וובכן
את רוצה להגיד לי שאת חושבת שפעם לא היו התמכרויות? או הסחות דעת?
ההבדל היחידי בין התקופות זה שמושא ההתמכרות התחלף. זה הכל. אז היום את מדברת על התמכרות לפייסבוק, לפני 10 שנים דיברו על התמכרות לטלוויזיה. לפני יותר בטח הייתה התמכרות לרדיו. וכד' וכד'.
והרגע הוכחתי לך שלא היה כבוד למבוגרים פעם. תסתכלי על סבתא רבא שלי! את חושבת שאבא שלה חשב שהיא מכבדת אותו? הוא היה משוכנע מבחינתו שהיא ירקה לו בפרצוף. אז איך בדיוק את טוענת שפעם כן היה כבוד למבוגרים? אף פעם לא היה. כל דור ודור שינה משהו, וכל דור ודור שלפניו היה בטוח שהשינוי זה יריקה בפרצופו.
בנוסף, אני גר בגבעתיים, עיר עם לא מעט קשישים שאני נתקל בהם מידי יום ביומו בנסיעה באוטובוסים, ואני חייב לציין שזה לא כזה נדיר לקום בשביל קשיש באוטובוס. מה שקורה זה שאנשים נוטים פשוט לזכור רק את הדברים הרעים, אז כשסופסוף מגיע מצב שבו יש קשיש ואף אחד לא קם בשבילו - כולם זוכרים את זה.
ולגבי התנדבות בחינם, את רצינית? ראשית כל - בעבר הדבר הזה כמעט ולא היה קיים... לאנשים לא היה בכלל זמן לחשוב על דברים כאלה אפילו, העמותות הבודדות שהיו קיימות זה בתי תמחוי, בתי יתומים, וכד'. היום זה *הרבה* יותר נפוץ מאשר בעבר, ויש עשרות עמותות שונות לכל דבר אפשרי...
ככה שב"התנדבות בחינם" אני מניח שאת מדברת בעיקר על האנשים שעלו לארץ והשקיעו את חייהם וזמנם בבנייתה. אז ראשית כל, להזכירך - הם היו המיעוט שבמיעוט. רוב היהודים נשארו בחו"ל (ונספו בשואה לצערי). שנית, חלק לא קטן מהם הגיעו בשל פרעות וגזירות שונות. לא בדיוק מעשה הירואי - יותר בריחה מהמצב הנוראי. ושלישית - רק חלק קטן עוד יותר מהם באמת השקיעו את החיים שלהם כדי לתרום. רוב האנשים פשוט ניסו לבנות כאן בית ותו לא.
את רוצה להגיד לי שאת חושבת שפעם לא היו התמכרויות? או הסחות דעת?
ההבדל היחידי בין התקופות זה שמושא ההתמכרות התחלף. זה הכל. אז היום את מדברת על התמכרות לפייסבוק, לפני 10 שנים דיברו על התמכרות לטלוויזיה. לפני יותר בטח הייתה התמכרות לרדיו. וכד' וכד'.
והרגע הוכחתי לך שלא היה כבוד למבוגרים פעם. תסתכלי על סבתא רבא שלי! את חושבת שאבא שלה חשב שהיא מכבדת אותו? הוא היה משוכנע מבחינתו שהיא ירקה לו בפרצוף. אז איך בדיוק את טוענת שפעם כן היה כבוד למבוגרים? אף פעם לא היה. כל דור ודור שינה משהו, וכל דור ודור שלפניו היה בטוח שהשינוי זה יריקה בפרצופו.
בנוסף, אני גר בגבעתיים, עיר עם לא מעט קשישים שאני נתקל בהם מידי יום ביומו בנסיעה באוטובוסים, ואני חייב לציין שזה לא כזה נדיר לקום בשביל קשיש באוטובוס. מה שקורה זה שאנשים נוטים פשוט לזכור רק את הדברים הרעים, אז כשסופסוף מגיע מצב שבו יש קשיש ואף אחד לא קם בשבילו - כולם זוכרים את זה.
ולגבי התנדבות בחינם, את רצינית? ראשית כל - בעבר הדבר הזה כמעט ולא היה קיים... לאנשים לא היה בכלל זמן לחשוב על דברים כאלה אפילו, העמותות הבודדות שהיו קיימות זה בתי תמחוי, בתי יתומים, וכד'. היום זה *הרבה* יותר נפוץ מאשר בעבר, ויש עשרות עמותות שונות לכל דבר אפשרי...
ככה שב"התנדבות בחינם" אני מניח שאת מדברת בעיקר על האנשים שעלו לארץ והשקיעו את חייהם וזמנם בבנייתה. אז ראשית כל, להזכירך - הם היו המיעוט שבמיעוט. רוב היהודים נשארו בחו"ל (ונספו בשואה לצערי). שנית, חלק לא קטן מהם הגיעו בשל פרעות וגזירות שונות. לא בדיוק מעשה הירואי - יותר בריחה מהמצב הנוראי. ושלישית - רק חלק קטן עוד יותר מהם באמת השקיעו את החיים שלהם כדי לתרום. רוב האנשים פשוט ניסו לבנות כאן בית ותו לא.