עריץ קטן גדול!! ../images/Emo47.gif צריכה עזרה
שלום לכולם
יש לי שני בנים ושלישי בדרך. הגדול בן ארבע והקטן בן שנתיים וחודשיים. הבעיה שלי היא איתו. הוא ילד פיקח מאוד ומדבר כבר כמו ילד בוגר. יחד עם זאת הוא מאוד "תינוק של אמא" וקשור אלי מאוד ובנוסף הוא ילד מאוד מאוד עקשן. הוא יודע בדיוק מה אסור ומה מותר ועושה המון דברים "דוקא". הבעיה עליה אני מבקשת עזרה – יעוץ היא זו: הוא לפעמים מתעורר בלילה ומבכי קטן מפתח היסטריות של בכי – הוא לא רוצה להמשיך לישון, אלא לבוא למיטה שלנו (שם יש אמא ואבא ו..טלביזיה). כשהוא במיטה שלנו לוקח לו המון זמן להרדם. לפעמים הוא נכנס שוב להיסטריה של בכי אם אין לו מקום על הכרית, או אין הופ בטלביזיה (נו באמת ב-3 בבוקר...) או אם הבקבוק שלו זז מעט, או אם אבא שלו זז קצת. בעלי טוען שהוא מפונק ושלא צריך לוותר לו – כשניסינו להתעקש על כך שישאר במיטה שלו הוא פשוט לא הפסיק לצרוח במשך למעלה מ40 דקות (יום העבודה למחרת היה נפ-לא). אתמול ניסיתי שוב להתעקש. הוא צרח וצרח ואני חזרתי על המנטרה – שלכל אחד יש מיטה משלו וגו' – עזר כמו כוסות רוח. הוא המשיך לצרוח ולצרוח (ואז בעלי התרגז – כי זה באמת מרגיז כל הרעש וההתעקשות הזאת ב-3 בבוקר). לבסוף החזקתי אותו עלי – בחדר שלו ושל אחיו – במשך שעה. הוא לא נרדם רק היה שקט ומידי פעם הזכיר לי שהוא רוצה במיטה של אמא. זה נגמר בזה שהוא היה חצי רדום אז אמרתי לו "תכף נלך" ובינתיים שמתי אותו במיטתו. כל הצרחות האלה והנסיונות שלי להתמודד איתם לעומת הגישה של בעלי (להיות קשוחים, שיצרח עד מחר) גורמים לחיכוכים ביני לבינו אולם בעיקר אני חשה עוינות וכעס בין בני לבעלי. הסרט הזה חוזר כל לילה ואני כבר חוששת מהלילה הבא.
שלום לכולם
יש לי שני בנים ושלישי בדרך. הגדול בן ארבע והקטן בן שנתיים וחודשיים. הבעיה שלי היא איתו. הוא ילד פיקח מאוד ומדבר כבר כמו ילד בוגר. יחד עם זאת הוא מאוד "תינוק של אמא" וקשור אלי מאוד ובנוסף הוא ילד מאוד מאוד עקשן. הוא יודע בדיוק מה אסור ומה מותר ועושה המון דברים "דוקא". הבעיה עליה אני מבקשת עזרה – יעוץ היא זו: הוא לפעמים מתעורר בלילה ומבכי קטן מפתח היסטריות של בכי – הוא לא רוצה להמשיך לישון, אלא לבוא למיטה שלנו (שם יש אמא ואבא ו..טלביזיה). כשהוא במיטה שלנו לוקח לו המון זמן להרדם. לפעמים הוא נכנס שוב להיסטריה של בכי אם אין לו מקום על הכרית, או אין הופ בטלביזיה (נו באמת ב-3 בבוקר...) או אם הבקבוק שלו זז מעט, או אם אבא שלו זז קצת. בעלי טוען שהוא מפונק ושלא צריך לוותר לו – כשניסינו להתעקש על כך שישאר במיטה שלו הוא פשוט לא הפסיק לצרוח במשך למעלה מ40 דקות (יום העבודה למחרת היה נפ-לא). אתמול ניסיתי שוב להתעקש. הוא צרח וצרח ואני חזרתי על המנטרה – שלכל אחד יש מיטה משלו וגו' – עזר כמו כוסות רוח. הוא המשיך לצרוח ולצרוח (ואז בעלי התרגז – כי זה באמת מרגיז כל הרעש וההתעקשות הזאת ב-3 בבוקר). לבסוף החזקתי אותו עלי – בחדר שלו ושל אחיו – במשך שעה. הוא לא נרדם רק היה שקט ומידי פעם הזכיר לי שהוא רוצה במיטה של אמא. זה נגמר בזה שהוא היה חצי רדום אז אמרתי לו "תכף נלך" ובינתיים שמתי אותו במיטתו. כל הצרחות האלה והנסיונות שלי להתמודד איתם לעומת הגישה של בעלי (להיות קשוחים, שיצרח עד מחר) גורמים לחיכוכים ביני לבינו אולם בעיקר אני חשה עוינות וכעס בין בני לבעלי. הסרט הזה חוזר כל לילה ואני כבר חוששת מהלילה הבא.