בתרגום משל ערבי ,בני הכפר יפתחו את הפה לא רק אצל רופא השיניים אלא גם כלפי השלטונות, בדרישות נבחרי ועד הכפר ולאור המתחייב במדינת ישראל לנושא חוק לימוד חובה , דרשו התושבים הקמת גן ובית ספר, עד אז הלכו ברגל תלמידי הכפר שבע קילומטר לכול כוון בבוקר ובחזרה על מנת ללמוד בבית הספר הסמוך, בשנת 1992 אף הוקמה מרפאת קופת חולים בישוב.
כפר דרגאת כפר פלאחי הכפר ממוקם 15 קילומטר מערבית לעיר ערד, על כביש באר שבע ערד, נוסעים על כביש 31, ונמשיך בו מזרחה, על פי השילוט לערד. ניסע כרבע שעה, ולאחר הפנייה ימינה אל בסיס נבטים,כחצי קילומטר ממערב לכניסה לכסיפה, נבחין בשלט ירוק המכוון אותנו אל מחצבת הר דרגות, ואל הכפר דרגאת, ניכנס שמאלה לכוון צפון נמשיך מספר קילומטרים, עד הגיענו לכפר דרגאת, שבתיו בולטים מאד בהיותם כה שונים, מבתי המגזר הבדואי בנגב. טלפון לתאום סיור או אירוח גאבר אבו חמאד,054-7969576 או נאסר החתן 050-3308117 מידע בניגוד לדעה הרווחת משפחת אבו חמד איננה בדואית במובן הבדואי של המילה ,המשפחה מגדירה את עצמה פלאחים עובדי אדמה , מוצאה של המשפחה בסעודיה כאשר עשתה עליה לאזור חברון בסביבות העיירה דורא בשנת 1840 וכללה אז כארבע משפחות של בני משפחת אבו חמד המשפחה לא נדדה כמנהג הבדויים . לאחר זמן מה עברה המשפחה והתיישבה למרגלות הר עמשא למרגלות דרך האבות למסחר בדרך האבות מדרגות חצובות לאורך כשלושה וחצי קילומטר במרחק של 5 מטר בין מדרגה למדרגה על מנת לעזור לשיירות לעלות במעלה ההר ממזרח ומהדרום לכוון מערב לים ולמצרים, מן המדרגות דרגה בערבית הגיע שמו של הכפר הפלאחי דריגאת . עד שנות השישים חיו בכפר על פי המסורות הישנות כולל לינה ומגורים במערות של המשפחות ובעלי החיים, כאשר התיישבו בדרגאת או כפי שהם קוראים לעצמם דריגאת . מערות אלו נחצבו בעבודת כפים בפטישים ואיזמיל , והורכבו משלושה מתחמים : אזור השינה בעיקר על דרגשי אבן ועליהם שטיחים מצמר גמלים וכבשים עליהם שמיכות , אזור האירוח וחיי היום יום שבמרכזו בור ואש הבישול והחימום המוקולי,מעל הייתה ארובת אוורור, מתחם המחסנים ואזור בעלי החיים וגם כאן הייתה ארובת אוורור והכול דרים ביחד בעלי החיים והאנשים , מערות אלו הורחבו בהתאם לצרכי המשפחות , המערות גם נחצבו למרגלו ההרים . לאורך השנים ליד המערות הוקמו צריפי פח – פחונים ובהמשך בתי מידות שאינם מביישים את צפון תל אביב וצפונה ,כמנהג תושבי האזור החלו לבנות בתי אבן ללא אישורים ובשנת 1992 ממשלת ישראל ביצעה אכיפה והריסת מבנים שאינם חוקיים ,בפעולה זאת נהרסו מספר בתים, לקח זה נלמד וכיום לבתים הנבנים יש רישיונות בנייה חוקיים, כמובן שהקל על הנושא הכרת המדינה בכפר בשנת 2004 . לאחר הריסת הבתים הראשונה הוקם בכפר ועד פעולה שכלל 13 נבחרים שהחל לפעול להכרת המדינה בכפר,בתרגום משל ערבי ,בני הכפר יפתחו את הפה לא רק אצל רופא השיניים אלא גם כלפי השלטונות, בדרישות נבחרי ועד הכפר ולאור המתחייב במדינת ישראל לנושא חוק לימוד חובה , דרשו התושבים הקמת גן ובית ספר, עד אז הלכו ברגל תלמידי הכפר שבע קילומטר לכול כוון בבוקר ובחזרה על מנת ללמוד בבית הספר הסמוך, בשנת 1992 אף הוקמה מרפאת קופת חולים בישוב.